[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jsks לאתר Pixabay]
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
[לבלוג של דורון מצא: מימרא - מחשבות בהירות על מציאות מורכבת, לחצו כאן]
* * *
האמירה הידועה מלמדת כי העולם שייך לצעירים. זו לא רק אמירה שניתנת להבנה דרך הפשט שלה. היא הרבה יותר מורכבת מזה, ומלמדת למשל על כך שאבני הריחיים (כלומר המגבלות) שמוטלות על הדור הבוגר (הנובעות מניסיון חיים, תפיסות עולם מוצקות ואפילו שיקולים ארציים כמו שאלות קיום ופרנסה) מונחות פחות על כתפי הצעירים. לכן בהיעדר מגבלות, נכונים הצעירים (בתעוזה ובקורטוב של טיפשות חיובית או חיננית) לקחת סיכונים ולעצב את פני העתיד.
אבל, לפעמים הפשט הוא עניין רציני; והעובדה כי העולם שייך לצעירים בגלל שהם עצמם מחליפי הדור הבוגר ומעצביו של העתיד, יש לה משמעות העומדת בפני עצמה. אם בוחנים את מבצע ההתחסנות 'לתת כתף' ואת הירידה המסתמנת במתחסנים - כפועל יוצא של הנכונות החלקית והמוגבלת של צעירים בני 16 בואכה שנות ה-30 לבוא ולהתחסן נגד הקורונה - העתיד הזה אינו נראה מזהיר, לפחות לא במונחים של המאבק במגיפה.
אבל הפרדוקס הוא שהעתיד אינו נראה מזהיר לא בגלל העתיד, אלא בגלל ההווה. תבנית נוף הצעירות והצעירים בהווה היא זו שמעצבת את העתיד, גם מבלי שהדבר הצעיר עשה משהו בשביל משהו או מישהו אחר. וזה כל הסיפור. הוא לא ! הוא מעצב את העתיד דרך פאסיביות מוחלטת שלמעשה היא פאסיביות התנגדותית.
זו לא עשיית בעד, אלא אי עשיית נגד! והדבר המעניין שהיא כל כולה נובעת מתוך תודעת מציאות קיימת! ויש לה קווי היכר ברורים מאד שביניהם: חוסר אמון, הטלת ספק מוחלטת, ביקורתיות בלתי מנומקת, אינדיווידואליזם דורי, היעדר מחשבה קולקטיבית, תפיסת מציאות מדומיינת ששואבת כוחה מרשתות חברתיות, ובוז כלפי כל מה שנודף ממנו ריח של היררכיה וסמכות (מדינתית, הורית, קהילתית וכו').
צעירנו אינם מעוצבים היום מכוחה של תפיסת עולם אנכית, מודרנית, קטגורית, קהילתית. דוגמת זו שלאורה התחנך הדור הפחות צעיר, אלא לאורה של תפיסת עולם אופקית, פוסט מודרנית, מטושטשת, אולטרא ליברלית. כזו שמתמסרת לכל מה שהוא היפוך למערכת האמונות של מנהלי המערכת והמערכות השונות בעת הנוכחית. והמפגש הזה יוצר מציאות לא מאד טובה בהקשר של ניהול משבר הקורונה שבמסגרתו ניהול ריכוזי, צייתנות וקהילתיות הם כורח ומפתחות קריטיים לבלימת המאבק.
הדור הצעיר לא יגיע למתחמי החיסונים אם המדינה "תסביר" לא באופן רציונאלי כי כדאי לא להגיע. הוא לא יגיע לשם בגלל סמכות המדינה או סמכות המועצה המקומית. הוא לא יגיע בגלל סמכות ההורים שהולכת ונשחקת. הוא יגיע לשם רק אם המדינה הריכוזית והסמכותנית תנטוש את האסטרטגיה הסמכותנית לטובת אסטרטגיה חדשה שחונכת לנער על פי דרכו ורוח תקופתו ומנגנת על מיתרי מערכת ההגיונות הפנימית שמהם עשוי הדור הזה, שבסופו של דבר יש בו אינסטרומנטליות רבה ובעיקר חיבור חזק לענייני הנאות העולם הזה.
