תקציר: הדף הזה מביא מבט על תופעת ה'השתקה' / ה'ביטול' (Cancel) של המחאה בישראל, שנועדה לייצר דעה אחידה בקרב קהל התומכים, ולמנוע חדירת רעיונות 'מזיקים'. אחד המאפיינים העיקריים של תרבות הביטול הישראלית מכונה 'אנוסים'. אנשים שחוששים לגלות את זהותם הפוליטית ואת דעותיהם במקומות העבודה, ו'שוחים עם הזרם', בידיעה שאחרת ייבולע להם!
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.
זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על תופעת ההשתקה והביטול. למאמרים האחרים:
- פנחס יחזקאלי: תרבות ההשתקה והביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture);
- פנחס יחזקאלי: כיצד מושגים כמו 'גזענות' ו'אסלאמופוביה' משתקים את המערב.
* * *
'השתקה' / 'ביטול' (Cancel) של אדם, קבוצה ו/או אג'נדה, היא טקטיקה בולשביקית שאומצה ע"י ארגוני ה- WOKE בעולם המערבי, והמחאה הישראלית בתוכם. היא נועדה לייצר דעה אחידה בקרב קהל התומכים, ולמנוע חדירת רעיונות 'מזיקים'.
'תרבות הביטול' (Cancel Culture) - הוא ביטוי שנטבע בארצות הברית הפרוגרסיבית לקראת סוף העשור הראשון של המילניום; ומשמעותו שימוש בהחרמות להשגת יעדים פוליטיים: נידוי מהמחנה, מהמעגלים החברתיים או המקצועיים וממרחבי השיח הציבורי, של אנשים / גופים / נושאים, מה'מחנה הלא נכון, שדעותיהם "מאיימות על ביטחונם של אלה הנאלצים לשמוע אותם".
אחד המאפיינים העיקריים של תרבות הביטול הישראלית מכונה בישראל: 'אנוסים'. אנשים שחוששים לגלות את זהותם הפוליטית ואת דעותיהם במקומות העבודה, ו'שוחים עם הזרם', בידיעה שאחרת ייבולע להם!
אנשי ה- WOKE מספרים לנו שיתרונותיה של תרבות זו רבים:
- קידום אחריות חברתית: תרבות הביטול מאפשרת להציב גבולות מוסריים ברורים ולדרוש אחריות ממי שפועל באופן פוגעני או משפיל כלפי קבוצות מוחלשות. דוגמה: ביטול חוזים עם חברות או אמנים שהביעו עמדות גזעניות, מתוך ניסיון ליצור סביבה מכילה יותר.
- שינוי נורמות חברתיות: ביטול דמויות ציבוריות בעלות השפעה שלילית מזרז תהליכי שינוי בתרבות הציבורית. למשל, הוא יכול להניע את התקשורת ואת הקהילה העסקית להימנע מלהגביר תכנים פוגעניים. דוגמה: פרויקטים קולנועיים שנפסקו בעקבות תלונות על הטרדות מיניות של במאים או שחקנים.
- מתן כוח למוחלשים: מאפשר לקולות פריפריאליים להתארגן ולדרוש צדק מול מערכות כוח מסורתיות. המדיה החברתית הפכה לכלי המעצים את יכולת המחאה וההתאגדות של יחידים וקבוצות קטנות.
- חידוד ערכי שוויון והכללה: תרבות הביטול מדגישה את חשיבות הכבוד לכלל הקבוצות באוכלוסייה, ומעודדת שיח על צדק חברתי ואי-שוויון.
רק שכל מי שעיניו בראשו מבין כ בר את נזקה העצום. די אם נתבונן מה היא עוללה לברית המועצות בעבר, או מה שהיא מעוללת למדינות המערב היום:
- היעדר סלחנות וגמישות: תרבות הביטול לעיתים אינה מאפשרת לאנשים ללמוד מטעויות, להתנצל ולהשתנות, אלא מוקיעה אותם לתמיד. לדוגמה: עונשים ציבוריים על התבטאויות שנאמרו לפני שנים רבות, ללא התחשבות בקונטקסט או בשינוי שעברו האנשים.
- הגבלה על חופש הביטוי: התרבות הזו יוצרת פחד משיח חופשי, כאשר אנשים חוששים להביע עמדות שעלולות להתפרש כלא תקינות פוליטית. תוצאה: יצירת תרבות של "צנזורה עצמית" שפוגעת בדיון פתוח ובריא.
