תקציר: אם יש אדם שדמותו הושחתה בציבוריות הישראלית, לבלי היכר וללא תרופה, הרי זו דמותו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב. עדות לכך אני חווה בתגובות הדחייה והמיאוס של קוראים רבים לעצם העיסוק שלי בפרשה. אבל הגיעה העת ש'ירד לכולנו האסימון' לגבי האופן שבו מתנהלות חקירות במדינת ישראל, ואם כך 'טופל' נשיא המדינה, חישבו מה יקרה לכם, אם יגיע היום ותאלצו לפגוש בחוקרים...

"אם משפט קצב היה מתנהל בדלתיים פתוחות כמו משפט נתניהו, היינו מבינים כבר אז את עומק הריקבון והפוליטיזציה" (ד"ר גדי טאוב)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר רביעי בסדרת מאמרים על פרשת קצב. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: פרשת משה קצב באתר ייצור ידע.

*  *  *

אם יש אדם שדמותו הושחתה בציבוריות הישראלית, לבלי היכר וללא תרופה, הרי זו דמותו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב. עדות לכך אני חווה בתגובות הדחייה והמיאוס של קוראים רבים לעצם העיסוק שלי בפרשה.

אבל הגיעה העת ש'ירד לכולנו האסימון' לגבי האופן שבו מתנהלות חקירות במדינת ישראל, ואם כך 'טופל' נשיא המדינה, חישבו מה יקרה לכם, אם יגיע היום ותאלצו לפגוש בחוקרים...

זו אגב, גם הסיבה שאינני מרפה מרפה מפרשה זו [לאוסף המאמרים של ד"ר פנחס יחזקאלי על פרשת משה קצב, לחצו כאן].

וצריך לומר. אתם יכולים להאמין שמשה קצב עשה את אשר הואשם בו, ויכולים שלא. לגבי שני דברים אין מחלוקת:

• האחד, אחרי הטיפול המשטרתי בתיק החקירה, לעולם לא נדע עוד את האמת (כך היה גם עם רומן זדורוב בפרשת רצח תאיר ראדה, וגם עם סולימן אל עביד בפרשת רצח חנית קיקוס).
• והשני, מסע הציד שהתנהל נגדו היה שערורייתי ממש. די אם אצטט את שופט בית המשפט העליון לשעבר, מישאל חשין ז"ל: "העיתונות איננה נוהגת בהגינות כלפי קצב... העיתונות גם שופטת וגם גוזרת דין. העיתונות כבר הרשיעה את קצב. היא לא צריכה להביע דעתה, כי זה משפיע על עדים ומזהם את ההליך המשפטי. אסור לשפוט אדם בתקשורת, הנשיא זכאי שמשפטו יתנהל בבית המשפט". ואמר גם ד"ר גדי טאוב: "אם משפט קצב היה מתנהל בדלתיים פתוחות כמו משפט נתניהו, היינו מבינים כבר אז את עומק הריקבון והפוליטיזציה".

'מסע ציד'/'פישינג' אכיפתי מהו?

במאמר קודם תיארתי את הדרכים, שבהן עושה מערכת האכיפה שימוש לרעה בסמכויות שקיבלה. אחת מהן הוא ניהול 'מסע ציד' כנגד אדם במטרה לסלקו מן הדרך [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כלי השימוש לרעה במערכת האכיפה];

משטרה בחברה דמוקרטית אמורה לפתוח בחקירה כאשר נודע לה על עבירה. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי גורס: "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה". אבל בעשורים האחרונים, סיגלו מערכות האכיפה במדינות דמוקרטיות - ואנחנו בתוכן - אסטרטגיה הלקוחה ממדינות טוטליטריות, של שימוש רעה במערכת האכיפה כנגד אישים שונים מסיבות שונות, בדרך כלל פוליטיות אבל גם אישיות וקבוצתיות [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב].

'מסע ציד' כנגד אדם משמעו, שמוצבת מטרה על ראשו של אדם מסוים: חוקרים אינם נשלחים לחקור עבירה מסוימת, אלא כדי למצוא ראיות, לפברק אותן ולהטותן באופן שיביאו להרשיע אדם בכל מחיר, בכל עבירה שהיא, כדי לסלקו מן הדרך. כיוון שעובדי ציבור ונבחריו הם בני אדם, וכיוון שהעבירה של הפרת אמונים היא כללית מאוד ומעורפלת, אם הוכרז קרבן כמטרה, רוב הסיכויים הם שיורשע.

