תקציר: הרקדנית היהודיה, פרנצ'סקה מאן, נחשבה לאחת מטובות המראה והמבטיחות מבין שלל הרקדניות הצעירות בפולין, שעסקו במחול קלאסי ובמחול מודרני. היא לא זכתה למקום ראוי בזיכרון הקולקטיבי של השואה, היות והיו שמועות עקשניות, ששיתפה פעולה עם הגרמנים. אבל, בשעת המבחן האמתית היא התגלתה כגיבורה אמתית: באושוויץ, כשקיבלה פקודה להתפשט לפני הכניסה לתאי הגזים, הסתערה על קצין SS בשם יוזף שילינגר, חטפה את אקדחו, וירתה שתי יריות לבטנו וירייה שלישית לעבר סמל בשם אמריך. ראוי שזכרה שלא ישכח.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם חמישה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרנצ'סקה מאן (FRANCESKA MANN) נולדה בפולין ב-1917. לפני מלחמת העולם השנייה התגוררה בוורשה ולמדה בבית ספר למחול. בשנת 1939השתתפה בתחרות בין לאומית למחול בבריסל ודורגה במקום הרביעי מבין 125 רקדני הבלט הצעירים שהשתתפו בתחרות.

מאן נחשבה לאחת מהרקדניות טובות המראה והמבטיחות מבין שלל הרקדניות הצעירות בפולין, שעסקו במחול קלאסי ובמחול מודרני. מאן הייתה בקשרי ידידות קרובים עם הזמרת והשחקנית ויירה גראן [1] והשחקנית סטפניה גרודזינסקה[2].

בתחילת מלחמת העולם השנייה עבדה כרקדנית במועדון הלילה הידוע, The Melody Palace. היא ברחה מהגטו והסתתרה בצד הארי (הגרמני) של ורשה. באביב 1943 הכריזו הגרמנים כי כל היהודים הפולנים, שיש בידיהם מסמכים המוכיחים אזרחות באחת מהמדינות הניטרליות (בעיקר מדינות דרום-אמריקה) - ופרנצ'סקה מאן בתוכם - יוכלו לקבל אשרה ולחזור למדינותיהם ובתוך כך הזמינו אותם לבוא ולהשתכן במלון פולסקי, שהיה ממוקם בסמוך לגטו, בלב ורשה הכבושה[3].

העילה הרשמית להכנסת האורחים הלא שגרתית הייתה הסכמתן לכאורה של כמה מדינות לאשר הגירת יהודים אליהן. השמועה הרווחת  אמרה, שגרמניה מקבלת בתמורה שבויים גרמנים, אבל לשמועה זו כנראה לא היה בסיס מציאותי, שכן המדובר היה במדינות שצידדו בנאצים ולא החזיקו בשבויים גרמנים. אלפי יהודים והיא ביניהם, פותו לצאת ממקום מחבואם ולהיכנס בשערי המלון, שהוסב למחנה מעבר, כשהם מצוידים בניירות, רובם ככולם מזויפים. אחרי שהות של ימים עד חודשים במקום, פונו ממנו, לכאורה בדרכם לנמל ממנו יפליגו אל החופש.

ביולי 1943 עצרו הגרמנים 600 מתושבי המלון היהודיים. חלקם נשלחו לברגן-בלזן וחלקם לצרפת, שם המתינו להעברתם לדרום אמריקה. ב -23 באוקטובר 1943, מאן הועברה עם עוד 1700 יהודים פולנים, בעלי דרכונים זרים אל מחוץ למחנה המיוחד בברגן בלזן. נאמר להם שהם נלקחים למחנה העברה ליד דרזדן, על מנת להחליפם בשבויי מלחמה גרמנים, וכי משם ימשיכו לשוויץ, אולם רכבת הנוסעים בה נסעו הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. עם הגיעם למחנה קיבל את פניהם קצין SS בשם הסלר, ששיחק את התפקיד של נציג משרד החוץ, נאם להם נאום ברכה מנומס והסביר להם את תהליך החיטוי הנדרש מהם לפני יציאתם לשוויץ. הסלר הסביר כי הרכבת שלהם אמורה לצאת בשעה שבע בבוקר.