הדוניזם זה שובר השוויון, זה האלמנט המשמעותי, זה גורם המוטיווציה העיקרי ועליו יקום או יפול מבצע החיסונים. כאן צריכה המדינה להנדס מערכה אופרטיבית שמייצרת לא חלוקה דורית בישראל אלא חלוקה מעמדית חדשה: מעמד המחוסנים ומעמד סרבני החיסון. זו הקטגוריזציה שעל בסיסה יוגדרו סדרי החיים במדינה והנגישות לכל מה שנודף ממנו רוח של חיים טובים, חיי הנאה.
למחוסנים תהיה נגישות לקניונים, לחנויות המסחר, למשרדי הממשלה ולשאר משרדי הרשויות, לאולמות המופעים, למסעדות, לפאבים ולמקומות הבילוי וכמובן ונמל התעופה. לסרבנים יוצע מסלול כתום - אדום הכרוך באופן מודע בהערמת קשיים (בדיקות, אישורים רפואיים ועוד) על הנגישות לחיים עצמם. מדובר ביצירת מוטיווציה לחיסונים דרך סנקציות הפוכות או חיוביות באופן הרותם את המוטיבציה הבסיסית של חלקים מהחברה לשוב לשגרה יומה לבין הסמכותנות העומדת לרשות המדינה לייצר משמעת דרך אכיפה חיובית להבדיל מאכיפה שלילית.
זו תהא גם לולאת הקשר שתחבר בין הדור הצעיר ובין השוליים הלא מבוטלים של בני 50 ומעלה, שטרם פקדו את מתחמי החיסון ורוצים על אף כך להחזיר לעצמם את החיים שאינם. זה הדרך היחידה ליצור מתח חיובי בין מעכבי ההיגיון והחסמים של הדור הצעיר המוכתבים מרוח התקופה לבין מוטיווציות המתכתבות לא פחות עם רוח אותה התקופה ממש.
ההדוניזם, תרבות השפע, העדפת העצמי, תפיסת הרגע - כל אלה הם יסודות מובנים בתוך הסדר הקיים שבמינוף נכון שלהם ניתן להבטיח את שיתוף הפעולה של אלה שהעתיד שייך לכאורה להם אבל מתעקשים בעת הנוכחית להיתקע בהווה הפחות מוצלח.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
בפעם הראשונה שלי באתר אני נתקל בגישה שתומכת במיני מדיניות סינית של "נקודות חברתיות" (Social Credit Score) – ואתה טוען אתה זה כקונטרא לגישה אנטי-היררכית. בואו נעמיס סופר-היררכיה שריח דיקטטורי משהו נודף ממנה כדי לתקשר עם הדור האנטי-היררכי.
הבג"ץ יבעט כל החלטה ברברית וחסרת דעת כזו לפני שבכלל הדיו יתייבש על הנייר, מדהים שיש אנשים כמוך שסוברים שנטילת זכות היא מנגנון לגיטימי כדי לדחוף אנשים להתחסן בחיסון ניסיוני כשבצידו אין לך זכות משפטית לתבוע שום גוף במידה ותחווה נזקים (במערכת בריאות שיש לה הרגל חולני להפליא להשתיק או לנסות לטייח מקרים כאלו) וכל זאת בזמן שחברה מסחרית פרטית זרה מקבלת את התיק הרפואי שלך ללא הסכמה או זכות ערעור מצידך בטענה שזה "אנונימי". הדור שלי יושב ורואה את כל זה ושואל בפשטות גמורה, "למה לי לסמוך עליך?" – והתשובה שלך? כי אם לא, אגזול ממך עוד יותר מהחירויות והפרטיות שלך.
ואז לא מבינים למה חצי מהמדינה כבר נשרפת, או למה אין פה אמון במנגנונים הציבוריים. פשוט: יש שם אנשים כמוך, ואנחנו מעדיפים לא לסמוך על אנשים כמוך שחושבים שלגנוב זכויות, מידע אישי ולעשות ניסויים בכפיה זה חסד עם האחר.
חולני, מעוות. מזל שיש לנו בג"ץ.