תקציר: משהו רע עובר על בית המשפט העליון של ישראל, מאז הכניס ביודעין את מלוא גופו לביצת הפוליטיקה הדלוחה של ישראל. הוא ירד ממעמדו, ואיבד את האמון ואת הלגיטימציה לפעולותיו בקרב חצי מהעם. בדף זה אספנו עבורכם עשר תמונות / כרזות על בית המשפט הזה, שאיבד את עמו והלך לחפש עם אחר, פלסטיני. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

"דיקטטורים, נמאסתם!", זועק השלט עם תמונותיהם של אהרן ברק ויצחק עמית, שהונף ע"י מפגיני ימין בתל אביב (ראו תמונה מס' 2 למטה)... ובאמת, משהו רע עובר על בית המשפט העליון של ישראל.

מערכות משפטיות במדינות מקוטבות פוליטית, נוטות לאבד אמון ולגיטימציה, וללא שני אלה, מתערער מעמדו של בית המשפט ללא תקנה! על כן, הן חייבות להקפיד פי כמה וכמה. אבל אצלנו, במקום להקפיד, טבל בית המשפט שלנו ביודעין את מלוא גופו בביצת הפוליטיקה הדלוחה של ישראל. לכן, ירד ממעמדו, ואיבד את האמון ואת הלגיטימציה לפעולותיו בקרב חצי מהעם.

מנהיגיה הנוכחיים של ההיוריסטיקה הישראלית בינוניים ומטה, ואינם מגיעים לקרסוליו של מייסד פרופ' אהרן ברק, שמביט במחזה במרומי גילו, ומן הסתם מתפלץ מהאופן שבה יורשיו מבזבזים את ירושתו. הוא ניסה לנצל שעת כושר ולסים את משפט נתניהו, אך נרתע בלחץ ההמון והאליטה מסנוורת הכוח, שאינה מבינה כמוהו, שזמנה תם.

ואם לא די בכך, אחרי שהשניא את עצמו על העם והסביר לו עד כמה אינו ראוי בעיניו, התפנה בית המשפט שלנו - בעיצומה של מלחמה קיומית - לחפש לו עם אחר, ראוי יותר, ומצא אותו בפלסטינים, המשחרים לפתחו מידי יום ומבקשים סעד למחבליהם ולהם. והוא? שעריו פתוחים לפניהם, והעם בישראל רואה וחמתו עולה, עד לפיצוץ הבלתי נמנע.

והנה הדובדבן שבקצפת: בעיתוי הגרוע מכל נחפז השופט יצחק עמית - אחד האנשים המתריסים והשנואים ביותר על ידי הימין הישראלי - להמליך עצמו על ישראל בחוסר שיקול דעת אופייני, ובעיתוי הגרוע מכל (ראו את כרזה מס' 1, שבראש המאמר). כך - אם לא יתרחש נס מהסיבות הלא נכונות - הולך החול ואוזל בשעון לקראת הפיצוץ הבלתי נמנע, שאחריו לא ישוב עוד בית המשפט העליון להיות מה שהיה...

בדף זה אספנו עבורכם עשר תמונות / כרזות על בית המשפט הזה, שאיבד את עמו והלך לחפש עם אחר. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.

כרזה מס' 3 של עירית לינור: אנחנו מפריעים להם!

"בדיון בבג"ץ על המצב ההומניטרי בעזה השתתפו השמאל, לקט מדינות מאירופה, האו"ם, צה"ל ונציג המדינה המאולף ממחלקת הבג"צים.

ואזרחי ישראל, מה איתם? הם על תקן הפרעה"...

• המאמר הרלוונטי: עירית לינור: מבחינת בג"ץ, אזרחי ישראל הם בסך הכל הפרעה בדיון, ישראל היום, 24/7/24.

כרזה מס' 4 בדף הטוויטר של מאיר לוי: תופעת פיצוץ הדיונים בבית המשפט העליון מתרחבת. בית המשפט מאבד את עמו!

אבל בינתיים לא כל כך אכפת לו. קבוצת ההתייחסות שלו איננה העם אלא המילייה המקצועי שלו במערב, שכולו WOKE.

רק שאין ארוחות חינם, ואין לרשות מדינתית קיום, ללא אמון וללא לגיטימציה. מעניין מתי ירגישו כבוד השופטים, שהקרקע רועדת תחת רגליהם...

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: הזורע רוח קוצר סופה. בית המשפט מאבד את עמו.

תמונה מס' 5 בדף הטוויטר של ינון מגל: אם אין אמון, אין לגיטימציה

זה שהשופטים מלאים בתחושת ניצחון קל לראות, אבל מישהו מהם שואל את עצמו לאן הם מוליכים את המוסד שהם מופקדים עליו?

תמונה מס' 6: שופטי העליון צועדים בעיניים פתוחות לעבר חלום הבלהות שלהם עצמם: בחירות ו/או משאל עם שיעסקו רק במעמד בית המשפט, וברפורמה שלו

אינני בטוח שהם אפילו יתפלאו לגבי התוצאות, כיוון שלמרות סיפורי המחאה, ישראלים לא אוהבים דיקטטורים. בטח לא כאלה שאינם אוהבים את עמם!