- דלדול המשאבים האינטלקטואליים (ראו את המחלקות למדעי רוח והחברה, בארץ ובחו"ל, כי היכן שכולם חושבים אותו הדבר, אף אחד אינו חושב!
- שיפוטיות יתר וחוסר פרופורציה: פעמים רבות, תרבות הביטול אינה מבחינה בין התנהגות עבריינית או פוגענית חמורה לבין טעויות קטנות או אמירות בלתי מוצלחות. דוגמה: קמפיינים המחרימים אמנים או מותגים בשל פרשנות לא נכונה של אמירה או פעולה.
- השפעה הפוכה (Backlash): כשאנשים מרגישים שמונעים מהם משהו, הם בדרך כלל מחפשים אותו ביתר תוקף. וגם: הפעולות החריפות שמובילות תרבות הביטול עלולות לעורר התנגדות רחבה שמנציחה פילוג חברתי. דוגמה: גיוס פוליטי מצד קבוצות ימניות המוצגות כקורבנות של תרבות הביטול.
- שימוש ציני במנגנון הביטול: מנגנון זה עשוי לשמש ככלי בידי גורמים אינטרסנטיים כדי לפגוע במתחרים או להשיג יתרון פוליטי. דוגמה: שימוש במידע חלקי או שקרי כדי להרוס מוניטין של דמות ציבורית.
דוגמה ראשונה: ה'אנוסים' - תרבות הביטול באקדמיה, והשלכותיה
דוגמה שנייה: תרבות הביטול בהי-טק, והשלכותיה:
דנה גוטרזון ב'מאקו': "כשאמרתי שאני ביביסטית, הסתכלו עליי כאילו אני מעריצה את היטלר"... השבוע עלתה לכותרות מחאת ההייטקיסטים בנוגע לרפורמה המתוכננת במערכת המשפט. על רקע המחאה, ברשתות החברתיות החלו לעסוק בנושא "האנוסים בהייטק" - עובדים המצביעים למפלגות ימין שמעדיפים להצניע את עמדותיהם במשרד:
דוגמה שלישית: תרבות הביטול ברפואה, והשלכותיה:
מעל 800 רופאים חתמו על הקריאה לנתק את מערכת הרפואה מהפוליטיקה ולהוציא את איום ההשבתה מהשיח. רבים חששו לחתום…
דוגמה רביעית: גורלם של אמנים הנוקטים צד פוליטי
מטבע הדברים, תופעה דומיננטית בצד אחד של המפה תגרום לתופעות זהות גם בצידה השני... אמנים שקהלם מצוי בצד אחד של הזירה הפוליטית יכולים להרשות לעצמם (עברי לידר כמקרה בוחן). אבל אמנים שקהלם מעורב, מוצאים עצמם לכודים בתוך צבת. מצד אחד הברנג'ה לוחצת. מצד שני, מחיר אבדן הקהל מכאיב...
[על תופעת הביטול של אומנים, הנוקטים צד פוליטי במאמר: 'הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה'. לחצו כאן]
דוגמה חמישית: ערוץ 14 קיים?
ב- 11 באפריל 2024, פרסם ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל את דו"ח "עיתונאים תחת מתקפה" השנתי, המתייחס ל-2023, אחת השנים הסוערות שידעה מדינת ישראל, ובמהלכה נרשמו לא מעט מקרים תקיפה נגד עיתונאים בישראל. תנחשו מי לא הותקף כי הוא אינו קיים? ערוץ 14 כמובן...
מאמרים רלונטיים:
- פנחס יחזקאלי: תרבות הביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture).
- שרה יום טוב (2024), כתבי ערוץ 14 הותקפו, ארגון העיתונאים בהתעלמות צורמת, 11/4/24, ICE.
דוגמה שישית: תל אביב - עיר אוכלת יושביה
איך הפכה העיר הליברלית, הלבנה והיפה של ילדותנו, לעיר פרוגרסיבית, אוטו-אנטישמית, חסרת סבלנות ואלימה, המובלת ע"י חשיבה עדרית ורודפת ומשתיקה כל אחד שמעז לחרוג מעט מן השורה?
בתמונה למטה: הכיתוב, "גבלס" על תיבת הדואר של איש התקשורת שמעון ריקלין:
- המאמר הרלוונטי: חשיבה קבוצתית / חשיבת יחד באתר ייצור ידע.
דוגמה שביעית בדף הטוויטר של כנרת בראשי: המחאה 'מבטלת' גם הורים שכולים...
