תקציר: מאבקי ימין-שמאל אינם חדשים. אך לאורך ההיסטוריה, מתבלטת תופעה מרתקת: השמאל נוטה להוביל רעיונית, תרבותית וטקטית – בעוד שהימין, לאחר פרק זמן של התנגדות, נוהג לאמץ, להתאים ולשכפל את אותם רעיונות בדרכו שלו. הטענה, לפיה "הימין לעולם לא יהיה יצירתי כמו השמאל – אבל הוא חקיין מעולה", נבחנת כאן מזווית היסטורית, פוליטית וסוציולוגית, עם דגש על הדינמיקה של רעיונות, סגנונות פעולה ואסתטיקה פוליטית.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

לפני שסגן דן בונג'ינו (Dan Bongino) מונה לתפקיד מנהל ה-FBI ב-24 בפברואר 2025, הוא שימש מנחה תוכניות רדיו ופודקאסטים. באחת התוכניות שבה דיבר על המחאה הישראלית (ראו תמונה למטה), טען כי תנועת 'מסיבת התה' השמרנית (Tea Party movement) - שהתגבשה בתקופת נשיאותו של ברק אובמה - הייתה הפעם הראשונה שבה הרפובליקנים בארה"ב חיקו את תנועות הפרוגרס, שהבינו וניצלו את כוחה של מחאת הרחוב:

"זו הייתה הפעם הראשונה שלמדנו מהם והפנמנו. זו הזדמנות עצומה בשבילנו ללמוד מהם... וגם אתם צריכים להבין את זה."

מאבקי ימין-שמאל אינם חדשים. אך לאורך ההיסטוריה, מתבלטת תופעה מרתקת: השמאל נוטה להוביל רעיונית, תרבותית וטקטית – בעוד שהימין, לאחר פרק זמן של התנגדות, נוהג לאמץ, להתאים ולשכפל את אותם רעיונות בדרכו שלו. הטענה, לפיה "הימין לעולם לא יהיה יצירתי כמו השמאל – אבל הוא חקיין מעולה", נבחנת כאן מזווית היסטורית, פוליטית וסוציולוגית, עם דגש על הדינמיקה של רעיונות, סגנונות פעולה ואסתטיקה פוליטית.

מהפכות, רעיונות וחיקויים: השמאל יוזם, הימין מסתגל

כבר מאז המהפכה הצרפתית, השמאל מזוהה עם רעיונות חדשים: שוויון זכויות, דמוקרטיה כללית, זכויות נשים, ביטול עבדות, מדינת רווחה, זכויות להט"ב ועוד. כל אלה החלו כרעיונות רדיקליים שבתחילה עוררו התנגדות רחבה, במיוחד מהימין השמרני.

אך ההיסטוריה מראה שגם כשהימין מתנגד, הוא נוטה – עם הזמן – לאמץ גרסאות "מעובדות" של אותם רעיונות. מדינת הרווחה, למשל, שהייתה במקור רעיון סוציאליסטי, התקבלה גם על-ידי מפלגות ימין רבות באירופה (ראה Esping-Andersen, 1990), תוך שילוב עקרונות לאומיים, נוצריים או קהילתיים.

לעיתים, הימין לא מחקה רק רעיונות – אלא גם אסתטיקה, סגנון פעולה ואפילו טקטיקות רחוב. דוגמה חריפה לכך היא גרמניה של רפובליקת ויימאר: תנועת ה-SA של המפלגה הנאצית עיצבה את עצמה כחיקוי ישיר של הקומוניסטים – מדים, תהלוכות, עימותים פיזיים, ואפילו סיסמאות (Evans, 2005; ראו תמונה למטה).

יוזף גבלס, מהאחראים למכונת התעמולה הנאצית, למד באופן ישיר את שיטות הבולשביקים להפצת רעיונות – שימוש בעיתונות, בקולנוע, בכרזות, ביצירת אויב משותף. הכרזות הנאציות היו למשל חיקוי סגנון גרפי (ידיים באוויר, גופן דרמטי, צבעים חזקים) של הכרזות הבולשביקיות, אבל עם סמלים שונים. הוא כתב ביומניו על התפעלות מ"האנרגיה החברתית" של הבולשביזם (Kershaw, 1998).

דפוס דומה אפשר לראות גם בארה"ב של המאה ה-21: תנועת ה־Tea Party, שנוסדה במחאה על מדיניות כלכלית של ממשל אובמה, חיקתה ישירות את מודל ההפגנות מהשמאל הפרוגרסיבי – כולל שימוש ברשתות החברתיות, כיבוש מרחבים ציבוריים, ויצירת אסתטיקה של "תנועה עממית" (Skocpol & Williamson, 2011).

ההסבר הסוציולוגי: שמאל כיצירת מרחבים חדשים, ימין כהתמקמות זהירה

לפי ניתוח סוציולוגי, השמאל פועל לרוב מתוך מרחבים של חדשנות: אקדמיה, אמנות, אקטיביזם – שם הוא מתנסה, מרחיב גבולות, ולעיתים נכשל. הימין, לעומת זאת, פועל במרחבים של שימור – מוסדות שלטון, כנסייה, צבא, עסקים – שבהם החדש מתקבל רק לאחר שעמד במבחן הזמן.

כפי שטוען הפילוסוף האיטלקי אנטוניו גרמשי, ההגמוניה התרבותית מתפתחת "מלמטה", דרך תנועות גרילה רעיוניות (Gramsci, 1971). ברגע שרעיון הופך לנחלת הכלל – הימין נכנס לתמונה, ומשתמש בו כדי לשמר או לחזק סדר קיים.

סיכום: לא ממציאים את הגלגל – אבל יודעים לנהוג בו

השמאל הוא מקור לחדשנות רעיונית – לעיתים מופרזת, לעיתים פורצת דרך. הימין, מנגד, יודע לזהות מתי רעיון שהגיע מהשמאל הוא "בשיל", ואז מאמץ אותו – אך רק לאחר התאמה לערכיו ולתפיסת עולמו.

האם זה הופך את הימין לפחות יצירתי? אולי. אבל היכולת להעתיק, לעבד ולהפוך רעיון שמאלי לכלי שמרני – היא בעצמה סוג של גאונות פוליטית.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• Esping-Andersen, G. (1990). The Three Worlds of Welfare Capitalism. Princeton University Press.
• Evans, R. J. (2005). The Coming of the Third Reich. Penguin.
• Gramsci, A. (1971). Selections from the Prison Notebooks. International Publishers.
• Kershaw, I. (1998). Hitler, 1889-1936: Hubris. Allen Lane.
• Skocpol, T., & Williamson, V. (2011). The Tea Party and the Remaking of Republican Conservatism. Oxford University Press.