תקציר: במשך עשרות שנים, אחד הקמפיינים המרכזיים של מחנה השמאל היה אזהרות חוזרות ונשנות על "סוף הדמוקרטיה". בישראל הוא הגיע לשיא הצלחתו ב'ליל גלנט הראשון' בקמפיין הכל כל מוצלח של של המחאה ב- 2023 למניעת "המהפכה המשטרית", רק שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, והקמפיין הזה הבאיש, איבד מכוחו, וכדאי לה למחאה להחליפו בקמפיין אפקטיבי יותר!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על קמפיין 'סוף הדמוקרטיה'. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: ספין סוף הדמוקרטיה ומשמעויותיו
• פנחס יחזקאלי: האם הדמוקרטיה שלנו מחליקה לנו מבין הידיים?

זהו מאמר שלישי מתוך ארבעה על תופעת 'עשיית היתר'. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: 'עשיית יתר', מאפייניה ונזקיה.
• פנחס יחזקאלי: עוד מסע תודעה של האליטה, שכשל בעשיית יתר.
• פנחס יחזקאלי: פרשת נדב ארגמן, 'ההיגיון הפרדוקסלי של השפע' וחטא עשיית היתר.

*  *  *

יצא המרצע מן השק...

לקרוא ולהתגלגל מצחוק... יצא המרצע מן השק: אחרי שהמחאה נחלצה להצלת הדמוקרטיה בקמפיין הכל כל מוצלח של 2023 למניעת "המהפכה המשטרית", פרסם נבו שפיגל ב'הארץ' את האמת, במאמר שכותרתו הייתה: "קצת פחות דמוקרטיה" (ראו למטה). "רוח בלהות מרחפת מעל העולם המערבי, ושמה פופוליזם" - כתב שפיגל - "בדרך למאבק על החירות קרתה תקלה... (ו)אחרי שניסינו הכל, הפתרון עשוי לבוא מכיוון אחר: קצת פחות דמוקרטיה".

תשאלו מה חדש? הרי כל מהותה של 'הדמוקרטיה המהותית' היא נטילת השלטון מנבחרי העם והעברתו לידי ה'מומחים'... רק שבמניפולציה הסמנטית (שימוש במושג מוכר במשמעות שונה) האהובה כל כך על השמאל, וכדי שלא יואשם, הוא מקדים ומאשים תמיד את הימין במה שהוא עושה.

כך הורחב המונח "דמוקרטיה" מעבר למשמעותו הפורמלית – שלטון העם, הפרדת רשויות, ושמירה על חירויות הפרט. בעידן ה- WOKE, הדמוקרטיה מתוארת על ידי חוגים מסוימים כשלטון שמתחייב לא רק לתהליכים פרוצדורליים אלא גם לערכים פרוגרסיביים. כתוצאה מכך, כל שינוי שמאתגר את האידאולוגיה הזו, אפילו אם נעשה באופן חוקי ובמסגרת הכללים הדמוקרטיים, מוצג כאיום קיומי.

במשך עשרות שנים, אחד הקמפיינים המרכזיים של מחנה השמאל היה אזהרות חוזרות ונשנות על "סוף הדמוקרטיה"

מסרים אלו שימשו כנשק פוליטי מול מהלכים של ממשלות ימין, תוך הצגת כל שינוי חוקתי, פוליטי או תרבותי כהתדרדרות מסוכנת לשלטון אוטוריטרי. בעידן הווק, קמפיין זה התרחב משמעותית, תוך הפיכתו לכלי רטורי דומיננטי יותר מאי פעם. השיח סביב "קץ הדמוקרטיה" שודרג כך, שהוא כולל, לא רק מהלכים פוליטיים, אלא גם ביטויים חברתיים, תקשורתיים ותרבותיים, כאשר כל התנגדות לנרטיבים שמאלניים - ולאחר מכן פרוגרסיביים - נתפסת כאיום על הדמוקרטיה עצמה. עם זאת, באופן אירוני – דווקא התגברות הססמאות הללו, הביאה לאבדן השפעתן.

