תקציר: מהות הדמוקרטיה נעוצה בעובדה שהחוק אינו מוגדר באופן סופי, שהחוק נבחן מחדש שוב ושוב. במאמר "ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב", מאת אור בסוק, הוא מציג באופן שובה לב, השוואה בין חוקי פרס ה"נצחיים" והכושלים בתקופת אחשוורוש, כפי שעולה ממגילת אסתר, לבין תפיסת בית המשפט העליון "שלחוקתה המתהווה של מדינת ישראל, כלומר לחוקי היסוד, יש גלעין נצחי בלתי-ניתן לשינוי"...

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

* * *

במאמר "ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב", מאת אור בסוק, תרבות וספרות, הארץ, 14.3.25, מציג בסוק באופן שובה לב, השוואה בין חוקי פרס ה"נצחיים" והכושלים בתקופת אחשוורוש, כפי שעולה ממגילת אסתר, לבין תפיסת בית המשפט העליון "שלחוקתה המתהווה של מדינת ישראל, כלומר לחוקי היסוד, יש גלעין נצחי בלתי-ניתן לשינוי".

לדעתו של בסוק המקרא מתנגד ל"חקיקה נצחית" בשל כך, "שתכונת הנצחיות מיוחסת לאלוהים, ובניסיון להעניק לחוקיהם תכונת נצחיות מבקשים בני אנוש לחרוג מסופיותם ולאחוז בתכונה השייכת לאל לבדו". ובקביעה "שמהות המדינה כ"יהודית ודמוקרטית", אינה נתונה לשינוי בשום אמצעי חוקי ..., מבקשים שופטי העליון להידמות לאל...".

תמיכה בבסוק והרחבה אפשרית של עמדתו ניתן למצוא בדברים שאמר הפילוסוף עמנואל לוינס בראיון לברנאר הנרי לוי ב 1990, בגיל 84:

"המדינה קיימת כדי לתמוך במוסד הזה (המשפט). ועל כן בשם אחריותי שלי לזולת אני מחויב למין האנושי ולהשוות (לשפוט) בין בני האדם בתוך המדינה. … בנוסח התפילה קיים הביטוי: "עשות משפט ואהבת חסד". (הנביא מיכה). פירוש החסד כאן הוא אהבה, אהבת האהבה. כלומר אהבה חסרת פניות, אהבת חינם…. האהבה הזו מוגבלת בשל קיומו של השלישי, ולכן לא השרירותיות של ההמון עומדת בבסיס הקמת המדינה, אלא החסד."

כהד לדבריו בספרו "חירות קשה"; "הניגוד כאן הוא בין אלה השוחרים מדינה לצורך הצדק לבין אלה השוחרים צדק לשם הבטחת קיומה של המדינה." אם אני מבין אל נכון, לוינס מציע היפוך תפיסתי באשר ליחס בין המשפט והמדינה, ובמיוחד מדינת ישראל. המדינה של תומאס הובס נוצרת כאשר מגבילים את טבעו הזאבי של האדם. כזכור, בתי משפט השלום כונו כך כדי להצביע על מטרתם, "להבטיח את שלום המדינה" (הממלכה הבריטית). לעומת זאת, על פי לוינס תפקיד המדינה הוא להבטיח את שלום הצדק (המשפט).

ממשיך לוינס בראיון, "אלא שעתה ואילך קיימים במשפט בית דין, מושגים, חוקים – כל הדברים האלה מופיעים, והיחסים יוצאי הדופן הללו נהרסים אלא אם כן יש אפשרות תמידית לחזור ולתקן את החוקים. אלא אם כן קיימת התקדמות, אינסופית אולי, התקרבות אינסופית לקראת טוב ראשוני זה."

שואל אותו הנרי לוי, "וזו הדמוקרטיה?"

