תקציר: בעוד שהעולם המערבי מתנער מהנקמה, ומציג אותה לכאורה כבלתי ראויה, היא עדיין נוכחת, במובנים רבים, ומשמשת כאמצעי לשמירה על סדר חברתי ופוליטי. מערכת המשפט, תגובות של מדינות למתקפות ותחושת הצדק הציבורית מצביעים על כך שהנקמה - לעתים, במסווה של "עשיית צדק" - ממשיכה להיות מרכיב מרכזי במבנה החברתי האנושי. תחשבו עודד ליפשיץ. תחשבו שירי ביבס, ושני בניה הקטנים אריאל וכפיר...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 20 בפברואר 2024 - היום שבו הוחזרו חללי משפחת ביבס - שירי ביבס, יחד עם שני בניה הקטנים אריאל וכפיר לצד החטוף החלל עודד ליפשיץ, לאחר 503 ימים בשבי חמאס - פרסם גיל דיקמן שבת דודתו נחטפה ונרצחה, פוסט בטוויטר, המצטט משירו של ח"נ ביאליק 'על השחיטה', את הפסוק: "וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!".

על כך השיבה לו 'קְדוֹשָׁה מְעַנׇה' באלה המילים: "היי, הייתי מצפה שתבחר ציטוט אחר. שתטען שמי שחטף ורצח את בת דודתך - הוא הארור, ולא מי שמבקש להשיב לו כגמולו. אבל אולי זו בעיה שלי שבכלל ציפיתי. אני לא מוכנה יותר להיות צאן לטבח. אני משילה מעליי את הגלותיות שאתה וביאליק מכורים לה, ואני אומרת נקוֺם! 'אחושרמוטה' נקום. וארור מי שיפריע." (ראו למטה).

צריך להגיש כאן: ביאליק אינו מטיף שלא לנקום. הוא רק מציג עמדה פסימית ומיוסרת באשר לסיכוי לנקום. המשך המשפט המצוטט מוכר יותר: "נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן, עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן"... אחד הבתים הזכורים ביותר לאחר מכן הוא: "ולא תיקוֹם? לא תיקוֹם? איך תוכל? איך תוכל? דמי הילד – מה הוא דורש?"...

האם הפסימיות של ביאליק עדיין תקפה לימינו? הרי פרעות קישינב עליהם כותב ביאליק כבר עברו מזמן, ולרשות העם היהודי עומדת היום מדינה, ולה צבא גדול ומשוכלל, שאיבד את עצמו אמנם ב- 7/10, אבל יכול בהחלט לנקום את נקמתו על הטבח הנורא ביותר שהתבצע בו מאז השואה...

נקמה מהי? המשגה

נקמה היא פעולה שנעשית בתגובה לפגיעה, עלבון או עוול, מתוך מטרה להחזיר פגיעה לפוגע. נקמה מונעת בדרך כלל מתחושות של צדק, כעס, כאב או צורך בהרתעה, והיא יכולה להיות אישית, קבוצתית או מדינתית.

מאפיינים מרכזיים של נקמה:

1. תגובתיות – נקמה תמיד באה כתגובה לפגיעה קודמת, אמיתית או נתפסת.
2. כוונה להחזיר נזק – בשונה מעונש פורמלי שניתן מתוך מערכת חוקית ומסודרת, נקמה לרוב אינה שואפת לשיקום אלא להשבת נזק דומה.
3. ממד רגשי – רגשות כמו כעס, עלבון, כאב או שנאה מניעים את הנוקם.
4. מעגליות אפשרית – נקמה עלולה להוביל למעגל חוזר של פגיעות נגדיות (נקמת דם, סכסוכים ממושכים וכו').
5. היבט חברתי או תרבותי – בחברות מסוימות נקמה נתפסת כלגיטימית ואפילו הכרחית לשמירה על כבוד וסדר חברתי, בעוד שבאחרות היא מגונה ומוחלפת במנגנוני צדק רשמיים.

בהיסטוריה, בפילוסופיה ובדתות שונות מתקיימים דיונים על מקומה של הנקמה – האם היא מוצדקת, האם היא ברברית, והאם יש לה תחליפים מוסריים טובים יותר, כמו סליחה או מערכת משפט הוגנת.

