[לאוסף המאמרים על נתקים וחרמות, לחצו כאן]
אותם מנותקים עלי אדמות התמזל מזלם, והם היו בצבא ובשרות הציבורי הרבה שנים ותוגמלו ביד מאוד רחבה על שרותם הארוך. בדרך כלל הם גרים בשכונה צבאית כלשהי או בישוב קהילתי בבית פרטי עם דשא ירוק.
הם אידיאליסטים. הם סיימו שרות ארוך ורוצים להשפיע... חלקם עוסקים בחינוך אחרים בבניין הארץ יש בינהם בעלי מקצועות חופשיים חלקם אפילו סוחרים בבורסה עובדים שנים מהבית מתרגשים בין שורט לשורט.
הם שכחו איך זה לחיות מ- 5,000 ש"ח נטו בחודש כמשפחה בת 4 נפשות. הם כמעט ולא נפגעו מהקורונה. הפגיעה הכי גדולה? לאחר המון שנים הם פשוט גילו שיש להם אישה וילדים בבית והם תקועים איתם כי סגר.
הם בטוחים שיש צדק מוחלט בעולם והם מייצגים אותו. הם יושבים טוב והם מתעבים את ביבי:
- ביבי הרחיק אותם ממוקדי קבלת ההחלטות ומחליט הרבה יותר טוב מהם עם פחות התלבטויות והם רואים את זה מרחוק ורותחים.
- ביבי הוא כל מה שהם בזים לו הוא מאמין בעליונות המדע אבל לא בעליונות הפקולטות למדעי הרוח הוא לא מאמין שצריך להגיד לאנשים איך להתנהג.
- הבוחרים שלו - כמו שאמר לי אחד מהם רק אתמול - 80% מהם מפגרים.
- הם שמים קצוץ על הסגר אבל כועסים שנתב"ג נשאר פתוח.
- הם מאמינים בערבות הדדית; ונורא כועסים, שפה לא מסייעים כמו בגרמניה; ואז, הם נורא כועסים כשנתניהו וכץ מתעלמים מהדרג המקצועי ודוחפים תוכנית סיוע.
[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]
והם לא רואים לרגע את מי שהוא לא הם:
- את אלו שקיצצו להם שעות בעבודה ולא גומרים את החודש.
- את אלו שהפכו מובטלים ובניגוד אליהם מפקדת אלון לא קלטה אותם בשכר שערורייתי שירימו טלפון וידחפו ניירות.
- את אלו שאין להם כסף לגמור את החודש ובאמצע החודש כבר לא יכולים ללכת לעשות קניות כי פשוט נגמר הכסף.
והם פותחים את המרפסת בבוקר בדירה המפונפנת שלהם ברמת השרון תופסים קצת שמש מצקצקים בלשון ונורא כועסים על התוכנית סיוע החדשה של ביבי. כי זה עוזר "להם", לאלו שנדרסו, וסביר להניח ששוב פעם יצביעו לביבי.
והם מתעבים את ביבי.
[לאוסף המאמרים על נתקים וחרמות, לחצו כאן]
