תקציר: פטוגן ביולוגי הוא מיקרואורגניזם, כגון וירוס, חיידק או פטרייה, ההחודר לגוף, משתלט על משאביו ומשתמש בהם כדי להתרבות ולהתפשט, לעתים על חשבון בריאותו וחייו של הפונדקאי. המונח "פטוגן רעיוני" (Idea Pathogen) פותח על ידי פרופ' גד סעד, פסיכולוג אבולוציוני, המתאר רעיונות המתנהגים בדומה לפתוגנים ביולוגיים. רעיונות אלה, המוחדרים על ידי בעלי עניין, משתלטים על מוחו של אדם וגורמים לו לפעול באופן המקדם את הפצת הרעיון, לעתים קרובות על חשבון רווחתו האישית והיכולת שלו לחשוב באופן ביקורתי.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

פטוגן ביולוגי הוא מיקרואורגניזם, כגון וירוס, חיידק או פטרייה, הגורם למחלות בגוף חי. פתוגנים אלו חודרים לגוף, משתלטים על משאביו ומשתמשים בהם כדי להתרבות ולהתפשט, לעיתים על חשבון בריאותו וחייו של הפונדקאי. דוגמאות כוללות את נגיף השפעת, חיידקי השחפת או נגיפים קטלניים כמו אבולה.

בדומה לכך, פטוגן רעיוני משתלט על מוחו של אדם ומניע אותו לפעול למען הפצת הרעיון, גם אם הדבר פוגע בו ובסביבתו.

המונח "פטוגן רעיוני" (Idea Pathogen) פותח על ידי פרופ' גד סעד (Gad Saad), פסיכולוג אבולוציוני יהודי (כמובן...) קנדי יליד לבנון, מרצה בפקולטה למנהל עסקים ג'ון מולסון באוניברסיטת קונקורדיה. הוא המתאר רעיונות, המתנהגים בדומה לפתוגנים ביולוגיים. רעיונות אלה, המוחדרים על ידי בעלי עניין, משתלטים על מוחו של אדם וגורמים לו לפעול באופן המקדם את הפצת הרעיון, לעתים קרובות על חשבון רווחתו האישית והיכולת שלו לחשוב באופן ביקורתי. המטרה היא להפוך אנשים לסוג של 'סייבורגים אנושיים', שפועלים ע"ם צורכי מחדירי הרעיון. לנתק אותם מהחשיבה האוטונומית שלהם, ולהפוך אותם למכונות אידאולוגיות שפועלות על פי מערכת כללים נוקשה, ללא יכולת לבחון מחדש את עמדותיהן. במובן הזה, 'סייבורג' הוא מטאפורה הולמת.

האסטרטגיה של הדבקת ההמון בפטוגן רעיוני יושמה בהצלחה רבה בידי הבולשביקים בתחילת המאה ה-20, ומיושמת בהצלחה פחותה ע"י תנועת ה-WOKE - כולל במחאה הישראלית בימינו אלה.

כיצד מחדירים פטוגן רעיוני להמון?