מניעים מרכזיים לנקמה:

1. כאב ואובדן – אנשים שנפגעו קשות עלולים לרצות להשיב פגיעה מתוך כאב ולאו דווקא מתוך שנאה כלפי הפוגע.
2. צורך בצדק – תחושת עוול חזקה יכולה להוביל לרצון להשיב "איזון" דרך נקמה, במיוחד במקרים שבהם מערכות צדק רשמיות אינן מתפקדות.
3. שמירה על כבוד ומעמד – בחברות רבות, פגיעה בכבוד מחייבת תגובה נקמנית כדי להימנע מלהיתפס כחלש.
4. הרתעה – לעיתים הנקמה היא מסר לאחרים, כדי למנוע התקפות נוספות.
5. שנאה וזעם – כמובן, רגשות שליליים כמו שנאה או תסכול יכולים להניע נקמה, במיוחד כשמדובר בסכסוכים ממושכים.

נקמה: בין ברבריות לסדר חברתי

בעולם המערבי המודרני נהוג לראות בנקמה מעשה ברברי, חסר רסן, וכזה המנוגד לערכים של צדק ומשפט. במקום זאת, החברה המערבית מעדיפה מערכת משפט מסודרת, המבוססת על חוקים, ענישה רציונלית, ושיקום. עם זאת, לאורך ההיסטוריה ובמובנים מסוימים גם בהווה, נקמה מילאה וממשיכה למלא תפקיד חשוב בשמירה על הסדר החברתי, הן ברמה האישית והן בזירה הבינלאומית.

יתרה מכך. האליטה הישראלית - כמו כל אליטה מערבית - פיתחה לעצמה נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism): מונח פסיכו-סוציולוגי המתאר מצב שבו קבוצה עילית מפתחת עליונות מוסרית (Moral Superiority) לכאורה, לפיה, ייחודה וערכיה הופכים אותה לנעלה על אחרים, בזכות השכלה, מוצא, ערכים או תרבות. בכך מציבה עצמה האליטה בעמדה שיפוטית מול יתר הציבור, כשהם מבטלים דעות אחרות, בטענה שהן "פחות מתוחכמות" או "פחות ערכיות". כאשר תחושה זו מתערבבת עם ניתוק מהמציאות החברתית, היא מעצימה את הזלזול בקבוצות אחרות בחברה. היא יוצרת "מיתוס עצמי" שבו היא מציגה את עצמה כ"נאורה", מתקדמת או מתורבתת יותר, "ערכית" ו"נושאת הקדמה", בעוד שיתר החברה מוצגת כ"נחשלת" או "לא מוסרית מספיק". לכן הגיעה החמלה של האליטה הישראלית והמוסדות הכפופים לה - כמו הפרקליטות ובג"ץ - לאבסורדים שלא יאומנו במלחמה האחרונה, שבאו לידי ביטוי באספקה שוטפת של מזון, דלק, חשמל וסיבים אופטיים לאויביה בעת מלחמה, פתיחת דלתות בג"ץ לעתירותיו, רדיפת חיילים על התעללות לכאורה ברוצחי ה- 7/10, ווהתייסרות מתוקשרת של האליטה, שאינם עוסקים די מצבם הקשה של תושבי עזה [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "יחי אנחנו", הנרקיסיזם הקולקטיבי של האליטה]:

כך לדוגמה, נשאלה אילנה דיין - מבכירות העיתונאיות המכובדות בישראל, בראיון לערוץ ה- CBS העויין לישראל - האם התקשורת הישראלית מסקרת מספיק את הסבל בעזה והשיבה: "זה דוגמה למה שאנחנו הישראלים צריכים לחפש בעצמנו. עלינו להילחם על חיינו, אבל עלינו להילחם על הנשמות ועל הערכים שלנו. והערכים שלנו הם ערכים של חמלה ואכפתיות. ולכן, אני חושבת על הטרגדיה בעזה ואני חושבת שאנחנו לא מסקרים אותה מספיק!". כלומר, אילנה דיין אינה כופרת בהיות המלחמה הזו מלחמת קיום. אבל, היא סבורה כי ככל שמדובר בערכים, גם מלחמת קיום איננה מלחמה טוטאלית, ואפשר להילחם נגד אויב אכזר ולגלות כלפיו חמלה, בעת ובעונה אחת.

