תקציר: השיטה המשפטית הנהוגה בישראל היא השיטה הבריטית, שבה נבחרים שופטים ע"פ תחומי התמחותם, ודעתם הפוליטית אינה רלוונטית. אבל, מהיום שבג"ץ פתח את שעריו לכל, הוא עוסק כל העת בסוגיות פוליטיות. זהו שינוי מהותי בתפקידו של בג"ץ ובזהות השופטים, בהשוואה למודל הבריטי הקלאסי, שהפער בינו לבין המציאות המשפטית בישראל בולט היום יותר מתמיד. סוגיות של זהות פוליטית של שופטים בזמן מלחמה הן עדות לכך שהמערכת מתמודדת עם אתגרים שלא היו קיימים בשיטה הבריטית הקלאסית. השאלה כעת היא כיצד להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט, מבלי לאבד את עקרונות העצמאות והמקצועיות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

מערכת המשפט היא אבן יסוד בדמוקרטיה המודרנית, אולם אופן בחירת השופטים משתנה באופן ניכר בין מדינות שונות. בעוד שבמדינות מערביות מסוימות, בעיקר בארצות הברית, תהליך מינוי השופטים מושפע בצורה ישירה מהמערכת הפוליטית, במדינות חבר העמים הבריטי (כגון בריטניה, קנדה ואוסטרליה) נהוג תהליך מקצועי יותר שמדגיש עצמאות מהדרג הפוליטי.

במאמר זה נעמוד על הסיבות להבדלים הללו תוך ניתוח ההקשר ההיסטורי, הפוליטי והמשפטי של שתי המערכות, וננסה לבחון את המודל הישראלי לאורם.

רקע היסטורי והשפעת המבנה החוקתי

א. ארצות הברית ומודל ההפרדת הרשויות

המודל האמריקאי של בחירת שופטים מעוגן בחוקה משנת 1787, במסגרתה נקבעה הפרדת רשויות ברורה בין המחוקקת, המבצעת והשופטת. מינוי השופטים הפדרליים, כולל שופטי בית המשפט העליון, נעשה על ידי הנשיא באישור הסנאט ("Political Appointment System" או "Politically Influenced Judicial Appointment"). התהליך נועד להבטיח שהרשות המבצעת תוכל להשפיע על הרכב הרשות השופטת, תוך שמירה על איזון וכוחות בקרה מצד הרשות המחוקקת.

המחשבה מאחורי מודל זה נובעת מהחשש מריכוזיות יתר של כוח בידי קבוצה מצומצמת של מומחים משפטיים, והשאיפה לאיזון בין כוחות פוליטיים שונים. השופטים אינם חסינים לחלוטין מהשפעות פוליטיות, אך הליך המינוי מעוגן בהליך דמוקרטי פומבי שבו לנבחרי הציבור יש השפעה מכרעת.

ב. מדינות חבר העמים הבריטי והמסורת הבריטית

בבריטניה, מערכת המשפט התפתחה באופן שונה לחלוטין. המסורת הבריטית מושתתת על עקרון "שלטון החוק" (Rule of Law) והפרדה בין הרשות השופטת והפוליטית שנבעה מהעיקרון של עצמאות שיפוטית. מינויים של שופטים במדינות חבר העמים מתבצעים על בסיס מקצועי באמצעות ועדות בלתי-תלויות אשר כוללות לרוב אנשי מקצוע מהמערכת המשפטית ("Merit-Based Judicial Appointment" או "Professional Appointment System"). הבריטים, שראו את הסכנה שבהשפעה פוליטית על מערכת המשפט, דאגו לשמר את עצמאות השופטים על מנת לחזק את אמון הציבור במערכת.

המערכת הבריטית ממשיכה להשפיע גם על מדינות שהיו תחת שלטונה הקולוניאלי, כמו קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד, אשר אימצו אף הן מנגנונים דומים של מינוי מקצועי ולא פוליטי.

מטרות שונות: פוליטיזציה מול עצמאות

א. המודל האמריקאי: דמוקרטיזציה של מערכת המשפט

בארצות הברית, המודל הפוליטי של בחירת השופטים נובע מהאמונה שהתהליך הדמוקרטי מאפשר ייצוג של ערכים ציבוריים בבתי המשפט. השופטים אינם רק "מפרשי החוק" באופן ניטרלי, אלא לעיתים גם מעצבי מדיניות משפטית וחוקתית (Judicial Activism). לפיכך, יש חשיבות שהשופטים יתאימו לתפיסות הערכיות של הציבור, או לפחות של הממשל הנבחר.