עונה לוינס: "זו הדמוקרטיה. מהות הדמוקרטיה נעוצה בעובדה שהחוק אינו מוגדר באופן סופי, שהחוק נבחן מחדש שוב ושוב. ומכאן שיש דבר נוסף בדמוקרטיה, ישנו חופש הביטוי. פירושו, בפשטות, שמרגע הישמע גזר הדין, אלא אם כן הנאשם הוצא להורג. וזאת הסיבה שביטול עונש המוות חשוב כל כך – לא האפשרות לחזור קיימת, אלא דעת הקהל יכולה להפנות את מבטה אל הנאשם, העיתונות יכולה לתמוך בנאשם. ישנו כל מה שמותר לעשות אחרי מתן פסק הדין – לתקן, לתקן את מוגבלותו של החוק עצמו ושל ההתחשבות ההכרחית במושג ובמין, במין האנושי, על מנת  לחזור מחדש לאותה יחידיות של כל אדם שאינה יחידיות בתוך מין, שבה כל אחד הוא מין בפני עצמו."

- ואני מאמין שאינני היחידי שחושב בקוראי זאת על רומן זדורוב והציבור הרחב שתמך בו...

ובסוק מן הסתם חושב על סמל (מיל) איתי מילשטיין, אשר כסניגור נלחם על חפותו והביא לזיכויו בבית המשפט העליון. אלא שבפסק הדין נקבע תקדים מסוכן, הקובע כי בחירתו של נאשם להימנע מלהעיד במשפט יכולה בתנאים מסוימים לספק את התוספת הראייתית הנדרשת להודאת הנאשם מחוץ לכותלי בית המשפט. קביעה אומללה הפוגעת בזכות השתיקה שראוי לשנותה לאלתר.

ממשיך לוינס, " ולפיכך נשקפת סכנה בשיטת דמוקרטיה הזאת, שבה הצדק, כלומר מערכת המשפט, חושב שהוא סופי, שניתן אך ורק להסיק ממנו מסקנות, ולכן אין עוד צורך בדמוקרטיה, אין עוד דבר הדורש בחינה מחדש, כל שנותר הוא להסיק מסקנות. וזה בדיוק הסטליניזם. קיימת אם כן בדמוקרטיה סכנה תמידית של סטליניזם, כאשר סדר החוקים שכונן ברגע מסוים נדמה סופי, ולא נותר עוד אלא להסיק ממנו מסקנות. זה המקום שבו חודרת האידאולוגיה לתוך הטוב, זה הרגע האידאולוגי כהווייתו. כאשר אנחנו מחליפים את התביעה להתקרבות אינסופית בסמכות של ההיסק.

ישנן המצאות אפשריות באהבת הזולת. היא אינה מוגדרת אחת ולתמיד, היא אינה מקובעת על ידי כללים, חוקים. ואז טוענת האידאולוגיה שזהו השלב הסופי, וכל היתר מוסק ממנו, והחוקים אינם ניתנים עוד לשינוי כמו במקרה של הפשיזם. כמו בצורות הנוגדות את התפתחותם.

הרעיון המבריק בדמוקרטיה הוא שהחוק תמיד נבחן מחדש, השלטון תמיד נבחן מחדש. העיקרון הזה ניכר היטב בדמוקרטיה כאשר ברגע מסוים איננו מתירים לשלטון להישאר תמיד בידי אותו אדם. אך חשוב מאוד שהמדינה תיוולד מן החסד ושהחסד יהיה אפשרי גם במדינה. אינני יודע איך אפשר להסיק מזאת תיאוריה מעשית לגבי הבחירות". צוחק...

בספרו 'תשע קריאות תלמודיות, בעמוד 83, כותב לוינס  כנביא: "זו ארץ מיוחדת. היא דומה לרקיע. זו ארץ שמקיאה את תושביה, כשהם לא צדיקים. אין ארץ אחרת שדומה לה. הנכונות לקבל ארץ בתנאים אלה, היא הנותנת זכות על הארץ הזאת."

כלומר, לא המשפט שומר על המדינה. שמירת המדינה על "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" היא היא השומרת עליה.

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות פורים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), מתענית אסתר עד פורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/3/19.