תקציר: את תמצית תורת ההתנגדות (המוקוואמה) הציג המנהיג האיראני חמינאי: "חזית ההתנגדות אינה חומרה שניתנת לריסוק. ההתנגדות היא אמונה, מחויבות של תחושת לב. ההתנגדות היא דוקטרינה, הסכם חוזי. לא רק שאינה נחלשת תחת לחץ, אלא אף נעשית חזקה יותר". זו תמצית חובת האמונה שמנחה במלחמה האחרונה בהלך הרוח הזה, בשורת השלום שמבקש הנשיא טראמפ להביא לאזור, אינה יכולה להתגבר על תודעת החובה של האויבים לאחיזה מתמדת בהיגיון ההתנגדות.
![[בתמונה: אל תטעו, תורת ההתנגדות (המוקוואמה) עדין כאן! המקור: דף הטוויטר של Jew from Khaybar. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2024/12/לא-מעורבים-בעת-שחרור-שלוש-החטופות.jpg)


אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 7 בפברואר 2025. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.
זהו מאמר שני מתוך שלושה על תורת ההתנגדות (המוקוואמה) הערבית. למאמרים האחרים:
- גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.
- גרשון הכהן: חמאס בעזה, השראה לכוחות ההתנגדות האיסלאמית.
* * *
דברים שאמר הנשיא טראמפ במסיבת העיתונאים הקצרה בבית הלבן, עלו על כל הציפיות הישראליות. אבל בממד המעשי, המון תלוי בפעולותיה הנכונות של ישראל. כפי שהיה בעליית עזרא ונחמיה: ללא המאבק והנחישות של נחמיה והעם לבניית חומות ירושלים כנגד כוחות ההתנגדות, הצהרת כורש הייתה נותרת ריקה. כך היה גם בהצהרת בלפור.
ההצהרות ההיסטוריות ביטאו בשורה גדולה, אבל כוח המעשה והמסירות של עם ישראל, הם שחוללו את התוכן הממשי של ההתקדמות בתהליך הגאולה. במבט הזה, האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל נותרו מורכבים וקשים. המציאות במזרח התיכון כפי שהתפתחה בשנה וחצי של מלחמה מתמשכת, לכודה ברבדים של אי ודאות. המורכבות נראית גדולה בממדיה הכאוטיים גם על הנשיא טראמפ והמעצמה האמריקאית.
![[בתמונה: דברים שאמר הנשיא טראמפ במסיבת העיתונאים הקצרה בבית הלבן , עלו על כל הציפיות הישראליות. אבל בממד המעשי, המון תלוי בפעולותיה הנכונות של ישראל. התמונה היא צילום מסך]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2024/12/נתניהו-וטראמפ-1024x516.png)
בינתיים, בכל הזירות בהן נמשך מצב הלחימה, לא נוצר אופק של כיוון מבטיח לסיום המלחמה בהסדר יציב
כך בזירת לבנון, ההסכם רחוק מהבטחת יציבות. כך בזירת סוריה, מגמות הממשל החדש בדמשק אינן מבטיחות יציבות. המצב דומה בהתפתחות איומי הטרור בזירת יו"ש, ומצבה של רצועת עזה עם שלטון חמאס ששרד את חודשי המלחמה בוודאי מעורר עילה לחידוש המלחמה. האיום האיראני לא רק שלא נחלש, אלא עבר הפקת לקחים והיערכות מתאימה להמשך המאבק בישראל.
כל גורמי הכוח באזור הפנימו היטב את השינוי הנחוש שמחולל הנשיא טראמפ במדיניות ארה"ב בזירה הבינלאומית. גם בהנהגת איראן לומדים את השינוי במאמץ להימנע מעימות ישיר בלתי רצוי עם ארה"ב. בכל זאת, בחשיבתם האסטרטגית, נותרה בעינה הנאמנות לחובת ה"אל מוּקאוומה"- ההתנגדות. את תמצית הרעיון הציג המנהיג האיראני חמינאי: "חזית ההתנגדות אינה חומרה שניתנת לריסוק. ההתנגדות היא אמונה, מחויבות של תחושת לב. ההתנגדות היא דוקטרינה, הסכם חוזי. לא רק שאינה נחלשת תחת לחץ, אלא אף נעשית חזקה יותר".
