תקציר: נרטיב הגבורה הוא כלי רב עוצמה בזירה הציבורית הישראלית, אך דווקא משום כך הוא הופך למוקד מאבק שהחריף מאוד מאז ה- 7/10, כשהיעדר הגמוניה ברורה בישראל מאפשר ריבוי נרטיבים, וגם מחריף את הקונפליקט ביניהם.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

רמי דוידיאן, תושב מושב פטיש שבעוטף עזה, הפך לדמות ציבורית מוכרת בזכות פעילותו בבוקר ה־7 באוקטובר 2023: הוא פעל באזור פסטיבל נובה, חילץ עשרות מבלים תחת אש, וסייע לכוחות הביטחון בהכוונה ואיסוף פצועים – תוך סיכון עצמי מתמשך. דוידיאן זכה להוקרה ציבורית נרחבת וסיפורו הופץ בכלי התקשורת המרכזיים.

עובדת היותו של דוידיאן תושב מושב מהפריפריה – מזרחי, אזרח חמוש, אך חילוני – הפכה אותו לדמות מורכבת בזירה שבה הזהות והגיבור מתקשרים זה בזה. עבור ציבור אחד, הוא סמל של אזרחות גואלת. עבור אחרים – אולי סמל של "מיתוס חדש" שמאיים על המיתוס הישן.

ב- 28 במרץ 2025 התראיין דוידיאן לתוכנית של אופירה אסייג וחיים לוינסון בערוץ 12. צמד המראיינים הקשו עליו בקשיחות בדבר הכמות המדויקת של האזרחים שהציל, והביעו פקפוק באמינות סיפורו. כל זה במקביל לתחקיר עליו שעתיד להתפרסם ב- 6 באפריל 2025. בתוכנית של רביב דרוקר בערוץ 13, התחקיר נגנז בעקבות הסערה הציבורית שפרצה (חדשות כיפה).

על כך כתב פרשן ערוץ 14, נועם אמיר: "איזה מהר עברנו ממדינה שסופרת נרצחים וחטופים למפקדים כושלים, למדינה שסופרת ניצולים לגיבורים שהצילו את הילדים שלנו. רמי אתה הלב!". יש שהשוו את היחס התקשורתי לדווידיאן לזה שזכה לו אייל יפה (ראו התמונה שבראש המאמר) אייל 'גיבור המחאה' שגנב טנק מאתר זיכרון, צולם מתחכך בשוטרת מג"ב שהתכופפה מאחור, ובחיפוש בביתו נתגלה סליק של נשק הכולל, בין היתר, שני מקלעים ותחמושת רבה. יפה נעצר לחקירה וכששוחרר התקבל באהבה ע"י אנשי המחאה.

סיפורי דוידיאן ויפה אינם פרשה בודדת ונקודתית, ויש להם הקשר רחב: אלו שני אירועים מיני רבים, במאבק על הזיכרון הקולקטיבי של טבח ה- 7 באוקטובר והמלחמה. למאבק הזה אקדיש את המאמר הנוכחי.

אלה שכותבים את ההיסטוריה

הפילוסוף הפוליטי מיכאל וולצר (Walzer, 1977) הגדיר גבורה כ"מטבע אידאולוגי חשוב": היא מספקת גיבורים לאומיים, מצע למיתוסים מאחדים, ותחושת המשכיות בין אסון לתקווה. הגבורה, במיוחד לאחר טראומה לאומית, אינה רק תכונה מוסרית אלא משאב סמלי. מי שזוכה להגדרה כ"גיבור" – זוכה גם למעמד ציבורי, פוליטי ותרבותי.

קיבוע הזיכרון הקולקטיבי אינו תהליך ניטרלי. אפתח פרק זה בסיפור, מהימים הטובים שבהם הייתה האליטה המייסדת - האחוס"לים - הגמוניה שקבעה את הנרטיב הלאומי: בין מפקד ההגנה, אליהו גולומב, למפקד לח"י, נתן ילין מור התגלע ויכוח על מלחמת המחתרות. כשהגיע הדיון הלוהט למקום סתום, וילין מור אמר: "ההיסטוריה תשפוט בינינו", השיב גולומב: "אני כבר יכול לומר לך מה תשפוט ההיסטוריה, כי אנחנו אלה שכותבים אותה"... (ראו את הכרזה למטה) [על מקרים נוספים של עיצוב נרטיבים, ראו את אוסף המאמרים על ביום נרטיבים היסטוריים ועיצובם]

הסוציולוג מוריס הלבוואקס (Halbwachs, 1992) מלמד אותנו שתהליך קיבוע הזיכרון הלאומי מנוהל על ידי קבוצות כוח הגמוניות. במדינת ישראל של השנים האחרונות, שבה מתנהל מאבק פוליטי-חברתי עמוק בין קבוצות זהות מתחרות, הזיכרון הלאומי הופך לזירה קריטית של מאבק: כל צד מנסה לקבע את גיבוריו שלו ולהשכיח את גבורת הצד השני.