לצורך מסע הציד, עושה המערכת שימוש בכלי נוסף, הקרוי: 'משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק': מצב שבו בניגוד לחזקת החפות, גורמי החקירה והפרקליטות עושים הכל מסיבותיהם, לא כדי לחקור מקרה נתון אלא כדי להביא להפללתו ולהרשעתו של אדם, תוך שימוש בגורמים מסייעים בתקשורת לקביעת נרטיב בציבור של 'אשם' עוד לפני המשפט, כדי להשפיע על השופטים. במסגרת החקירה, נעשה שיימינג ציבורי פומבי לחשודים ולמוסדות מוכרים, לצרכים פנימיים של גוף האכיפה. בעידן הרשתות החברתיות יש לשיימינג הזה משמעות קשה מאי פעם...

זהו, אם תרצו, גרסה מערבית של הקומפרומט (компромат; ובאנגלית: kompromat): מושג רוסי מימי המשטר הסובייטי, שמשמעו: הפצת 'לכלוך' - מידע מפליל ו/או מביך, אמיתי או שקרי - ויצירת שיימינג. המטרה היא סיכול ממוקד. לפגוע ביריב או באויב. זוהי אמנות לשמה, העושה שימוש בעורמה ובתחבולה כדי ליצור 'פניקה מוסרית' בדעת הקהל, הנוחה להשפעה, לשם השגת המטרה.

יודגש: לא מדובר בהכרח על 'תפירת תיקים' לאנשים חפים מפשע. אבל 'מסע הציד' נערך מהסיבות הלא נכונות: לא הרשעה כתוצאה מחקירת עבירה, אלא סימון מטרה על ראשו של אדם והפלתו, בכל מה שניתן למצוא ויכול לשמש נגדו.

האם התנהל כנגד הנשיא קצב 'מסע ציד'? שפטו בעצמכם!

באותם שנים (2006) היה מעמדו של הלובי הנשי בישראל בשיאו, הקשרו הפוליטי (החיבור שלו לשמאל הקיצוני) לא היה ידוע, והשימוש בתלונות שווא כדי לסלק יריבים פוליטיים, כלכליים ואישיים, נתפס כהזוי וכנחלתם של קיצונים. גם המתח - בין הצורך להגן על מתלוננות, לבין הצורך בהליך הוגן לנאשמים - לא היה קיים אז. הגישה הרווחת הייתה שאם אישה מתלוננת, יש להאמין לה באופן מיידי.

לטעמי, כשהגיע הנשיא דאז משה קצב לפגישה שהוגדרה כסודית עם היועץ המשפטי לממשלה ועוזרו - כדי להתלונן על סחיטה מתועדת מצד עובדת לשעבר שהוקלטה על ידו - הבין היועמ"ש מיד ש'נפל' בידיו מכרה זהב. נראה שזו הסיבה, שכבר למחרת הפגישה הוא פתח בקמפיין מתוקשר ש'תייג' את קצב כעבריין מין סדרתי. השיחה הודלפה באופן מגמתי לאמנון אברמוביץ', מה שיצר מפנה בעלילה: הוא סיפר לאומה בערוץ 2 (של פעם) כי הנשיא קצב חשוד שביצע בעובדת לשכתו "מעשים מגונים בכוח". מרגע שקצב תויג ככזה, באווירה שהייתה קיימת אז בישראל, כל שצריך היה, הוא להעמיק את המותג שלו כעבריין מין סדרתי - בעיני הציבור והשופטים - הרבה לפני שהגיע לבית המשפט ('משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק', זוכרים?).

שני צעדים נוספים שעשה מזוז העמיקו את המותג הזה:

• האחד, הוא מיהר ופתח ב'חקירה ראשונית' שבה נכרכו יחד, תלונת הסחיטה וההטרדות המיניות לכאורה. עם ההודעה הודלפה כבר ידיעה כי אשה נוספת התלוננה נגד קצב. התמונה שהצטיירה בציבור הייתה של נשיא, עבריין מין סדרתי, המנסה להיחלץ מעדות המתלוננת דרך האשמתה בסחיטה (ראו הכתבה למטה) (המקרה הזה הוסר מכתב האישום בגלל עדותה הלא אמינה של המתלוננת, אבל מלכתחילה ניתנה לה חסינות בסוגיית הסחיטה).
• השני: הוא קיים מפגש עם עיתונאים שלושה ימים אחרי ההדלפה, בו דווח להם על חקירה כנגד הנשיא.