מכאן גם נובעת התופעה של מינוי שופטים על בסיס השתייכות אידיאולוגית, תהליך שמתחדד במיוחד סביב מינוי שופטים לבית המשפט העליון בארצות הברית.

ב. המודל הבריטי: שמירה על עצמאות ואובייקטיביות

לעומת זאת, מדינות חבר העמים שמות דגש על שמירה על מקצועיות, אובייקטיביות ואמון הציבור במערכת המשפטית. המינויים נעשים על פי קריטריונים מקצועיים בלבד, ללא מעורבות ישירה של פוליטיקאים. זאת מתוך ההנחה שמערכת משפט עצמאית, שאינה כפופה להשפעה פוליטית, תבטיח יישום צודק ואחיד של החוק.

במובן זה, המודל הבריטי שואף לנטרל השפעות פוליטיות קצרות טווח ולבסס מערכת משפטית המנותקת ממאבקים פוליטיים. כך, הציבור יכול לסמוך על כך שההחלטות השיפוטיות מתקבלות על בסיס שיקולים ענייניים בלבד.

השפעת התרבות הפוליטית

א. התרבות הפוליטית האמריקאית

בארצות הברית, תרבות של בחירה ישירה ואחריותיות (Accountability) של נבחרי הציבור היא מרכזית. לא רק שהנשיא ממנה שופטים פדרליים, אלא שגם ברמות מדינתיות רבות, שופטים נבחרים על ידי הציבור עצמו בבחירות ישירות. הבחירות הללו נובעות מהאמונה שהציבור צריך להיות מעורב בקביעת גורל המערכת המשפטית.

ב. התרבות הפוליטית הבריטית

בבריטניה ובחבר העמים, התרבות הפוליטית שונה בתכלית. קיימת הערכה גבוהה לאליטה מקצועית ולאובייקטיביות. מערכת המשפט נתפסת כמוסד שצריך לעמוד מעל הפוליטיקה. מינוי שופטים הוא חלק מאתוס שמרני יותר, שמדגיש מומחיות, כבוד למוסדות קיימים ושמירה על המסורת המשפטית.

היתרונות והחסרונות של כל שיטה

שיטה	יתרונות	חסרונות
מינוי פוליטי	- ייצוג של ערכים ודעות פוליטיות	- חשש מהשפעה פוליטית על עצמאות המערכת
	- אחריותיות לציבור	- פוליטיזציה של ההליך המשפטי
מינוי מקצועי	- עצמאות שיפוטית מוחלטת	- היעדר מעורבות דמוקרטית ישירה בבחירת השופטים
	- אמון ציבורי גבוה במערכת	- אפשרות לניתוק בין המערכת המשפטית לציבור

ומה בישראל? אם השופטים ממילא עוסקים כל העת בסוגיות פוליטיות, מדוע שלא נבחן לפני מינויים את הרקע הפוליטי שלהם?

השיטה המשפטית הנהוגה בישראל היא השיטה הבריטית, שבנויה על מומחיות השופטים בתחומים השונים, ולכן, הם נבחרים ע"פ תחומי התמחותם, ודעתם הפוליטית אינה רלוונטית. אבל, מהיום שבג"ץ פתח את שעריו לכל, הוא עוסק כל העת בסוגיות פוליטיות. זהו שינוי מהותי בתפקידו של בג"ץ ובזהות השופטים, בהשוואה למודל הבריטי הקלאסי שהודגש במאמר. יתרה מכך, אם נתחקר את זהותם הפוליטית של שופטי העליון נגלה, שרבים מידי מהם מייצגים מיעוט שבמיעוט בתוך המדינה.

