תקציר: אין זה סוד כי התנאים הפוליטיים בהם פעל הרמטכ"ל הפורש, הרצי הלוי, לא היו קלים, ולעתים היו רחוקים מתחושת אחריות משותפת. אולם בכל המתחים לא הגיעו הדברים לידי שבירת כלים. גם המכתב על ההחלטה לסיום התפקיד, משמר קוד בסיסי של ממלכתיות. על כך - הגם שישנה ביקורת ויש לה מקום - ראוי הרמטכ"ל בסיום תפקידו לכבוד והערכה מעם ישראל, וצה"ל ראוי לחלון ראווה של כבוד!
![[בתמונה: על גודל חובת הכיבוד למפקדי צבא לימדו הרומאים, כפי שתיאר מקיאוולי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית ideogram]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2025/01/הרצי-הלוי-כמצביא-רומאי.webp)
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות.
בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון ישראל היום, ב- 22 בינואר 2025. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.
* * *
כבר לפני חודשים הבהיר הרמטכ"ל כי במועד הקרוב עם סיום התחקירים יסיים את תפקידו. אבל כחייל של מדינת ישראל, כפי שהדגיש בסיום מכתבו, דאג לבחור בנקודת יציאה שנראית מתאימה להתפתחות מצב המלחמה.
כבר בשבוע הראשון למלחמה הכיר והודה באחריותו לכישלון הנורא של צה"ל בבוקר השבעה באוקטובר. אבל ההיסטוריה תדון בו גם כרמטכ"ל שהוביל את צה"ל במלחמה ממושכת בשבע זירות, חסרת תקדים באתגריה. העומס הפיקודי בו נשא בכל חודשי המלחמה עולה על מה שחוו כל קודמיו בתפקיד הרמטכ"ל. בממדים רבים, היה זה עומס מורכב יותר גם מזה שחווה רמטכ"ל מלחמת העצמאות. רא"ל הרצי הלוי עמד בכך באיתנות וקור רוח ראויים להערכה. מחקרים רבים ידונו לעומק בשנים הבאות בדפוסי הובלתו של הרמטכ"ל הלוי את צה"ל בניהול המלחמה, בכל נקודות ההחלטה בהן התלבט והחליט. ככל שהדיון יהיה מקצועי, הוא יציב למפקדי צבאות בעולם, פרק חובה ללקחים ולמידה.
אולם בשעה הזו, לא רק שמוקדם מידי לסכם את תפקיד הרמטכ"ל הלוי, אלא שנכון יותר לשיח הציבורי הישראלי להציב את הודעת סיום התפקיד של הרמטכ"ל במבט של כבוד, כראוי למפקד צבא ישראל.
צה"ל ומפקדו ראויים לשיח של כבוד!
על גודל חובת הכיבוד למפקדי צבא לימדו הרומאים, כפי שתיאר מקיאוולי: "לא זה בלבד שהרומאים היו פחות כפויי טובה מבני רפובליקות אחרות, אלא שגם בעמדם להטיל עונש על מפקדיהם היו מתונים בדינם וזהירים בכבודם יותר מכל האחרים. קלקל שר הצבא בזדון , ענשו אותו במתינות, קלקל בשגגה או מחמת חוסר הדעת, לא חייבו אותו בשום עונש, ואדרבא, היו נותנים לו פרס ומודיעים לו כבוד ויקר. מנהג זה תפסו בידם מתוך שיקול דעת מרובה, שכן סבורים היו שחשיבות גדולה נודעת לכך, ששרי הגייסות יוכלו להתמסר לתכניותיהם ברוח חופשית ובזריזות ולא תוסח דעתם לגורמים חיצוניים אחרים. כי לא רצו להוסיף קשיים וסכנות על עניין שכל עצמו קשה ומסוכן."
מתוך הבנה זו התנגד יצחק רבין כשר העבודה בממשלת גולדה מאיר באפריל 1974, למסקנות וועדת אגרנט על מלחמת יום הכיפורים. הוא ביקר את החלטת הוועדה להטיל את האחריות והאשמה על הדרג הצבאי- על הרמטכ"ל דוד אלעזר, ללא התייחסות לאחריות המשותפת של הדרג המדיני. בהיותו רמטכ"ל זכה יצחק רבין לתחושת אחריות משותפת עם ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול. מתוך כך טען: "אם אין אחריות משותפת בין שני הדרגים, אני כרמטכ"ל, הואיל וכל האחריות תוטל עלי ועל הצבא, אנהל לבדי את מדיניות החוץ והביטחון של המדינה, משום שאם אין אחריות משותפת לתוצאות, אין גם סמכות משותפת לקבלת ההחלטות" (פנקס שרות)
אין זה סוד כי התנאים הפוליטיים בהם פעל הרמטכ"ל הלוי, לא היו קלים, ולעתים היו רחוקים מתחושת אחריות משותפת. אולם בכל המתחים לא הגיעו הדברים לידי שבירת כלים. גם המכתב על ההחלטה לסיום התפקיד, משמר קוד בסיסי של ממלכתיות. על כך , הגם שישנה ביקורת ויש לה מקום, ראוי הרמטכ"ל בסיום תפקידו לכבוד והערכה מעם ישראל, וצה"ל ראוי לחלון ראווה של כבוד!