הטבעת נסגרה...

וחזקת החפות, מה איתה?

חזקת החפות ("Presumption of Innocence") היא אחת הזכויות המוקנות לאדם במדינה דמוקרטית ועיקרון יסוד במשפט הפלילי, הקובע כי כל אדם נחשב חף מפשע עד שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר. עיקרון זה מעוגן במשפט הבינלאומי, באמנות זכויות אדם, ובהוראות חוקתיות של מדינות רבות. מטרתו היא להגן על זכויות נאשמים, להבטיח הליך הוגן, ולמנוע הרשעות שגויות הנובעות מהטיית דעת הקהל או ממניפולציות של גופי אכיפת החוק [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חזקת החפות בעולם של תקשורת פתוחה]

אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד... היו גורמים רבים יותר מידי שהרוויחו מנפילת הנשיא (כולל במפלגתו עצמה), וגם ליועמ"ש עצמו היה אינטרס בהפלת הנשיא שיסיט ממנו את האש התקשורתית ויתייג אותו מחדש כלוחם בשחיתות. לא בכדי טען שר המשפטים, משה נסים (פולק, 2016), כי "היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז היה אחד הפורעים בתיק של קצב. עוד לפני שהחקירה הסתיימה, לא היה יום שהוא לא יצא לתקשורת ודיבר. בעיצומה של החלטה הוא כינה את קצב 'עבריין מין סדרתי'" [על התנהגותו התמוהה של היועמ"ש, ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "באת לי בזמן!", הנשיא קצב פונה ליועץ המשפטי לממשלה].

החשודה בסחיטה שימשה את הפרקליטות כטריגר' לפתיחת החקירה נגד קצב ולתיוגו כסוטה מין, אבל לא נכללה בכתב האישום כי עדותה, כאמור, הייתה לא אמינה. לכן גם קיבלה חסינות בנושא הסחיטה.

עבריינות מין סדרתית מחייבת מציאת קרבנות נוספים

מטבע הדברים, המאמץ התמקד בתחילה במציאת 'קרבנות מין' נוספות:. ב'מסע ציד', המשטרה הזמינה לחקירה נשים שעבדו איתי ב-30 השנים האחרונות, חיפשו אישה ממורמרת וכועסת שתסכים לומר משהו מפליל. כותרות העיתונים דווחו על "מצעד מתלוננות נגד הנשיא קצב... (ראו הכתבה למטה למשל)... הם חיטטו שנות דור בעברי, הגיעו לשנת 1981 וניסו לדוג נשים שעבדו עמי חיפשו בעיקשות להעלות משהו מפליל... המשטרה הזמינה לחקירה אנשים שעבדו עם מי בעבר ודיווחה לתקשורת על מצעד של מתלוננות, כאשר אף אחת מהן לא פנתה ולא התלוננה... בכל יום דיווחה המשטרה על עוד מתלוננת חדשה שנחקרה במשטרה והמדינה הזדעזעה.

אבל המשטרה התאכזבה. לא נמצא שום דופי או אשמה בעדותן של מעל 20 נשים שהוזמנו לחקירה במשטרה. נשים אמרו את האמת ולא נכנעו ללחצי המשטרה ולא נפלו בפח. דווחו על נשים מתלוננות כאשר לא הייתה אף לא מתלוננת אחת (יצוין כי גם שופטת ביהמ״ש העליון מרים נאור וגם היועמ״ש מני מזוז, אישרו לאחר מכן, שלא היו שום תלונות נגד הנשיא). העיתונות לא בדקה אם יש אמת בפרסומים, אבל דיווחה על 'מצעד של מתלוננות'. המשטרה הניחה שהנשיא אשם וחיפשה הוכחות להאשמות ולא מצאה. גם זו סכנה לדמוקרטיה.

מני מזוז עצמו דווח לתקשורת בתחילת החקירה על ריבוי נשים מתלוננות נגדי, כך הוא הסית את דעת הקהל והלעיט את התקשורת. אבל לאחר זמן לאחר המשפט, הוא עצמו הודה בראיון עיתונאי שלא היו תלונות נגדי (קצב, 2022, עמ' 288-287):

'פישינג': מה עוד אפשר למצוא על קצב, כדי שייבהל ויפרוש?