כרזה מס' 7: שופטת בית המשפט העליון, רות רונן פסקה שלמחבלים צריכים להיות שני סדינים במקום אחד. עתה יתכנס בטח בית המשפט בהאג לדון מחדש בצווי המעצר שהוציא...

למה אנחנו צריכים לממן את אבדן הדרך הזה? האם בית המשפט העליון שלנו אינו חש, שהוא מותח את החבל קצת יותר מידי ביחסיו עם עמו?

סרטון מס' 8: אגדת השכפ"ץ של דליה דורנר... מסתבר שאי אפשר לעבוד על כולם, כל הזמן!

שופטת העליון לשעבר, דליה דורנר: "פסקי הדין של בית המשפט שלנו זה שכפ"ץ. שכפ"ץ של המדינה שלנו נגד תביעות בינלאומיות!"…

כרזה מס' 9: מהמקום הזה, אין יותר דרך חזרה ליועמ"שית, לפרקליטות האזרחית והצבאית, ולבית המשפט העליון!

התבוננו על הכרזה למטה. לטעמי היא מהקשות ומהמצערות שראיתי ברשתות החברתיות, אבל היא משקפת תחושות של רבים מידי בעם, לגבי מצבה של מערכת האכיפה. איתמר פליישמן הגדיר זאת היטב: אין אדם שעיניו בראשו שאיננו מבין שיש מפלצת מתחת למיטה (מפלצת כמטפורה כמובן), ולצערנו הרב, קרו כמה דברים שאין מהם דרך חזרה למערכת המשפט:

למשל, אין דרך חזרה מאירוע שדה תימן: אי אפשר לשכנע אף אחד בישראל שזה לגיטימי, שהלוחמים שלנו בשדה תימן - שעושים את העבודה הכי מזעזעת שיכולה להיות עם אנסים, רוצחים, גנבים... הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת - יהיו קרבן למעצר ראווה ולהדלפת סרטון לתקשורת הליבה, שרק ילד מטומטם לא יבין שזה סרטון 'מבושל'... מכל זה אין דרך חזרה!

אין דרך חזרה מאירוע מעצר של לוחמים, על זה שבשבעה באוקטובר הם רצחו מחבל נוח'בה. עם ישראל אינו מוכן לשאת מצב, שאדם - שיצא מהבית שלו מיוזמתו ב-7 באוקטובר, ולקח נשק של מישהו שמת כדי להילחם בנוח'בות - ייעצר בתמורה על רצח מחבל נוח'בה... מזה אין דרך חזרה!

יותם זימרי ב'פטריוטים' זיקק את התובנה הזו היטב: אין מקצוע כזה, 'משפט חוקתי', הוא אמר. זוהי פובליציסטיקה. גם 'בני אלים' - כמו האנשים שיושבים בגבעת רם בבית המשפט העליון - עשויים ללקות בהיבריס. אני חושב שהרבה מאוד אנשים רואים היום איך זה פוגע בלוחמים שלנו, באחים שלנו. שנלחמים ומסכנים את החיים בשבילנו, ומהמקום הזה, אין עוד דרך חזרה למערכת המשפט.

[בכרזה: מהמקום הזה אין יותר חזרה למערכת המשפט. כרזת מחאה המתארת איך מבין היום העם את המושג: 'שלטון החוק'... המקור: דף הטוויטר של Or Reichert. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

תמונה מס' 10: אז כל הנוח'בות נראים כמו שלדים מהלכים בהיעדר מזון בסיסי?

בג"ץ הוציא צו על תנאי, ודרש מהמדינה לנמק מדוע לא מספקים למחבלים בבתי הכלא מה שהגדיר: "מזון לקיום בסיסי"... אודה על האמת, הפיאסקו הזה של שופטי בג"ץ מתחיל להעיק. אחרי פסק הדין ההזוי שהשאיר את הנגד במעצר עם מחבלים, הגיעה ההחלטה הזו הנכנסת לצלחת של מחבלי הנוח'בה.

למרות שדעותיהם של רוב השופטים מייצגות כ- 3% מהאוכלוסיה היהודית, זה עדיין בית המשפט העליון של מדינת ישראל. לא של פלסטין. בזכות מצביעי השמאל, אמון הציבור הכללי בבג"ץ עומד על כ- 40%. אמון מצביעי הימין בבג"ץ הוא אפסי. במצב הזה אין לבית המשפט קיום לאורך זמן, ואינני רוצה לחשוב מה יקרה אם השופטים לא יבינו זאת!

כרזה מס' 11 מדף הטוויטר של ינון מגל: לקרוא ולשפשף את העיניים

מה ההבדל בין עמית לנתניהו כשנחשפת פרשיה בעניינם? לעמית אפשר להאמין...

משה גורלי: "... אבל יש הבדל: נתניהו רכש בדין את חוסר האמון בגלל שאיכשהו תמיד הוא זה מרוויח מחוסר הידיעה והמודעות שלו. מכך שבן דודו מייצג את טיסנקרופ, מכך שרעייתו שרה ומקורבו זאב רובינשטיין בוחשים בוואלה. לעמית ניתן להאמין בגלל ההיגיון הפשוט של הדברים – אין לו איזו טובת הנאה שתצמח לו. אין לו "יסוד נפשי" שנרתם למזימה עכורה כלשהי.". הבנתם?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.