1. יצירת פחד כאמצעי לגיבוש המון: אחד הכלים היעילים ביותר להפצת פטוגן רעיוני הוא יצירת פחד ואימה בקרב הציבור, מגורם חיצוני שגורם להם להפעיל את האינסטינקט הבסיסי הגורם לנו להצטופף ולוותר על מאפיינים אינדיבידואליים לטובת מאפיינים חברתיים. פחד הוא רגש בסיסי שמביא אנשים לחפש ביטחון בקבוצה, ומוביל לעתים להתכנסות תחת הנהגה סמכותית. כאשר מופצת תחושת סכנה קיומית - בין אם היא אמיתית או מנופחת - אנשים נוטים לנטוש חשיבה ביקורתית לטובת פתרונות מהירים ונחרצים. באמצעות פחד, רעיונות קיצוניים מצליחים להשתלט על השיח הציבורי, תוך כדי נטרול התנגדות ויצירת מחויבות רגשית עיוורת לרעיון.
2. שימוש במערכת החינוך: מערכות חינוך הן כלי עוצמתי להפצת אידיאולוגיות. כאשר רעיון מוחדר לתכניות הלימודים, הדור הצעיר מאמץ אותו מבלי להטיל בו ספק. זה מתבצע דרך עיצוב תכניות לימודים, כתיבת ספרי לימוד מנקודת מבט מסוימת והצגת נרטיבים חד-צדדיים.
3. שליטה בתקשורת: שליטה באמצעי התקשורת מאפשרת להפיץ מסרים חוזרים ונשנים, להגדיר את "האמת הרשמית" ולהכתיב סדר יום ציבורי. באמצעות יצירת תחושה שהרעיון הוא קונצנזוס, ניתן לגרום להמונים לאמץ אותו מתוך לחץ חברתי.
4. יצירת פחד והפעלת לחץ חברתי: אנשים נוטים להימנע מהבעת דעות מנוגדות כאשר קיים חשש מנידוי חברתי, תיוג שלילי או פגיעה בקריירה. שימוש באיומים מרומזים או ישירים, חרמות והוקעה פומבית משמשים כלי חזק להטמעת רעיונות.
5. ניצול רגשות חזקים: רגשות כמו כעס, שנאה, רחמים, פחד ואשמה הם מניעים חזקים. הפטוגן הרעיוני מוזן על ידי שימוש ברגשות אלה, כך שאנשים מאמצים את הרעיונות מתוך תגובה רגשית ולא מתוך חשיבה רציונלית.
6. הפצת מסרים באמצעות תרבות ופנאי: קולנוע, ספרות, סדרות טלוויזיה ומוזיקה הם אמצעים רבי-השפעה להעברת מסרים אידיאולוגיים. כאשר רעיון משתלב בתרבות הפופולרית, הוא הופך לנורמה ומוטמע בתודעה הציבורית.
7. עיצוב שפה חדשה: שליטה בשפה מאפשרת שליטה במחשבה. יצירת מונחים חדשים ושינוי הגדרות של מושגים קיימים מסייעים לכפות נרטיב חדש ולמנוע שיח חופשי.
8. הפיכת האידאולוגיה לדת חילונית: כאשר רעיון מוצג כאמת מוחלטת שאסור לערער עליה, הוא הופך למעין דת חילונית. אנשים מאמצים אותו מתוך אמונה עיוורת, תוך דיכוי ספקות והתנגדות לכל ביקורת.

כללי אצבע לזיהוי אדם שהודבק בפטוגן רעיוני

1. חשיבה דוגמטית וחוסר גמישות מחשבתית: אדם שנדבק בפטוגן רעיוני מפגין נאמנות עיוורת לאידיאולוגיה מסוימת, ללא יכולת לבחון או לבקר אותה. כל עובדה שסותרת את האמונה נתפסת כאיום או תעמולה של ה'אויב'.
2. דמוניזציה של מתנגדים: מתנגדים לרעיון שלו אינם נתפסים ככאלה שיש להם השקפה שונה, אלא כאנשים מרושעים, מסוכנים או מושחתים מוסרית. לעיתים קרובות, הוא יתייג אותם בכינויים כמו "פשיסט", "גזען", "בורגני", "כופר" וכו'.
3. שפה מחנאית וקודים פנימיים: הוא נוטה להשתמש בשפה מלאה בסיסמאות, קלישאות וקודים שנשמעים הגיוניים רק למי ששייך לתנועה. שיחתו רוויה במונחים כגון "תודעה מעמדית", "פריבילגיה", "צדק חברתי", או "מהפכה תרבותית".
4. הקרבת אינטרסים אישיים למען האידאולוגיה: האדם עשוי לפגוע בעצמו – כלכלית, חברתית, ואף פיזית – מתוך מסירות מוחלטת לרעיון. הוא עשוי להחרים בני משפחה, לוותר על קריירה ולחיות חיי סגפנות, כל עוד זה משרת את ה'מאבק'.
5. חוסר הומור עצמי: הפטוגן הרעיוני מדכא כל יכולת לצחוק על עצמו או על הקבוצה שלו. כל ניסיון להומור נתפס כזלזול, ולרוב התגובה תהיה כעס חריף או קריאה לצנזורה.
6. אובססיה להפצת הרעיון: כל שיחה הופכת להזדמנות להטיף ולהמיר אחרים. האדם מתקשה לקיים דיון שאינו קשור לנושא, ובמקרים קיצוניים אפילו חיי הפנאי והתחביבים שלו מוכפפים לאידאולוגיה.
7. דחף לשלוט בשיח: האדם ינסה להשתיק דעות מנוגדות באמצעות חרמות, צנזורה, לחצים חברתיים ופוליטיים. חופש הביטוי נתפס בעיניו ככלי שיש להפעיל רק כל עוד הוא מקדם את מטרותיו.
8. תחושת קרבנות תמידית: למרות שהוא עשוי להיות חלק מקבוצה בעלת כוח והשפעה, הוא תמיד יציג את עצמו כקרבן של מערכת דיכוי כלשהי. הקורבנות הופכת לחלק מרכזי מהזהות שלו.

זיהוי של כמה מהסימנים הללו עשוי להעיד על הידבקות בפטוגן רעיוני. הדרך להתמודד עם אנשים כאלה היא לא בעימות חזיתי, אלא בעידוד חשיבה ביקורתית, הצגת שאלות פתוחות וחשיפת סתירות פנימיות ברעיונות שלהם.

