תקציר: המושג "סוס טרויאני" משמש כבר עשרות שנים בשיח הפוליטי לתיאור איום חיצוני החודר למדינה תחת מסווה של לגיטימיות. בהקשרים שונים, ניתן לראות כיצד הדימוי הזה משמש באירופה כנגד גורמים - כמו המהגרים ובעיקר, הפלסטינים - הנתפסים כמאיימים על הריבונות, הזהות או הסדר החברתי.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

התבוננו על כרזת המחאה שבראש המאמר: היא מציגה סוס טרויאני ענק הצבוע בצבעי דגל פלסטין, המוצב בפריז, סמוך לשער הניצחון, כאשר מגדל אייפל נראה ברקע. מטפורת הסוס הטרויאני היא דימוי קלאסי שמשמש לתיאור חדירה סמויה של איום, במסווה של מתנה או מחווה תמימה. במקרה זה, האיום המסתתר תחת המאבק הפלסטיני בצרפת. השימוש בסמלים לאומיים צרפתיים: הכנסת הסוס הטרויאני למרכז פריז, מול שער הניצחון, מצביעה על תחושה של כיבוש תרבותי או אידאולוגי.

תמונות כמו זו נוצרות כחלק ממאבק פוליטי ברור, שבו דימויים חזקים מגויסים כדי להציג את המצב כמאבק בין "המערב החופשי" לבין "כוחות זרים המאיימים עליו". המושג "סוס טרויאני" משמש כבר עשרות שנים בשיח הפוליטי לתיאור איום חיצוני החודר למדינה תחת מסווה של לגיטימיות. בהקשרים שונים, ניתן לראות כיצד הדימוי הזה משמש כנגד גורמים הנתפסים כמאיימים על הריבונות, הזהות או הסדר החברתי:

• במלחמה הקרה, השיח המערבי הציג לעתים את הקומוניזם כסוס טרויאני שעלול לערער את החברה הדמוקרטית.
• בהקשר של אירופה, החשש מפני "אסלאמיזציה" של אירופה קשור בדימוי זה של סוס טרויאני, תוך אזכור המודל הליברלי של מדינות אלה ככזה שמאפשר חדירה של גורמים עוינים.מפלגות ימין לאומיות רבות באירופה רואות את ההגירה המוסלמית כסוס טרויאני המהווה סכנה לזהות הלאומית.

צרפת כ"זירה מרכזית" של המאבק התרבותי

הכרזה שבראש המאמר, מציבה את הסוס הטרויאני בפריז, וממקמת אותו בין שער הניצחון (סמל לזהות הלאומית ולמורשת הצרפתית) לבין מגדל אייפל (סמל המודרניות והקדמה הצרפתית). צרפת היא אחת המדינות המרכזיות שבהן מתקיים עימות פוליטי, דתי ותרבותי הנוגע למקומם של מהגרים מוסלמים ולשאלת הזהות הצרפתית. המאבק מתבטא במספר מישורים:

• מבחינה פוליטית, מפלגות הימין הקיצוני, כגון "ההתחדשות הלאומית" (לשעבר "החזית הלאומית") של מרין לה פן, מציגות את ההגירה המוסלמית כסכנה ישירה למדינה.
• מבחינה חברתית, בצרפת מתקיימים דיונים נרחבים על חוקים המגבילים לבישת חיג'אב במוסדות חינוך, על סגירת מסגדים קיצוניים ועל קידום ערכים חילוניים מול דרישות לקיום חוקי שריעה בקהילות מסוימות.
• מבחינה ביטחונית, אירועי טרור איסלאמיסטי חיזקו את החשש מפני "סוס טרויאני" של איסלאם פוליטי שעלול לערער את היציבות במדינה.