זו תמצית חובת האמונה שמנחה במלחמה האחרונה את כל הכוחות הנלחמים בישראל. במשמעותה המעשית אמונה זו מחייבת את שימור חובת המאבק גם לנוכח מציאות שנראית לרגע כחוסמת את התוחלת להמשך המאבק. במילים פשוטות, בכל מוכנות להסדר הפסקת אש, טמון מבחינת נאמני ההתנגדות, הכורח להיחלץ ממנו בהזדמנות המתאימה. בהלך הרוח הזה, בשורת השלום שמבקש הנשיא טראמפ להביא לאזור, אינה יכולה להתגבר על תודעת החובה של האויבים לאחיזה מתמדת בהיגיון ההתנגדות.
![[בכרזה: חמינאי על ההתנגדות, המוקוואמה. התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2025/02/חמנאי-על-ההתנגדות-המוקוואמה-1024x768.png)
'היום שאחרי'
לשם ההשוואה, סוגיית "היום שאחרי המלחמה" שעמדה מראשית התמרון לרצועת עזה בבסיס הביקורת נגד ממשלת נתניהו, הייתה הרבה יותר פשוטה במלחמת יום הכיפורים. לכולם היה ברור אז, כי הסדרי הפסקת האש והפרדת הכוחות נערכים מול השליטים בדמשק וקהיר. המלחמה התנהלה מול מדינות וצבאותיהן וכך גם המשא ומתן שלאחר המלחמה התנהל בין מדינות מוכרות. המלחמה של מדינת ישראל נגד חמאס ברצועת עזה החל משבעה באוקטובר 2023, מתנהלת על ידי מדינת ישראל בחתירה לפירוק צבא החמאס ושלטון החמאס. למול תכלית זו עולה מאליה השאלה מי יחליף את השלטון הקיים. לא פלא שהמענה לשאלת הסדר המדיני שיתהווה ביום שאחרי שלטון חמאס, מורכב פי כמה מכל מה שהוכר במשא ומתן לאחר המלחמה ב-1973.
במגמה זו טמון השוני בין הדומיננטיות האמריקאית בהנהגת קיסינג'ר שחוללה בסיום מלחמת יום הכיפורים את יציבות הסכמי הפרדת הכוחות, לבין אי הוודאות הממשיכה להתקיים בכל זירות הלחימה, גם לאחר 16 חודשי מלחמה, ביחס להסדרת מצבי סיום והסדרים יציבים למלחמה שפרצה ב-אוקטובר 2023.
מלחמת יום הכיפורים התרחשה במציאות גלובלית שההיגיון המעצב שלה היה המלחמה הקרה בין הגוש הסובייטי לבין הגוש המערבי בהנהגת ארה"ב. במסגרת הצל המאיים של מלחמה קרה בין גושית, העולם במצבו הכללי היה נתון אז במצב של סדר עולמי. על תשתית הסדר הגלובלי הזה הושתתה הפסקת האש לסיום מלחמת יום הכיפורים. בתמיכת הסדר הזה עוצבו בידי מזכיר המדינה קיסינג'ר הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לבין סוריה ומצרים. המלחמה שפרצה באוקטובר 2023, לעומת זאת, הובלה על ידי איראן ושלוחותיה בתוך תהליך גלובלי של אבדן הסדר העולמי.
בפברואר 2022 פלשה רוסיה לאוקראינה, והמלחמה מתמשכת שם אל סיום שנתה השלישית. מלחמה עוצמתית זו על אדמת אירופה מסמנת את המציאות הגלובלית החדשה בסימן מובהק של אי סדר גלובלי. בטלטלה הגלובלית הזו אין להתפלא שגם המלחמה שפרצה נגד ישראל בשבעה באוקטובר ומתנהלת בשבע זירות, עדין אינה מסמנת אופק לסיום המלחמה.
באי וודאות זו לגבי הדרכים לסיום המלחמה, גם רצונו הנחוש של הנשיא טראמפ בבשורת יציבות ושלום אזורי, עלול לשקוע בסבך ההתנגדויות של כוחות אזוריים, שלא יינטשו את חובתם למאבק מתמיד בישראל.
[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
- אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה.
- הרחבת המושג: 'מורכבות'.
- גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה
- אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
- הרחבת המושג: 'סדר'.
- הרחבת המושג: 'כאוס'.
- אוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה.
- הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
- הרחבת המושג: 'מטרות המלחמה'.
- הרחבת המושג 'ניצחון'.
- אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
- פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2022), יחסי רוסיה – אוקראינה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/1/22.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2017), מטרות המלחמה, שמגדירות את הניצחון, ייצור ידע, 21/5/17.
- פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
Pingback: גרשון הכהן: חמאס בעזה, השראה לכוחות ההתנגדות האיסלאמית | ייצור ידע
ההנחה של גרשון הכהן היא שלא תהיה החלשות משמעותית ברצון האוייב להילחם בנו, גם אם על הקרקע האוייב חטף ואפילו עם יחטוף עוד, מישראל ומארה"ב.