הפטוגן הרעיוני בתנועה הבולשביקית

המהפכה הבולשביקית ברוסיה של 1917 הייתה תוצאה של אידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית שהתפשטה בקרב המעמדות הנמוכים. רעיונות על מלחמת מעמדות, דיכוי הפרולטריון והצורך במהפכה אלימה הוזרקו לתודעת ההמונים, ואלה הפכו לנשאים של הפטוגן הרעיוני. הפחד מ'האויב שבפנים' נוצל כדי להצדיק אלימות פוליטית ולגייס את ההמונים למאבק אידאולוגי. הציבור שוכנע כי רק מהפכה אלימה תציל אותו מדיכוי.

מרגע שאדם הפנים את הרעיונות הללו, כל חייו היו מוקדשים להפצתם, גם כאשר הדבר בא על חשבון ביטחונו האישי, רווחתו ואף חייו. המשטר הסובייטי דאג לתחזק את הפטוגן הרעיוני באמצעות תעמולה מתמדת, סילוף ההיסטוריה, והפעלת משטר של פחד. כתוצאה מכך, מיליוני אנשים האמינו באופן עיוור בדוקטרינה הקומוניסטית, גם כאשר זו הובילה לרעב המוני, טרור פוליטי ומוות של מיליונים.

סוגיית הפטוגן הרעיוני בתנועה הבולשביקית תסוקר בהרחבה במאמר נפרד.

הפטוגן הרעיוני בתנועת ה-WOKE

כיום, ניתן לראות תופעות דומות בתנועת ה-WOKE, שמקורה בתנועות לצדק חברתי אך התפתחה לכדי מערכת רעיונית טוטליטרית. הפטוגן הרעיוני כאן מבוסס על תפיסות של דיכוי מערכתי, היררכיות כוח בלתי נראות וצורך ברבולוציה חברתית מתמדת. הפחד מגזענות מערכתית, אפליה מגדרית או קריסת כדור הארץ משמש כלי לכינוס תומכים. קולות ספקניים מושתקים מחשש שיואשמו בשותפות לפשעי הדיכוי, ותחושת חירום תמידית מונעת כל דיון רציונלי.

אנשים המושפעים מהאידאולוגיה הווקיסטית, מתמסרים להפצתה, לעתים תוך פגיעה בעצמם ובחברה בה הם חיים. ניתן לראות זאת באקדמיה, בתקשורת ובפוליטיקה, שם רעיונות כמו "פריבילגיה לבנה", "רב-תרבותיות כפויה" ו"הגדרה עצמית מוחלטת" משתלטים על השיח הציבורי. התוצאה היא צנזורה של דעות מנוגדות, פוליטיקה של זהויות קיצונית והרס של נורמות חברתיות יציבות.

סוגיית הפטוגן הרעיוני - בתנועת ה- WOKE בכלל ובתנועת המחאה הישראלית בפרט - תסוקר בהרחבה במאמרים נפרדים.

כיצד ניתן להתמודד עם פטוגנים רעיוניים?

שחרור מפטוגן רעיוני אינו תהליך פשוט למי שנדבק בו, שכן רעיונות כאלה משתרשים עמוק בזהות, ברגשות ובתפיסת העולם של האדם. עם זאת, ישנן מספר דרכים שיכולות לסייע בהתנתקות:

1. מודעות והכרה בהשפעה – השלב הראשון הוא להכיר בכך שהאדם אימץ רעיונות מסוימים ללא בחינה ביקורתית. מודעות עצמית והיכולת להטיל ספק בנרטיבים שהופנמו הן מפתח לשחרור.
2. חשיפה לדעות מגוונות – צריכת מידע ממקורות מגוונים, כולל כאלה שמנוגדים להשקפת העולם הנוכחית, מאפשרת לאדם לבחון את עמדותיו מנקודות מבט שונות ולזהות סתירות פנימיות.
3. חשיבה ביקורתית ושאילת שאלות – אימוץ גישה ספקנית כלפי כל רעיון, כולל אלה הנתפסים כאמיתות מוחלטות, מחליש את כוחו של הפטוגן הרעיוני. חשוב לשאול: "האם יש ראיות מבוססות?", "האם ניתן להפריך זאת?", "מי מרוויח מהאמונה שלי בכך?"
4. התרחקות מקבוצות מחניקות מחשבתית – קבוצות אידיאולוגיות נוטות להפעיל לחץ חברתי חזק, ולכן התרחקות מהשפעות סביבתיות כאלה מאפשרת לחשוב באופן עצמאי מבלי לחשוש מנידוי או עונש חברתי.
5. תיעוד המסע המחשבתי – כתיבה של מחשבות, שאלות וספקות מאפשרת לאדם לזהות דפוסים ולראות כיצד הוא התפתח מחשבתית.
6. נכונות להודות בטעות – רבים נצמדים לאמונותיהם גם כאשר הן מתבררות כשגויות, מחשש לאבד את זהותם או להיחשב "בוגדים". אך ההבנה שטעות היא חלק טבעי מתהליך הלמידה מאפשרת לאדם להתפתח במקום להיתקע בדוגמות מזיקות.
7. חשיפה להיסטוריה ולמקרים דומים – לימוד תהליכים היסטוריים שבהם רעיונות דומים הובילו להרס, מסייע לאדם להבין את הדינמיקה הרעיונית שבה הוא נמצא ולזהות מנגנונים של שליטה מחשבתית.