כזכור, 'מסע ציד' איננו חקירה של עבירה שנתגלתה אלא מאמץ מרוכז לסלק אדם מן הדרך. לכן החקירה לא הסתפקה בעבירות המין ונעשה מאמץ מרוכז לפתוח ערוצי חקירה אחרים. המטרה מוכרת לנו מתיקי נתניהו. שהקרבן ייבהל וימהר לפרוש בהסכימו לעסקת טיעון מקלה [אנו זוכרים את דברי המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך: "לא האמנו שנתניהו לא יתפטר, לקחנו בחשבון את התקדים עם אולמרט" (ברסקי, 2023)].

כותב קצב: כאשר ראו שהאשמות שפרסמו על עבירות מין מופרכות - כפי שדיווחו כך בעצמם ולאחר מכן גם לשופטי הבג"ץ - הם החליטו לערוך חקירה בנושאים אחרים של שחיתות ומרמה, שגם בהם לא הייתה. שום תלונה או ממצאים שהצדיקו חקירה ולבסוף נאלצו לסגור את התיקים גם בעניין השחיתות והמרמה כביכול" (קצב, 2022, ע' 285):

• חיפוש בחשבונות בנק בארץ ובחו"ל: "הם בדקו וחיפשו בחשבונות הבנק הפרטי בארץ ולא מצאו שום דופי. בדקו אם יש לנו חשבונות בבנקים בחול ולא מצאו" (שם, ע' 285):
• חקירה בנושא חנינות: "לאחר מכן. הדליפו הפיצו והדליפו כי נשיא המדינה נחקר באזהרה על מעשה מרמה בתיק חנינות ודיווחו לתקשורת" (שם, ע' 285).
• חקירה בנושא האזנות סתר: "הם חקרו על האזנות סתר כביכול לעובדי בית הנשיא, והדליפו לתקשורת" (שם, ע' 285).
• חקירה על חלוקת גביעי כסף מתקציב בית הנשיא: "הכל עורבא פרח" (שם, ע' 285).

הכותרות ספרו לציבור על הגשת כתב אישום בעוד ועוד עבירות, משל היה נשיא המדינה עבריין סדרתי. אבל כל התיקים הללו כמובן הסתיימו ללא הגשת כתב אישום:

שמועות בלתי פוסקות על דיכאון ועל משבר בחיי הנישואין של קצב

"כמו כן" - מוסיף קצב - באו פרסומים בכותרות ראשיות על נשיא בדיכאון שנזקק לטיפול רפואי. הפרסומים הללו התגברו אחרי מתן גזר הדין ובמהלך שבתו של קצב בכלא, כולל פרסומים שנשיא המדינה שוקל להעניק לו חנינה בשל הדיכאון החמור שבו הוא שרוי:

לחץ על מקורבים: 'שיטת התיק הפתוח'

גם פה - כמו בחקירות נתניהו - נתקלנו בשיטה האהובה כל כך על הפרקליטות, של התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, על עדים ועל משפחותיהם כך למשל, בעיצומה של החקירה, הדליפה הפרקליטות ל- YNET כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד עו"ד ליאור קצב, אחיו של הנשיא, בגין תלונת עובדת זרה שנעצרה על-ידי שוטרי מנהלת ההגירה בחשד ששהתה בארץ שלא כחוק. היא סיפרה שכאשר עבדה ב"פונדק ה-101" בדרום, ביצע בה ליאור קצב מעשה מגונה כ- 8 שנים לפני כן.

הפרקליטות החזיקה את התיק פתוח לאורך שנים, ובתזמון מפתיע אחרי שמונה שנים הודיעה במסגרת הלחצים על הנשיא קצב, כי יוגש כתב אישום בתיק. כן חידשה המשטרה את החקירה באותה פרשיה נגד פעיל ליכוד אחר שהיה מקורב לקצב, עמוס מימון ז"ל. התיק הזה כמובן לא הבשיל לכתב אישום. עו"ד ציון אמיר העיר בהקשר זה בצדק רב: "מאוד מדאיגות הנסיבות שבהן התעורר פתאום לחיים, תיק שנגנז לפני שנים רבות"... (אבירם, 2007).

את המושג 'שיטת התיק הפתוח' טבע כזכור, שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, בספרו הארנק והחרב: "פעמים רבות אין למערכת עניין לנהל את התיק בבית המשפט אלא רק לסחוט אדם ולוודא שיתנהג כמצופה ממנו, בדרך של החזקת תיקים פתוחים - בין אם תוצר של 'פישינג' ובין כאלה שהתגלגלו לידי מערכת האכיפה - זמן רב, כחרב מעל צווארו. עצם קיומה של חקירה או בדיקה נגד איש ציבור בחשד כלשהו, מונעת ממנו לכהן במשרות מסוימות, או 'שומרת אותו בתלם'"... [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'שיטת התיק הפתוח'. כך שולטים באישי ציבור].