נותר רק לתהות, איך תופעת החמלה הזו הייתה באה לידי ביטוי, אם הייתה האליטה ה'נאורה' והחומלת הזו קיימת ופועלת במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה...

נקמה כהסדרה חברתית

בהיסטוריה של חברות מסורתיות, נקמה שימשה כמנגנון הסדרה וכאמצעי הרתעה מרכזי. בחברות שבטיות, בהן לא הייתה מערכת משפט ריכוזית, החוק האישי – או "חוק הדם" – היה הדרך העיקרית להתמודד עם עוולות. משפחות, קהילות ושבטים ראו בנקמה לא רק זכות אלא חובה, שכן הימנעות ממנה נתפסה כסימן לחולשה שעלול להוביל לפגיעות נוספות.

גם במערכות משפט מוקדמות, ניתן לראות שרידים של תפיסת הנקמה – העיקרון של "עין תחת עין" למשל, המוכר מחוקי חמורבי ומהתנ"ך, מבטא רעיון של צדק נקמני אך גם מגביל את עוצמת התגובה, כדי למנוע הידרדרות לסכסוך בלתי נגמר.

נקמה במערכת המשפט המודרנית

בעוד שמערכות משפט מודרניות דוחות את הנקמה כעיקרון, אפשר לראות כיצד רגשות נקמניים משחקים תפקיד גם במסגרת המשפטית. רבים מהעונשים הפליליים, במיוחד עונשי מאסר כבדים ואף עונש מוות, מושפעים מתחושת הצדק של החברה, הכוללת לעתים מרכיב של גמול. הציבור מצפה לראות פושעים "משלמים את המחיר", והמחוקקים - כמו גם השופטים - מושפעים מהלך הרוח הזה.

נקמה בזירה הבינלאומית

ברמה הבינלאומית, נקמה ממשיכה לשמש ככלי משמעותי ביחסים בין מדינות. פעולות תגמול, סנקציות כלכליות, ומבצעי תגובה צבאיים הם דוגמאות לפעולות המונעות, לפחות בחלקן, משיקולי נקמה. מדינות רבות נוקטות במדיניות של "הרתעה באמצעות תגובה", כדי לוודא שיריביהן יבינו את ההשלכות של פגיעה בהן. כך, מדינות משתמשות בנקמה לא רק כאמצעי לסיפוק רגשי אלא גם ככלי אסטרטגי למניעת התקפות עתידיות ולשמירה על מאזן הכוחות.

האם לנקמה עדיין יש מקום?

בעוד שהעולם המערבי מתנער מהנקמה ברמה הפורמלית ומציג אותה כבלתי ראויה, במובנים רבים היא עדיין נוכחת ומשמשת כאמצעי לשמירה על סדר חברתי ופוליטי. מערכת המשפט, תגובות של מדינות למתקפות, ותחושת הצדק הציבורית – כולם מצביעים על כך שהנקמה, גם אם לעתים במסווה של "עשיית צדק", ממשיכה להיות מרכיב מרכזי במבנה החברתי האנושי. השאלה שנותרת פתוחה היא האם החברה תמשיך לדחוק את הנקמה לשוליים או שמא תמשיך להכיר בה כאמצעי בלתי נמנע במצבים מסוימים.

נספח: מדוע אנחנו תופסים נקמה כדבר לא לגיטימי?

בני משפחות שכולות, שתלו שלטים התובעים נקמה, נעצרו והשלטים הוסרו. מדוע? נקמה תמיד תהיה מרכיב מרכזי במבנה החברתי האנושי, ונקמה היא האופן שבו מתנהל המזרח התיכון הזה שלנו. אבל העולם המערבי מתנער ממנה, ומציג אותה כבלתי ראויה.

מה ההתייפייפות המערבית הזו לנו? מדוע לא לדבר בשפת בני המקום? תחשבו עודד ליפשיץ. תחשבו שירי ביבס, ושני בניה הקטנים אריאל וכפיר...

המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: בזכות הנקמה.

[לאוסף המאמרים על שנאה 'פשעי שנאה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
• אוסף המאמרים על שנאה 'פשעי שנאה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "יחי אנחנו", הנרקיסיזם הקולקטיבי של האליטה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2024), "יחי אנחנו", הנרקיסיזם הקולקטיבי של האליטה, ייצור ידע, 18/12/24.