תקציר: מנחם בגין טעה בהערכתו כי מצרים תסתפק בסיני, ותתעלם מהתחייבותו בסוגיה הפלסטינית. באופן דומה, ראוי להפנים כי גם היענות ישראלית לתביעה הסעודית לקידום פתרון שתי המדינות, לא תוכל להסתפק בהכרזה שאינה מחייבת. אחרי ה- 7/10, נוצרה הסכמה לאומית רחבה לדחיית כל יישום מדינה פלסטינית בקו גבול צמוד לכפר סבא כביש 6. ישראל יכולה להסכים למתווה רבין, שבו ירושלים נשארת מאוחדת, הירדן הוא גבולנו המזרחי, והרשות הפלסטינית לא תהיה מדינה.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 13 בדצמבר 2024. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

לפי שעה, לחימת מנגנוני הרשות הפלסטינית נגד קבוצות הטרור בג'נין וטול כרם, נראית רחוקה מהכרעה. גם לא ניתן לקבוע אם אכן בכוונתם להכריע ולהשיב במלואה את שליטתם במרחבי צפון השומרון, או רק להציג מהלך לחימה כמסר לממשל האמריקאי החדש, שהרשות הפלסטינית משמרת את כוחה, ויש בכוונתה לממש אחריותה הריבונית. בהערכת יחסי הכוחות, בין הצדדים הנלחמים בצפון השומרון,  סביר להניח כי הלחימה תסתיים בסוג של הסכם הבנות לתיאום מרחבי הפעולה והקיום של כל אחד מהכוחות.

אבו מאזן על אף גילו המתקדם, ניחן במודעות אסטרטגית ובקריאה נכונה  של תנאיי הזירה הבינלאומית. כבר בימיו הראשונים בתפקיד יו"ר הרש"פ, הסביר את דרכו בראיון ליומון הירדני אל ראי, כי טרור המתאבדים הביא נזק לעניין הפלסטיני, העביר לגיטימציה בינלאומית מתמיכה במאבק הפלסטיני אל המדיניות הישראלית ולכן יש להביא לסיומו. מתוקף הכרה זו דרש: "תנו לנו לבצע את המוטל עלינו במפת הדרכים, ולשכנע את העולם שאנחנו מילאנו את חובתנו וששרון צריך לבצע את חובתו." (30.9.2004)

המחויבות הערבית לפלסטינים איננה רק ביטוי סולידריות!

גם בימים אלה, לנוכח החתירה הסעודית הצוברת תמיכה בינלאומית, ליישום "פתרון שתי המדינות", אבו מאזן פועל בהיענות לקהילה הבינלאומית בציפייתה מהרשות הפלסטינית לייצג ישות מדינית אחראית ובעלת סמכות ריבונית. במצב הזה, מגמת התביעה מישראל להתחייב למגמת שתי המדינות, היא האיום הגדול על מדינת ישראל, איום גדול וחמור מתרחיש הפניית קני הנשק של מנגנוני הרש"פ לתקיפת מטרות ישראליות. לא שאין סבירות לתרחיש כזה, אלא שהנהגת הרש"פ מבינה כי מהלך לחימה חזיתי נגד ישראל, יעניק לממשלת ישראל את היכולת לדחות כל התקדמות הסדרית בסוגיה הפלסטינית.  

למי שמעריך כי ניתן יהיה להתקדם בנורמליזציה עם סעודיה, לקראת ברית סונית אזורית, מבלי להתחייב לתמורה ממשית בסוגיה הפלסטינית, מומלץ ללמוד מטעותו של מנחם בגין בהתחייבותו בהסכם השלום עם מצרים לקידום אוטונומיה לפלסטינים. בכנס שנערך במרכז יפה בעשור לקמפ דיויד, תיאר דן פתיר כי מבחינת הנשיא קרטר הסכם השלום עם מצרים היה מדרגה להסכם מקיף יותר למענה מדיני בסוגיה הפלסטינית שנראה בעיניו חשוב יותר ועל כך התנצח עם מנחם בגין  בתביעה להקפאת כל הבנייה בהתנחלויות. באותו כנס העלה דוד קמחי את הטענה כי לסאדאת הייתה הבטחה חשאית מקרטר כי בתחילת התקופה הנשיאותית השנייה  שלו, לאחר בחירות 1980, האמריקאים יחייבו את ישראל בכפייה, ליישם את רעיון האוטונומיה כפי שהמצרים הבינו אותו. תודה לאל, קרטר לא נבחר לתקופה שנייה. באותו דיון  עזר וייצמן  העז לספר "שמנחם בגין יושב בבית לא בעטיין של הסיבות שמשערים, אלא משום שהגיע למסקנה כי עם חתימת הסכם קמפ-דיויד, הוא שם את עתיד ארץ ישראל השלמה, איני רוצה להגיד על קרן הצבי, אבל במצב עדין ואז הבין מה קרה" (הדיון בעשור לקמפ דיויד במכון יפה פורסם ב"דפי אלעזר-12" דצמבר 1989 הוצאת יד דוד אלעזר).