אנשי ה- SS לקחו קבוצת האנשים האמורה למלתחה הסמוכה לתא הגזים, ליד קרמטוריום II, וציוו עליהם להתפשט. חלק מהאנשים צייתו לפקודות ה- SS והחלו להתפשט ולהיכנס לתא הגזים, אולם אחרים הססו, ורצו לקחת איתם את הבגדים, שהכילו את מסמכי הנסיעה יקרי הערך יחד איתם. אנשי ה- SS החלו לדחוף אותם, תוך שהם מאיימים עליהם בנשקם, ולבסוף הם הכו אותם ללא רחם באלות.

קצין SS בשם יוזף שילינגר[4] הלך סחור סחור סביב הקהל המושפל, כשלפתע לכד את מאן במבטו, בעודה מתפשטת. קיימות שתי גרסאות למה שאירע שם בהמשך:

על פי הגרסה הראשונה, הורה שילינגר למאן להתפשט לחלוטין. מלווה בבתה, היא לא הסכימה להסיר את ההלבשה התחתונה שלה בציבור. שילינגר צעק והורה לה להוריד את החזייה, והיא הסירה אותה, אבל זרקה אותה בפניו. כשפתח את נרתיקו הסתערה עליו והוא איבד את אקדחו. היא הרימה את האקדח וירתה שתי יריות לבטנו וירייה שלישית לעבר סמל בשם אמריך.

על פי הגרסה השנייה, שילינגר ואמריך היו מוסחים מיופיה, בעלת השיער הכחול-שחור, כאשר החלה מתפשטת באיטיות ובתנועות מפתות. היא הרימה את חצאיתה וחשפה את ירכה בפניהם בהעיפה מבט סביב, כדי לראות מה קורה, ואז קמה, פשטה את חולצתה, ונשענה על עמוד כדי להסיר את נעליה בעלות העקב הגבוה. שני אנשי ה- SS עקבו אחריה בהשתאות. מאן חלצה את נעלה הימנית ובהבזק השליכה אותה בעוצמה לעבר הקצין. עקב הנעל פגעה במצחו והוא החזיק את פניו המדממות בידיו והתמוטט. באותו רגע היא הסתערה עליו, חטפה את נשקו וירתה שלוש יריות לעברו. שתיים מהן פגעו בבטנו ואחת החמיצה אותו ופגעה ברגלו של איש ה - SS אמריך. שילינגר מת בדרך לבית החולים, ואילו אמריך התאושש אך נותר נכה ברגלו לשארית חייו. היריות הפיחו אומץ בנשים האחרות והן החלו לתקוף את משמר ה- SS ששהה במקום.

בעקבות כך פרצה מהומה רבתי, ואנשי ה- SS החלו לנוס בבהלה. בשל הפניקה שנוצרה בשורות שומרי המחנה, מפקד מחנה אושוויץ, רודולף הס, הגיע למקום מלווה בכוח מזוין ועד מהרה נרצחו הנשים במכונת ירייה. אירוע זה, שבו אסיר היה מסוגל לירות בשני שומרים, הוא מהפעולות יוצאות הדופן והנדירות ביותר של ההתנגדות באושוויץ-בירקנאו[5].

למרות מעשה הגבורה האמור, פרנצ'סקה מאן לא זכתה למקום ראוי בזיכרון הקולקטיבי של השואה, היות והיו שמועות עקשניות, שבזמן שהותה בוורשה, בגטו ומחוצה לו, היא שיתפה פעולה עם הגרמנים. כך גם עולה מהמסמכים של המחתרת הפולנית, בהם הואשמה בשיתוף פעולה עם שלטון הכיבוש הגרמני, ובהיותה מאהבת של אחד מהקצינים רמי הדרג ששירת באותה עת באזור גטו וורשה. האם יש אמת בהאשמה זו? יתכן, אולם חברתה שהאריכה ימים אחריה, וירה גראן, אמרה בעדותה המצולמת, כי אלה היו האשמות שווא, וכל אחד ואחת ניסה להציל את חייו בדרכים שונות. מאן שהייתה רקדנית בלט מפורסמת, השתמשה בכישוריה אלה, לנסות ולהציל את חייה. ברם, בשעת המבחן האמתית היא התגלתה כגיבורה אמתית, וראוי שזכרה שלא ישכח.