![[בתמונה: מקיאוולי, בין חריצת הדין לדרישות המוסריות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי - follow - Pixabay לאתר fexels]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2023/02/מקיאבלי-מקיאוולי.png)
[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
Pingback: מלחמת חרבות ברזל באתר ייצור ידע | ייצור ידע
מאמר שגוי בהרבה רבדים.
הערכה רבה על פועלו של הרצי הלוי במסגרת שרותו ברמה הטקטית – מעולה, אני איתך.
אבל אפס הערכה לכל השאר.
כמצביא הוא נכשל כשלון קולוסאלי ברמה קשה ביותר, ללא שיעור.
– הוא מונה במחטף ע"י צד שמאל, דקה לפני ממשלה חדשה. אולי לא אשמתו אבל הוא זה שהסכים להתמנות תחת השערוריה הזו – הלא דמוקרטית.
– הוא לקח חלק מרכזי בקונספט של בניית הצבא כצבא קטן וטיפש, שנים. הוא גם אחראי על קונספציות נוספות – למשל שעזה זה לא איום רציני ולכן לא צריך תוכניות כיבוש בעזה (עצם המילה כיבוש היא האוייב, לא?).
– הוא לא יצא בשצף נגד הסרבנות אלא הלבין אותה. כשאמרו "לא יהיה לכם צבא" הוא לא עשה כלום עם זה, להפך – מי שחרחר את הסרבנות נשאר מחובק ע"י הרמטכ"ל הכושל. בכך יש לו אחריות ישירה נוספת לעלילות 7/10.
– תחת פיקודו התחולל הכשל של המוכנות ל- 7/10, ברמה הכי בסיסית. בין השאר זה נגרם ע"י מינויים לא ראויים של מפקדים שלא מתאימים, שדואגים לנושא קידום הלהט"ב באמ"ן במקום לדאוג לדברים אחרים.
– הרמטכ"ל נכשל בעדכון הדרג המדיני בזמן, בין 6 ל- 7/10. לכן לקח על עצמו את האחריות עוד יותר.
– תחת פיקודו צה"ל נכשל כשלון מחפיר ב- 7/10 בשעות שאחרי תחילת הפלישה והטבח. חיל האוויר לא הגיע וגם השאר היה איטי ומאורגן רע מאד. נכון שהיה מצב קשה, אבל עדיין הביצועים היו גרועים אפילו בהינתן מצב זה.
– הרצי קיבל הנחיה למוטט את חמאס צבאית ושלטונית ולהחזיר את החטופים – זה לא בוצע, הוא נכשל צבאית באופן טוטלי. השיטה שלו – הפשיטות וההכרזה שיש אזורים תחת "שליטה מבצעית" היא כשלון חמור שמלמד על הבנה אסטרטגית גרועה במיוחד.
– הוא דחף כל הזמן לסיום המלחמה לפני הכרעה בצפון ובדרום – שידר משהו הפוך לגמרי ממה שבונה צבא מנצח.
– הוא פעל כל הזמן נגד הממשלה, אליה הוא כפוף. חוסר הרמוניה בולט, כולל תדרוכים שלו ושל דובר צה"ל נגד הממשלה. זה חמור מאד. הצבא כפוף לממשלה ולא ההפך, אנחנו לא יכולים להיות צבא שיש לו מדינה.
– בצפון הוא עשה הכל כדי להכשיל את המהלך. כולל הדלפת אירוע הביפרים לברגמן. גם אחרי שהיה כבר תמרון, אליו הוא התנגד, זה נגמר בקו כפרים שני, כמה קילומטרים בודדים מהגבול, בלי עימות רציני עם חיזבאללה.
– בדרום הוא עשה הכל כדי שצהל לא ייקח אחריות על הסיוע, ולכן גם לא הגענו להישג וגם שחקנו את המילואים.
– בגזרת איו"ש גם כן לא נרשם שום שינוי, עדיין מרוקנים את אוקיינוס הטרור עם כפית.
– הוא הכשיל את משרד מבקר המדינה מלבחון את הכשלים ב7.10, ומינה לתפקידי המשך אנשים שנושאים באחריות לכשל.
– הוא לא נתן גיבוי לחיילים בפרשות שדה תימן והנגד ארי – מבחינתו הם קודם כל אשמים לפני שנבדק משהו. בנושא הנגד, הוא אפילו לקח יוזמה של אנטי, כי זה נגד ראש הממשלה בסוף… אז גיבוי לחיילים זה לא חשוב.
בקיצור – רשימת כשלים קשים וחמורים בלתי נגמרת.
אז תודה אמיתית מקרב לב על השרות ברמה הטקטית וסיכון החיים למען מדינת ישראל.
בוז ושום תודה על ההתנהלות הנוראית בדרג הפיקוד העליון.