מנחם בגין טעה בהערכתו כי תביעת סאדאת לעניין האוטונומיה לפלסטינים היא רק ביטוי סולידריות ומצרים תסתפק בשיבתה לכל מרחב סיני ותתעלם מהתחייבות בגין הסוגיה הפלסטינית. עד היום, בכל מפגש עם נציגים מצריים הם תולים את מדיניות השלום הקר, בכך שישראל לא מילאה את חלקה בסוגיה הפלסטינית. סאדאת ויורשיו מעולם לא התכוונו לוותר בעניין זה.

באופן דומה, ראוי להפנים כי גם היענות ישראלית לתביעה הסעודית לקידום פתרון שתי המדינות, לא תוכל להסתפק בהכרזה שאינה מחייבת.

יש לחזור למתווה יצחק רבין

המקום בו נתונה מדינת ישראל לאחר אסון השבעה באוקטובר, יצר תודעה ציבורית שמאפשרת הסכמה לאומית רחבה לדחיית כל יישום מדינה פלסטינית בקו גבול צמוד לכפר סבא כביש 6. ישראל יכולה להציג כי היא מוכנה בסוגיה הפלסטינית למגמה עליה התחייב יצחק רבין בנאומו האחרון בכנסת ב-5.10.1995 בהבאת אוסלו ב' להצבעה. מצד אחד חתר להעברת הפלסטינים בשטחי AB לשליטת הרש"פ, מהלך שבוצע בינואר 1996 וסיים למעשה את השליטה הישראלית ב-90%  מהאזרחים הפלסטינים. מצד שני קבע כי ירושלים תהיה מאוחדת כשהיא כוללת בתחומה גם את גבעת זאב ומעלה אדומים, בקעת הירדן בפירושה הרחב תהיה גבול הביטחון המזרחי, והישות הפלסטינית תהיה ישות פחות מדינה. אהוד ברק בקמפ דיוויד 2000 פנה עורף לכל עקרונות רבין: הסכים לחלוקת ירושלים, לנסיגה גם מבקעת הירדן ולהענקת ריבונות מלאה לישות הפלסטינית. מגמה זו התבטאה בדצמבר 2000, במתווה קלינטון שהציג מפה שלא מותירה בידי מדינת ישראל תנאים בסיסיים להגנה.

לעומת מתווה קלינטון-ברק, שנעשה נקודת מוצא גם לתביעה הסעודית, יצחק רבין ביטא בשרטוט קווי מרחב C, תשומת לב לתנאיי הביטחון ההכרחיים לישראל  בחמישה מרחבים חיוניים: בהם: מטרופולין ירושלים, בקעת הירדן כגבול המגננה למול כל אויב ממזרח, יישובי קו המדרגה המערבי בהרי שומרון דוגמת נעלה, פדואל, אלפי מנשה, המגנים על רצועת החוף הצרה, יישובי דרום הר חברון המחזיקים חגורת הגנה על הנכסים האסטרטגיים בעמק באר שבע ובקעת ערד, ושליטה באמצעות יישובים וכוחות הביטחון בצירים הראשיים. אין יישוב ישראלי אחד וחווה חקלאית אחת במרחב שטחי C, שאינם משרתים במיקומם את אחת מדרישות תנאיי המרחב לביטחון מדינת ישראל.

עמדה זו זקוקה להסכמה לאומית רחבה, בציפייה להצטרפות מפלגת מרכז: אולי המחנה הלאומי בראשות בני גנץ.

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.