בראיה לאחור, נראה כי קצב הבין באיחור את השיטה: כדי להכתים את שם המשפחה בעיצומה של החקירה בפרשה שלי פרסמה המשטרה ופתחה מחדש תיק נגד אחי עו"ד שנסגר 7 שנים קודם לכן, אך כעבור זמן נאלצה לסגור שוב את התיק" (קצב, 2022, ע' 284).

גם עשיית יתר ולהיטות יתר להרשיע הם מסימני השימוש לרעה במערכת האכיפה

כל המאמר מלא בתיאורים על להיטות יתר ועשיית יתר של החוקרים והפרקליטות, במוטיבציה שאדם מבחוץ מתקשה לעמוד על פשרה. אוסיף עוד מקרה אחד שמספר משה קצב בספרו, ושעלה במשפטו, כשראש הצח"מ בכבודו ובעצמו, תנ"ץ יואב סגלוביץ הגיע בכבודו ובעצמו לביתה של מזכירה זוטרה במשרד התיירות, בשם ח.פ. - מבלי שהתלוננה כלל - כדי לתחקר אותה על הטרדה מינית, עשור לפני כן. "כמובן שהתיק בעניינה נסגר", כותב על כך משה קצב במרירות... (קצב, 2022, ע' 285).

התוצאה היא עיוות דין מהדהד. האמת נקברה כה עמוק באדמה עד כי סביר שלעולם לא תוכל עוד לצאת לאור!

[לאוסף המאמרים על פרשת משה קצב והשלכותיה באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קומפרומט, סיכול פוליטי של יריבים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת משה קצב והשלכותיה.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה;
• הרחבת המושג: שיימינג / ביוש / הוקעה פומבית למטרות נקמה.
• אוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית'.
• אוסף המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "באת לי בזמן!", הנשיא קצב פונה ליועץ המשפטי לממשלה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כלי השימוש לרעה במערכת האכיפה.
• הרחבה על התופעה של משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק.
• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חזקת החפות בעולם של תקשורת פתוחה.
• ספרו של משה קצב: זיכרונותיו של נשיא המדינה. אתגרים, מאבקים, שיחות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'שיטת התיק הפתוח'. כך שולטים באישי ציבור.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב.
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה.
• הרחבת המושג: 'פניקה מוסרית'.
• אוסף המאמרים על קומפרומט, סיכול פוליטי של יריבים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על פרשת משה קצב והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה והניסיונות להשפיע עליה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), שיימינג / ביוש / הוקעה פומבית למטרות נקמה, ייצור ידע, 25/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018) תופעת ה- MeToo# באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), "באת לי בזמן!", הנשיא קצב פונה ליועץ המשפטי לממשלה, ייצור ידע, 16/2/25.
• פולק מאיה (2016), משה נסים לא מתגעגע לכנסת: "דמוקרטיה מזויפת", NRG, 23/6/16.
• פנחס יחזקאלי (2025), כלי השימוש לרעה במערכת האכיפה, ייצור ידע, 25/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2015), משפט על ידי רשויות האכיפה, צדק והשלכותיו בעידן המודרני, ייצור ידע, 26/7/15;
• פנחס יחזקאלי (2018), 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2025), חזקת החפות בעולם של תקשורת פתוחה, ייצור ידע, 2/2/25.
• משה קצב (2022), זיכרונותיו של נשיא המדינה. אתגרים, מאבקים, שיחות, אזור: הוצאת ראובני.
• אנה ברסקי (2023), אלשיך מודה: "לא האמנו שנתניהו לא יתפטר, לקחנו בחשבון את התקדים עם אולמרט", מעריב, 28/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'שיטת התיק הפתוח'. כך שולטים באישי ציבור, ייצור ידע, 22/9/23.
• אבירם זינו (2007), מסתמן: כתב אישום בעבירות מין נגד ליאור קצב, YNET, 17/12/07.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), מערכת אכיפת החוק ככלי שליטה פוליטי במדינות המערב, ייצור ידע, 20/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2016), פניקה מוסרית: הכל מותר כדי להשיג מטרה!, ייצור ידע, 15/12/16.
• פנחס יחזקאלי (2021) הכל על קומפרומט, סיכול פוליטי של יריבים, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/12/21.