מדינה ללא הגמוניה: ריבוי נרטיבים במקום מיתוס אחד

'אליטת ההון' הישראלית היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל. היא עלתה וצברה כוח מאז שנות ה- 90 של המאה העשרים. היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, פרוגרסיבית מובהקת, ש'בלעו לתוכם' את בני האליטה המייסדת, האחוס"לים (אשכנזים, חילוניים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים-ציוניים ומזרחיים, שעברו את כור ההיתוך ו'השתכנזו'), ואת בכירי מערכות הביטחון אכיפת החוק ויתר השירות הציבורי.

בתחילה הייתה אליטת ההון הגמוניה. משמע, היא הצליחה לשלוט ולנווט את הערכים והנורמות בחברה. מאז תחילת המילניום,עליית הרשתות החברתיות וירידת הדומיננטיות של ערוצי הליבה בטלוויזיה, הלכה ההגמוניה של אליטת ההון והצטמצמה. מגמה זו התגברה מאז המשבר הפוליטי של 2019–2023, שמציין את עלייתן של אליטות אלטרנטיביות – דתיות, מזרחיות, ליברליות, ימניות, פריפריאליות – הנאבקות על ההגמוניה. מאבק זה צבר תאוצה בשנת 2021, מועד שבירת המונופול על הטלוויזיה ע"י ערוץ 14, שנתן לבני האליטות האלטרנטיביות במה תקשורתית, במאבק על ההגמוניה. זהו גם ההסבר ליציאתה של 'אליטת ההון' הישראלית לרחוב בנובמבר 2022, במה שמכונה: 'תנועת המחאה' [להרחבה בסוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?]

בתוך המאבק הזה, 7 באוקטובר אינו רק אירוע טראומטי – הוא מגרש משחקים סמלי, שבו זיכרון הופך לשדה קרב. שני הצדדים עוסקים בייצור סמלים, באיסוף סיפורים, ובניסיון לעצב נרטיב, כשכל קבוצה מנסה לקבע את המיתוס שלה, ואת הגבורה שהיא מזהה, כחלק בלתי נפרד מהאתוס הלאומי. לא במקרה, נרטיבי הגבורה מוצגים לעתים זה כנגד זה – ולא זה לצד זה.

גבורה? יחסי ציבור? שניהם?

בבוקר ה- 7/10 לבשו רבים מדים וירדו לעוטף. שניים כאלה היו האלופים במיל' ישראל זיו נועם תיבון - שבנו ומשפחתו היו נצורים בקיבוץ נחל עוז. שניהם פעלו באופן אקטיבי לחילוצם תחת אש, והצילו אנשים נוספים. בדרך כלשהי הם אותרו ע"י עיתונאים ותועדו של במדים.

האירוע הזה יצר הדים שליליים בימין, שהאשים את האלופים ביחסי ציבור. לקלחת נכנס גם רמי דוידיאן (ראו את תחילת המאמר), שהאשים כי זיו ותיבון ברחו מהזירה: "ישראל זיו אמר לי: 'אנחנו נכנסנו ולא חזרנו. ברחנו', זה חרה לי". לאחר מכן חזר בו והתנצל לאחר שהאלוף זיו איים בתביעת לשון הרע.

בזירת הטוויטר למשל העלו גולשים מהימין שאלות כמו:

רצח מחבל נוח'בה?

במאבק הזה על נרטיב הגבורה של הב- 7/10 משתתפת גם הפרקליטות, שראשיה מהווים חלק בלתי נפרד מן המחאה. דוגמה קלאסית לניסיון לקעקע גבורה של כאלה המצויים 'בצד השני של הגבעה', היא ההאשמה חסרת התקדים של צעירים, שמיהרו בבוקר ה- 7/10 ל'עוטף' והצילו חיים, ב"רצח מחבל נוח'בה" ובגנבת נשק, כאילו אקט כזה אפשרי בכלל לגבי מחבלי נוח'בה שפלשו לישראל.

ה'גיבורים' העיקריים בפרשה הם רועי יפרח, תושב יהודה ושומרון, שהיה החשוד המרכזי. הוא הואשם תחילה בהתחזות ללוחם וברצח, אך לבסוף הורשע בעבירה של החזקת נשק בלבד. סער אופיר, תושב אלקנה שנעצר בחשד לרצח אך שוחרר מחוסר אשמה, וישראל ביטון, מתנדב איחוד הצלה, נעצר אף הוא אך שוחרר במהירות:

[לאוסף המאמרים על ביום נרטיבים היסטוריים ועיצובם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על ביום נרטיבים היסטוריים ועיצובם.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה?.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), ביום נרטיבים היסטוריים ועיצובם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/10/24.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל, ייצור ידע, 27/7/23.
• פנחס יחזקאלי (2024) מה בין 'הגמוניה' ל'אליטה', ולמה האליטה הישראלית נלחמת בעמה? ייצור ידע, 25/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• Walzer, M. (1977). Just and Unjust Wars. Basic Books.
• Halbwachs, M. (1992). On Collective Memory. University of Chicago Press.