ב-1 בספטמבר 2019 להקת בלט ירושלים העלתה לראשונה במרכז סוזן דלל את המופע ממנטו – הריקוד האחרון באושוויץ של פרנצ'סקה מאן, שמוקדש לזכרה.

הכוריאוגרפית נדיה טימופייבה, המנהלת האמנותית של הלהקה, הציגה לקהל בפעם הראשונה את סיפור חייה ומותה של מאן, מראשית ימיה על הבמה והחיים בוורשה התוססת קודם מלחמת העולם השנייה, דרך פלישת הנאצים לפולין , הגירוש לגטו ועד למותה ההרואי במחנה ההשמדה אושוויץ. במופע המחול האמור השתתפו 12 רקדני הלהקה. את התחקיר ההיסטורי למופע החלה טימופייבה בחיפוש במרשתת, משם הגיעה לחומר על תקרית סמוך לתאי הגזים.  בחינה של חומר זה מעלה כי גרסאות שונות לסיפורה של מאן קיימות כבר עשרות שנים במקורות שונים, ובכללם בארכיון יד ושם.

במסגרת פסטיבל דוקו אביב 2024 הוקרן הסרט פרנצ'ישקה, פרי יצירתה של  הבמאית הישראלית לינה צ'פלין העוסק בסיפורה של מאן, רקדנית הבלט שהרגה קצין ss בתאי הגזים באושוויץ[6]. הסרט שופך אור על הפרשה האמורה על כל היבטיה, ולאחר שצפיתי בו, אני מחשיב את מאן כגיבורה לאומית, למרות קולות הרקע שהאשימו אותה בשיתוף פעולה בזוי עם שלטון הכיבוש הגרמני בפולין, בזמן מלחמת העולם השנייה.

[לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• ויקיפדיה: פרנצ'סקה מאן.

[1] וירה גראן(בפולנית:  (Wiera Gran , ‏;1916 – 2007 הייתה שחקנית וזמרת יהודייה-פולנייה, שהתפרסמה בפולין בשנות ה-30. בזמן המלחמה חייתה והופיעה בגטו ורשה. לאחר המלחמה נפוצו שמועות על כך ששיתפה פעולה עם הגסטאפו. אף על פי שאלה לא הוכחו, הן דבקו בה עד יומה האחרון וחיסלו למעשה את הקריירה שלה אחרי המלחמה.

ראו - אגאתה טושינסקה, הנאשמת: חייה של ויירה גראן זמרת גטו ורשה, מצרפתית: אריה אוריאל, דביר, 2012.

[2] סטפניה גרודז'ינסקה (בפולנית(Stefania Grodzieńska , 1914 -  2010, הייתה סופרת, שחקנית תיאטרון ותיאטרון פולנייה. רקדנית, קריינת רדיו וסאטיריקנית הידועה כגברת הראשונה של ההומור הפולני.

[3] מקור: מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה (jwmww2.org)

[4] יוזף שילינגר,  Josef Schillinger)), היה קצין אחראי על מטבח הגברים בבירקנאו, שם היה ידוע כמרושע וקשוח וכמי שחנק אסירים למוות. מאוחר יותר התקדם ונעשה אחראי על משלוחי היהודים המובלים מרציף הרכבת למשרפות.

[5] ידוע רק על אירוע דומה נוסף והוא מוזכר בעדות הראייה של פיליפ מולר, בספרו עד ראייה באושוויץ, כמו גם בדו"ח של Jerzey Tabau, אסיר לשעבר בירקנאו, שהוגש לבית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג, מסמך L-022..

[6] Cynthia Southern, The Vixen Who Shot A Nazi: The story of Franceska Mann, who shot SS Guard Josef Schillinger, in Auschwitz-Birkenau

 עופר אדרת, מחול המוות של פרנצ'סקה מאן, הארץ, 26 ,באוגוסט 2019.

תמי ממיסטבלוב, ‏ניצבה מול המוות ולא ויתרה, הבלרינה היהודייה שהעזה לעמוד מול הנאצים, מעריב אונליין 5, בספטמבר 2019.

Kim LaCapria, Did Ballerina Franceska Mann Shoot an SS Guard at Auschwitz?, Snopes, 9 March 2017.