ההשתחררות מפטוגן רעיוני דורשת אומץ, מאמץ וסבלנות. עם זאת, מי שמצליח בכך, זוכה בחירות אינטלקטואלית ומסוגל לחשוב ולפעול בהתאם לשיקול דעתו האישי, ולא מתוך תכתיבים חיצוניים.

לסיכום

פטוגן רעיוני הוא כוח חזק המסוגל לשנות חברות שלמות. כפי שהבולשביקים השתמשו בתעמולה לשעבד את ההמונים לרעיונותיהם, כך גם תנועת ה-WOKE כיום מבקשת לשלוט בשיח וליצור מציאות שבה רעיונות מסוימים הופכים לאמת מוחלטת. הדרך להתמודדות עם פטוגנים רעיוניים טמונה בהפעלת חשיבה ביקורתית ובשמירה על חופש הביטוי.

נספח 1: בדף הטוויטר של אלחנן גרונר: הכיצד הכרזות של המחאה ושל חמאס דומות כל כך?

התשובה הפשוטה גורסת כי גם לחמאס וגם למחאה יש אויב משותף, והמחאה הרי הצהירה שהאויב שמבית גרוע מהאויב שמבחוץ.

התשובה המורכבת יותר קשורה למושג: המונח "פטוגן רעיוני" (Idea Pathogen): בדומה לפטוגנים מן הטבע - שטפילים מוחדרים לגופות/למוחות קרבנותיהם וגורמים להם לציית למטרותיהם, לעתים גם במחיר חייהם - יוצרים טפילים אנושיים, בעלי עניין - דרך אלמנטים של פחד, אימה, כעס ושנאה ('סוף הדמוקרטיה', שנאת נתניהו) - המון שיוכל לשמש אותם, ומחדירים לו 'פטגונים רעיוניים' (לגבי הטכניקה, ראו במאמר).

מאותו רגע, ההמון פועל כגוף אחד להשגת מטרות בעלי העניין, שפעמים רבות סותרות את אלה של הפרטים בתוכו, שאינם מסוגלים לזהות זאת, בשל אבדן יכולת החשיבה החופשית והביקורתית.

המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: פטוגן רעיוני, כיצד אידאולוגיות משתלטות על התודעה האנושית.

נספח 2: בממלכת ההזיה... האם באמת הוא חושב כך? האם הוא משטה באחרים?

המונח "פטוגן רעיוני" (Idea Pathogen) מתאר רעיונות, המתנהגים בדומה לפתוגנים ביולוגיים (נגיף שחודר לגוף הקרבן ומשעבד אותו לצרכיו). רעיונות אלה, המוחדרים על ידי בעלי עניין, משתלטים על מוחו של אדם וגורמים לו לפעול באופן המקדם את הפצת הרעיון, לעתים קרובות על חשבון רווחתו האישית והיכולת שלו לחשוב באופן ביקורתי. המטרה היא להפוך אנשים לסוג של 'סייבורגים אנושיים', שפועלים ע"ם צורכי מחדירי הרעיון. לנתק אותם מהחשיבה האוטונומית שלהם, ולהפוך אותם למכונות אידאולוגיות שפועלות על פי מערכת כללים נוקשה, ללא יכולת לבחון מחדש את עמדותיהן. במובן הזה, 'סייבורג' הוא מטאפורה הולמת.

האסטרטגיה של הדבקת ההמון בפטוגן רעיוני יושמה בהצלחה רבה בידי הבולשביקים בתחילת המאה ה-20, ומיושמת בהצלחה פחותה ע"י תנועת ה-WOKE - כולל במחאה הישראלית בימינו אלה.

המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: פטוגן רעיוני, כיצד אידאולוגיות משתלטות על התודעה האנושית.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.