הניתוח הזה נכון רק בחלקו.
קודם כל הוא מתבסס על האמירה שביום הכיפורים היה לנו עסק עם מדינות מסודרות והיום יש לנו את חיזבאללה וחמאס.
אבל יש לנו עסק היום עם איראן, שעומדת מאחרי חיזבאללה באופן מלא (הם יחידה איראנית ממש ואינם באמת גורם עצמאי, הסכם הפסקת האש התקבל שם בהנחיה איראנית כמובן) ומאחרי חמאס במידה רבה. ניתן לומר שחמאסטן זה מדינה פלסטינית עצמאית שמקבלת סיוע איראני.
אז – כן, יש לנו עסק עם מדינה לכל דבר, בכל החזיתות. לכן מדינה או לא מדינה מולנו זה לא העניין – ופה שוגה גרשון הכהן שגיאה ראשונה.
עכשיו יש את נושא האמונה היוקדת האיסלאמית ממנה נגזרת המוקאמה.
האם סאדאת לא נשא איתו אמונה דתית יוקדת?
בוודאי שכן, אלא שהוא הבין ב- 67 וב- 73 שלא ניתן להשמיד אותנו בכוח הזרוע.
האמונה והרצון העז הערבי והמוסלמי להשמידנו איננו דבר חדש. הוא מלווה את הציונות כמעט מראשיתה.
יש הבדלים רבים כמובן בין 2 המלחמות, כולל נושא השימוש האיראני בפרוקסי כאסטרטגיה, אבל האמונה הבסיסית כמניע מצד אחד והשליטה המדינתית מצד שני דווקא אינם שונים מהותית. הבדל אחד שאולי כן קיים זה הנאציזם ההתאבדותית של אויבינו כיום (מה שהיה נכון לפלסטינים ב- 48 אבל לא למדינות ערב אז). ההבדל בין סתם אוייב או אנטישמי לבין נאצי הוא הרצון הנאצי להמשיך בנסיון לרצוח יהודים גם אם זה לא משתלם ברמה שהחיים של הנאצי עצמם בסכנה ברורה ומוחשית, כלומר התאבדות למען האידאל שלו של רצח יהודים, רצח התאבדותי "אלטרואיסטי" (כמו הפעלת רכבות המוות גם לאחר הידיעה על התבוסה הגרמנית בסיום מלה"ע השניה).
סאדאת לא היה מתאבד. אנחנו לא בטוחים עדיין לגבי חמינאי. אנחנו בטוחים לגבי סינוואר והעם הפלסטיני, שכל תכליתו היא נסיון לחיסול ישראל והיהודים, בכל מחיר.
כעת, נוכח ממדי הפגיעה באויבנו עד כה והפגיעה שאולי עוד תגיע, ישנם שם אנשים שמרגישים שאין טעם בהמשך כרגע. כלומר, בטווח הקרוב ויותר מכך, הנכונות שלהם לפגיעה ביהודים במחיר פגיעה אנושה בהם עצמם, ירדה משמעותית מאד. יותר מזה, הנכונות שלהם להתנגד למי שמוביל להמשך הסבל והמוות, עלתה.
אבל לא צריכות להיות לנו אשליות. שכבות עצומות בקרב המוסלמים והערבים, וההנהגות, עדיין שם עם המוטיבציה ואכן יעשו הפסקות טקטיות וייערכו להמשך.
לכן, שומה עלינו לפגוע *ביכולות האוייבים* באופן שמקטין מאד את הסיכונים עלינו, באופן מניעתי פרואקטיבי. לא רק ברמה הטקטית עם מב"מים, אלא לבצע שינויים אסטרטגיים יזומים במזרח התיכון כדי למזער את היכולות של האוייבים לפגוע בנו פגיעה קשה.
זו בדיוק המשמעות של תוכנית טראמפ – רוח גבית לישראל לניקוי עזה. זה בדיוק חלק מהשינוי האסטרטגי הנדרש במזרח התיכון. מכאן אפשר יהיה להמשיך לשינויים אסטרטגיים נוספים. עזה תחילה.
ופה בדיוק הטעות של גרשון הכהן. הוא רואה את תוכנית טראמפ כתוכנית "שלום" במובן הדימוי הישראלי הישן. אבל תוכנית טראמפ היא שלום מתוך עוצמה. מתוך הנעת שינויים אסטרטגיים גדולים, שיורידו את הסיכונים .
Pingback: גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה | ייצור ידע