זו רבות המחיקה של המחאה הפרוגרסיבית: כשלא מדקלמים את דף המסרים של המחאה, הופכים ברגע ל"ביביסטים מתועבים" ונמחקים...
דוגמה שמינית - תוצאותיה של תרבות ההשתקה: לא ה'בבונים' המוכרים יפילו את 'אליטת ההון', אלא ה'בבונים שבארון'
אין היום יכולת להתקדם בהיי-טק ובמקצועות החופשיים אם אינך WOKE, והאליטות שמחות על כל כיפה סרוגה ובן פריפריה שמצטרף אליהם ומתנהג כמותם. האנשים הללו מדברים WOKE, וכותבים WOKE, ואפילו מפגינים WOKE בקפלן, כדי לשמור על מקום עבודתם ולהתקדם, למרות שהם נאכלים מבפנים.
רק שלא לעולם חוסן ומערכות מורכבות מתהפכות: ביום שכמות 'הבבונים שבארון' תהיה גדולה מספיק, יגלו בני האליטות שגידלו במו ידיהם את יורשיהם!
דוגמה תשיעית של אראל סגל בעקבות השתקת מכון קהלת: "השמאל אינו מעוניין לנצח בדיון, אלא להשתיק אותו"
(הדוח של אראל סג"ל, ערוץ 14, 3/4/24)
דוגמה עשירית: צודק ח"כ בועז ביסמוט: עידן האינקוויזיציה חזר
כמו בעבר, קבוצה קטנה ושולית בחברה מחליטה היום לגבי רובנו מה נאמר ומה נעשה, ומי שסוטה מהשורה בטופל בגסות ובאגרסיביות (נועה ארגמני ואביה כמקרה בוחן).
[לאוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד.
- אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
- אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה;
- הרחבת המושג 'אפקטיביות';
- אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
- הרחבה על תורתו של האנרכיסט, סול אלינסקי;
- הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית';
- מאמר: 'הם שחורים אנחנו לבנים' – אבסולוטיזם מוסרי פרוגרסיבי.
- תופעת הביטול של אומנים, הנוקטים צד פוליטי במאמר: 'הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה'.
- אוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאל (2023), חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/11/23.
- פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
- אריאל כהנא (2021), קו פרשת האמצע, ישראל היום, 9/12/21.
- אלעד רזניק (2020), פרשת האי היווני האמריקנית, ייצור ידע, 15/10/20.
- אריאל פלקסין (2022), הליברלים כבר לא יסתמו לאחרים, ישראל היום, 2/5/22.
- אמנון לורד (2021), דרום אמריקה על אופנוע, ישראל היום, 22/12/21.
- ויקטור דיוויס הנסון (2021), עשרה כללים חדשים לעולם פוסט-אמריקני, ישראל היום, 19/4/21, ע' 26.
- פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
- פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;
- ויקיפדיה: מקארתיזם.
- פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2023), 'הם שחורים אנחנו לבנים' – אבסולוטיזם מוסרי פרוגרסיבי, ייצור ידע, 19/8/23.
- פנחס יחזקאלי (2023), הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה, ייצור ידע, 2/2/23.
- פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
- פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת ודמוקרטיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/24.
תודה רבה על המאמר המושקע והמעניין.
בהמשך לזה, צריך לכתוב גם על נושא גבולות הדה-לגיטימציה. מה צריך להיות לגיטימי ומה לא יכול להיות לגיטימי במדינת ישראל?
תנועות כמו הרבעון הרביעי אומרות "בלי קיצוניים". אבל בעצם מבצעות דה-לגיטמציה לדעות לגיטימיות, חשובות ואפילו יותר "שפויות" מאשר מה שמוגדר "הזוי".
כי מיהו ההזוי?
מי שהפגין נגד אוסלו, ההתנתקות והבריחה מלבנון או מי שתמך בזה?
מי שאמר שצריך לגמור את החמאס עוד לפני שנים, או מי שאמר "מה, אתה באמת רוצה לחזור לעזה?"
אבל, כן יש גבולות. רק צריך להגדיר אותם ומה ההשלכות על מי שעובר אותם. ברור שמי שפועל לקידום הטרור הוא עברין, אבל יש גם הרבה אזורים פחות ברורים – ודורשים הבהרה.
בעיקר זה חשוב לאור האמירות של פרופ' קרמניצר ומשה לדור.
Pingback: אוסף המאמרים על מחאה, בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע | ייצור ידע
Pingback: הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע | ייצור ידע