יצירת פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית כאמצעי פוליטי

היבט נוסף של קמפיין "סוף הדמוקרטיה" הוא השימוש במושגי אימה כדי לעורר פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית בקרב הציבור. ברמה המקצועית, מדובר בטכניקה רטורית שנועדה להפעיל לחץ חברתי ולהטיל פחד, כך שההמון ירגיש כי עליו להצטופף, להתאחד ולצאת לרחובות, לכאורה להצלת הדמוקרטיה. תחושת האיום המידי יוצרת מצב שבו אנשים פועלים באופן רגשי ולא בהכרח רציונלי, מה שמעניק לשיח זה כוח פוליטי משמעותי, אך גם הופך אותו לכלי מניפולטיבי.

אחת ההצלחות הגדולות ביותר של טקטיקה זו בישראל הייתה במהלך המחאה נגד הרפורמה המשפטית ב-2023, כאשר נעשה שימוש אינטנסיבי בססמאות המתריעות על "קץ הדמוקרטיה" כדי להניע המונים לצאת לרחובות [להרחבה בנושא פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית, לחצו כאן].

בגידת האינטלקטואלים ותרומתם המכוונת ליצירת הפניקה

לאקדמיה היה תפקיד מרכזי בהפצת הפניקה סביב קמפיין "סוף הדמוקרטיה". אינטלקטואלים, חוקרים ופרופסורים ממגוון תחומים תרמו לניפוח הרטוריקה הזו, תוך שימוש ביוקרתם האקדמית כדי להקנות לה מראית עין של סמכות מקצועית. למרות שהם ידעו היטב כי אין סכנה אמיתית לקץ הדמוקרטיה, רבים מהם בחרו להצטרף לקריאה הפוליטית, בין אם מתוך נטיות אידאולוגיות, לחץ קבוצתי, או רצון לשמור על מעמדם במוסדות האקדמיים הנשלטים ברובם על ידי השמאל.

במקום לספק ניתוחים מאוזנים ומבוססי עובדות, הם לקחו חלק בהפחדה קולקטיבית, שהתבססה על תחושות וחששות יותר מאשר על מציאות משפטית או פוליטית. בכך, הם הפכו את האקדמיה מכלי לבירור אמיתי של המציאות לכלי פוליטי שמטרתו להשפיע על דעת הקהל באמצעות זריעת פחד [להרחבה על על בגידת האינטלקטואלים, לחצו כאן].

"אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן"... התרגלות הציבור לאזהרות מופרכות

כאשר זעקות ה"זאב, זאב" נשמעות שוב ושוב, ללא התגשמות האסון החזוי - וכאשר הצד השני משתמש בטיעונים ונוקט בצעדים לא דמוקרטיים בעליל - האפקט שלהן נחלש. דוגמה קלאסית לכך היא ההגנה על ראש השב"כ, האשם העיקרי בטבח ה- 7/10, ושוב, תוך הטיעון החוזר של הצלת הדמוקרטיה...

הציבור, גם זה שאינו תומך מובהק של הימין, מתחיל להתייחס בספקנות לאזהרות החוזרות. כאשר בכל מערכת בחירות, בכל חוק שנוי במחלוקת או בכל מהלך מדיני מתריעים על "קץ הדמוקרטיה", אך החיים הדמוקרטיים נמשכים כרגיל, האמון במסרים אלו מתערער.

בתקופתנו, הסכנה לדמוקרטיה מגיעה בעיקר מהשמאל

דווקא צעדים שנקטו ממשלות שמאל במדינות שונות, למשל באנגליה, בכל הנוגע להגבלת חופש הביטוי בשם תקינות פוליטית, מעוררים חשש אמיתי לפגיעה בעקרונות דמוקרטיים. כאשר חוקים שמיועדים להילחם ב"שיח שנאה" (כלפי מוסלמים בעיקר - איסלאמופוביה) הופכים לכלי לדיכוי עמדות שמרניות, וכאשר פלורליזם דעות מוחלף בצנזורה מוסווית, הדמוקרטיה עלולה להיפגע דווקא מכיוונים לא צפויים. חופש הביטוי הוא יסוד מרכזי במשטר דמוקרטי, ופגיעה בו, גם אם מגיעה מטעמים נאורים לכאורה, מסכנת את המרקם הדמוקרטי.