תנועות לאומיות ואיסלאמיות רדיקליות זכו בשנים האחרונות ליחס חשדני בצרפת, כמו באירופה כולה. מתנהלים דיונים סוערים בנוגע למהגרים ולשאלת הזהות הלאומית - במדינות המאפשרות לכוחות חיצוניים לחדור לשטחן ולערער את יציבותן הפנימית - ובנוגע לנוכחות הקונפליקט הישראלי-פלסטיני בשיח הציבורי. רבים מאשימים את השלטון המאפשר לסכסוכים חיצוניים להשפיע על הפוליטיקה והחברה הצרפתית. הכרזה מהווה ביקורת על תמיכת גורמים בצרפת בתנועה הלאומית הפלסטינית ועל השפעתם של מאבקי המזרח התיכון על החברה הצרפתית:

• עלייה באירועים אנטישמיים ופרו-פלסטיניים קיצוניים: הפגנות פרו-פלסטיניות רבות בצרפת כללו קריאות קיצוניות, מה שהגביר את החשש מהשפעת האיסלאם הרדיקלי במדינה.
• פיגועי טרור שבוצעו על ידי קיצונים מוסלמים: משנת 2015 ואילך, גל הטרור האיסלאמי בצרפת (כגון הפיגועים בשארלי הבדו, בבטקלן ובניס) חיזק את התחושה שישנה בעיה מובנית של חדירת גורמים רדיקליים למדינה.
• הדיון על חוקיות החיג'אב ונוכחות האסלאם הציבורי: צרפת מקדמת חוקים שמגבילים סממנים דתיים במרחב הציבורי, אך מתמודדת עם קהילה מוסלמית גדולה שרואה בכך פגיעה בזכויותיה.

פלסטינים כסמל הבוגדנות העולמית

במקרה של התמונה הספציפית, הדימוי של הסוס הטרויאני בצבעי דגל פלסטין מלמד שבעיני יוצריו, העניין הפלסטיני אינו רק סכסוך מקומי בין ישראל לפלסטינים, אלא חלק ממהלך רחב יותר של שינוי דמוגרפי ותרבותי באירופה:

• עבור חוגים מסוימים, הפלסטינים אינם נתפסים רק כמבקשי עצמאות אלא כחלק ממהלך איסלאמיסטי רחב יותר, הנתמך על ידי מדינות כגון קטאר, איראן וטורקיה.
• ההפגנות הפרו-פלסטיניות באירופה, שלעיתים כללו קריאות אנטישמיות ואלימות נגד יהודים, חיזקו את הטענה שהסכסוך מיוצא אל אירופה ומשפיע על הביטחון הלאומי שלה.

הימין האירופי אינו הראשון, אגב, לראות בפלסטינים בוגדים. המונח "בגידה פלסטינית" מופיע לעתים קרובות בשיח הפוליטי בעולם הערבי. נטען כי כל מדינה שפתחה לכבודם את שעריה ואת ליבה, נדקרה בגבה.

הסיפורים הללו מזכירים דימוי נוסף, דומה לסוס הטרויאני, את משל הצפרדע והעקרב. זהו משל מפורסם שמחברו אינו ידוע (ומיוחס בטעות לאיזופוס), המציג גישה מהותנית לחיים:

הצפרדע והעקרב רצו לחצות נהר: העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, וזו סירבה עקב כך שחששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב אכן עקץ את הצפרדע, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "מצטער, אבל לא יכולתי להתאפק. זה הטבע שלי" [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תסמונת 'העקרב והצפרדע' של הפלסטינים].

סיכום: דימוי הסוס הטרויאני ככלי רטורי וכשדה קרב פוליטי

דימויים - כמו הסוס הטרויאני ומשל העקרב והצפרדע - משמשים היום את השיח הפוליטי המודרני על מאזן הכוחות בין אירופה והעולם המוסלמי, על ההגירה, ועל השפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני על מדינות המערב. השימוש בסמל זה נועד להמחיש חשש עמוק בקרב חלק מהציבור האירופי, מפני שינוי תרבותי ודתי שכבר ערער לא מעט את אופייה של אירופה כפי שהיא נתפסת כיום.

[לאוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תסמונת 'העקרב והצפרדע' של הפלסטינים.
• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), תסמונת 'העקרב והצפרדע' של הפלסטינים, ייצור ידע, 31/12/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האיסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.