המשפטים שהעלית מצביעים על:

1. המעבר מבית משפט מקצועי לבית משפט פוליטי: המאמר מציין שבמדינות חבר העמים הבריטי הדגש הוא על עצמאות שיפוטית ומינוי על בסיס מקצועיות, הרחק מהשפעות פוליטיות. בישראל, למרות שיסודות השיטה המשפטית הם בריטיים, השינוי התרחש כאשר בג"ץ פתח את שעריו לכל סוגיה ציבורית (מה שמכונה "אקטיביזם שיפוטי"). מעורבותו בסוגיות פוליטיות גרמה לשופטים להיתפס כבעלי עמדות אידיאולוגיות מובהקות, מה שמערער את המודל המקצועי-עצמאי של המערכת הבריטית.
2. שיקוף עמדות מיעוט מול אמון הציבור: כאשר השופטים, ובפרט שופטי העליון, מקבלים הכרעות בנושאים פוליטיים רגישים – כמו תיקי מחבלים או סוגיות מלחמה – מינוי שופטים בעלי עמדות מובהקות עלול להוביל לתחושת ניכור של חלקים מהציבור. ההשוואה לארצות הברית מחזקת נקודה זו: בעוד שבארה"ב הפוליטיזציה של המינויים היא חלק מהשיטה ומבוססת על שקיפות ציבורית, בישראל המערכת ממשיכה להתנהל במתכונת "מקצועית", אך התוצאות מעוררות טענות על זהות פוליטית סמויה של השופטים.
3. מעמדו של נשיא בית המשפט העליון: לכאורה, השופטים משובצים לתיקים באופן אוטומטי. האם נשיא העליון משבץ שופטים על בסיס אידיאולוגי ותרבות פוליטית?. במדינות הבריטיות, האמון נבנה סביב שקיפות והתמקדות במומחיות מקצועית. בישראל, אם מתעורר חשש שהשיקולים אינם ניטרליים – במיוחד במצבים רגישים כמו מלחמה – האמון הציבורי במערכת התרסק. הבחירה של נשיא בית המשפט העליון עשויה להיתפס כעמדה פוליטית בעצמה, גם אם זו לא הכוונה המוצהרת.
4. הצורך בהתאמה של השיטה המשפטית למציאות המשתנה: ניתן לטעון שהמפתח ליציבות המערכת טמון בשקיפות ובהתאמת השיטה למציאות הפוליטית-חברתית בישראל. אם בג"ץ הפך למעורב בשאלות פוליטיות, יש מקום לשקול האם השיטה הקיימת – המבוססת על עקרונות בריטיים – עדיין מתאימה או שיש לשלב בה אלמנטים של דמוקרטיזציה, כמו בארה"ב.

בתמונה למטה: כיצד יכולה שופטת שמזוהה עם הקרן החדשה לדון בתיקי מחבלים, ועוד בזמן מלחמה? האם העובדה שנשיא העליון מאפשר זאת, מעידה על זהותו הפוליטית? האם נכון שיכהן בישראל נשיא עם זהות פוליטית כזו, ועוד בעת מלחמה?

סיכום

ההבדלים בין בחירת שופטים במדינות מערביות כמו ארצות הברית לבין מדינות חבר העמים הבריטי נובעים מהבדלים היסטוריים, חוקתיים ותרבותיים. בעוד שבארצות הברית קיים דגש על פוליטיזציה ודמוקרטיזציה של מערכת המשפט, במדינות חבר העמים קיים דגש על מקצועיות ועצמאות. לשתי השיטות יתרונות וחסרונות משלהן, והן משקפות גישות שונות לגבי מקומה של מערכת המשפט בדמוקרטיה המודרנית. בפועל, ניתן לראות ששני המודלים הללו מתקיימים בהצלחה יחסית, אך לכל אחד מהם אתגרים משלו. השאלה המרכזית היא כיצד ניתן להבטיח שמערכת המשפט תישאר מוסד אמין וצודק, ללא תלות בשיטה שנבחרה למינוי השופטים.

בישראל קיים לכאורה המודל הבריטי. אבל, הפער בינו לבין המציאות המשפטית בישראל בולט היום יותר מתמיד. סוגיות של זהות פוליטית של שופטים בזמן מלחמה הן עדות לכך שהמערכת מתמודדת עם אתגרים שלא היו קיימים בשיטה הבריטית הקלאסית. השאלה כעת היא כיצד להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט, מבלי לאבד את עקרונות העצמאות והמקצועיות.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• עירית לינור: מבחינת בג"ץ, אזרחי ישראל הם בסך הכל הפרעה בדיון, ישראל היום, 24/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו, ייצור ידע, 27/7/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• בג"ץ 5658/23, התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד הכנסת.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.