במערב אירופה - כמו אצלנו - מדברים על 'הימין הקיצוני' שיביא ל'סוף הדמוקרטיה', אבל מי שהורג אותה באמת הוא הפרוגרסיביים הווקיסטים. ראו, למשל, את כרזת המחאה למטה, שמקוננת על אבדן חופש הביטוי בגרמניה, שבה נאסרים אנשים על ששיתפו ציוצים ה'פוגעים במוסלמים': הקריקטורה מציגה שני אסירים בתא כלא בגרמניה. אחד מהם, שנראה בעל חזות מזרח תיכונית ומוזנחת, אומר: "הרגתי כופרים עם המכונית שלי... (רמז לפיגוע הדריסה האחרון, ערב הבחירות), על מה אתה בפנים?" השני, שנראה כגבר גרמני טיפוסי, משיב: "העלבתי מישהו." [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כיצד מושגים כמו 'גזענות' ו'אסלאמופוביה' משתקים את המערב].

כך הופך השיח לכלי פוליטי ריק מתוכן וחסר השפעה

כאשר השמאל משמיע אזהרות מוגזמות, הוא מסתכן בכך שהמסרים שלו יהפכו לכלי פוליטי ריק מתוכן. הקהל שמאמין בנרטיב הזה ממילא כבר משוכנע, אך אלו שבמרכז או מהצד השני של המפה הפוליטית מתרגלים לסגנון הרטורי הזה ומאבדים עניין. יתרה מכך, השימוש התדיר במונחים דרמטיים כמו "פשיזם" ו"דיקטטורה" לתיאור מהלכים לגיטימיים של ממשלות ימין גורם לזילות המונחים, כך שכאשר באמת מתרחש איום דמוקרטי חמור, הציבור כבר מחוסן מפני האזהרות.

הכרזה למטה, הלקוחה מדף הטוויטר של ד"ר גדי טאוב, אומרת הכל: "זה קץ הדמוקרטיה העשירי שאני שורד":

המסקנה: צורך ברטוריקה חדשה

על מנת שקמפיינים בנושא יוכלו להיות אפקטיביים, חייב השמאל לאמץ גישה מחודשת: להציב טיעונים ענייניים וממוקדים, להפסיק להשתמש בהגזמות שחוקות, ולגבש נרטיב שמבוסס על עובדות ולא על פחדים בלתי ממומשים. בינתיים, האיום על הדמוקרטיה הפך למטבע שחוק שאיבד מערכו – ובכך גם השפעתו הפוליטית מתמעטת.

נספח 1: אפשר כבר לסכם: הקסם פג. הציבור הישראלי השתחרר מאימת קץ הדמוקרטיה...

הדרך עוד ארוכה ויהיו בה עליות ומורדות. המחאה כדרכה, תדפוק את ראשה בקיר עוד ועוד ועוד, תמרר את חיינו, תקצין ותתרחק מרוב הציבור הישראלי שמאס בה. כשתתפכח, היא תגלה שזמנה עבר ומאחזיה בקרנות העוצמה נשמטים, בזה אחר זה.

אם הייתה בה תבונת הפשרה, הייתה מציעה ומשיגה הסדר מכובד בבית הנשיא, לפני שהימין יתבגר ויבין, מה החבורה הזו עוללה לו שנים רבות כל כך... עכשיו כבר מאוחר מידי. לימין 'ירד האסימון' והוא נחוש לנתקה מעמדות הכוח. את הרצון לחבק והאמירות 'אחים אנחנו', מחליפה היום נחישות לנצח, ודרישה חד משמעויות להעמיד לדין את אלה שהחליטו להקריס את המדינה היהודית לתוך עצמה, כדי ליצור פה סדר חדש, של מתאבדים קולקטיביים, שהשתבשה דעתם.

האופציות היחידות שתישארנה הן השלמה שקטה עם המציאות, דרכונים כפולים ומזוודות.

המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: קמפיין סוף הדמוקרטיה סובל משימוש יתר, ואיבד את כוחו.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: כיצד מושגים כמו 'גזענות' ו'אסלאמופוביה' משתקים את המערב.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: היפוך משמעותן של מילים בשירות המחאה.
• אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2025), פסיכוזת המונים ופניקה מוסרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2024), כיצד מושגים כמו 'גזענות' ו'אסלאמופוביה' משתקים את המערב, ייצור ידע, 10/12/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים, ייצור ידע, 12/4/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), היפוך משמעותן של מילים בשירות המחאה, ייצור ידע, 17/6/24.