[בתמונה למעלה: כריכת דוח ועדת שימרון - הוועדה המיתולוגית לבירור נושא הפשיעה בישראל...]
הדף עודכן ב- 22 בינואר 2019
מבוא
וועדות ודוחות בדיקה חיצוניים למשטרה הם חלק מכלי הפיקוח החיצוני (להבדיל מכלי פיקוח פנימי) על תפקוד המשטרה. הדוחות החשובים באמת, מאז 1978, היו:
- 1978: דוח וועדת שימרון, בסוגיית קיומו של פשע מאורגן בישראל;
- 1980: וועדת סירוטה-איתן, בנשא שימוש לא חוקי בכוח של שוטרים ;
- 1991: דוח מבקרת המדינה בנושא חקירות שוטרים;
- 1993: דוח מבקר המשטרה, אברהם אדן, בנושא הטיפול באלימות שוטרים;
- 1994: דו"ח וועדת קרמניצר, ליישום מסקנות דוח אדן;
- 199: הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה (וועדת צדוק);
- 2003: ועדת אור לבדיקת אירועי אוקטובר 2000;
- 2005: ועדת טרנר לבחינת השיטור הקהילתי והמשטרה העירונית;
- 2007: ועדת זיילר, לחקירת פעילות המשטרה והפרקליטות בפרשת פריניאן.
- 2019: דוח נציב תלונות הציבור (השופט דוד רוזן) על מייצגי המדינה בערכאות (נת"ם), על פרשת מצלמות המהירות 21/1/19.
פירוט הדו"חות
וועדת שימרון, 1978 בסוגיית קיומו של פשע מאורגן בישראל
בעקבות הוויכוח הציבורי שהתלהט בסוגיית קיומו של פשע מאורגן בישראל, מונתה על ידי ממשלת ישראל ב- 1978 וועדת חקירה, בראשות פרקליט המדינה לשעבר, ארווין שימרון (ראו תמונה משמאל), לחקור את קיומו של פשע מאורגן בישראל. למרות התנגדות עיקשת והכחשה של פיקוד המשטרה – שטען, שפשע מאורגן אינו קיים – קבעה הוועדה כי אכן קיים פשע מאורגן בישראל (ראו את תמונת כריכת הדוח למעלה) (שימרון, 1978).
[מקור התמונה משמאל: פרטי. אנו מאמינים שאנחנו עושים בה שימוש הוגן]
- שימרון, א'. (1978). הוועדה לבירור נושא הפשיעה בישראל (וועדת שימרון). ירושלים: מדינת ישראל.
וועדת סירוטה-איתן, 1980 בנושא שימוש לא חוקי בכוח של שוטרים
וועדה ציבורית שמינה שר הפנים והמשטרה דאז, יוסף בורג, בראשות פרקליטת מחוז המרכז דאז, שרה סירוטה ומבקר המשטרה דאז, שמואל איתן. הוועדה בדקה את הטענות בדבר שימוש לא חוקי בכוח של שוטרים בזמן מעצר וחקירה, ואת דרכי הטיפול בתלונות אזרחים. הוועדה ראתה את "שורש הרע" בקיומו של מסר כפול בסוגיית אלימות השוטרים – אחד להלכה והשני למעשה. הדוח מתאר כיצד התייחסו המפקדים בשטח לתופעה בעצימת עין (הוועדה משתמשת בביטוי "קשר השתיקה"), שהשפעתה הטבעית התבטאה בחוסר אובייקטיביות, בטיוח, בחוסר מקצועיות בחקירות של שוטרים ובאי מיצוי הדין (סירוטה & איתן, 1980). מסקנות הוועדה הביאו ב- 1982 להקמת המחלק לחקירות הפנים במשטרה (מח"פ) ולהרחבת היחידה לתלונות הציבור (יחזקאלי, 2004, עמ' 82).
דוח מבקרת המדינה, 1991 בנושא חקירות שוטרים
הדוח של המבקרת דאז, מרים בן פורת, התבסס על חומר שהוגש למבקרת על ידי ראש מחלקת חקירות הפנים דאז של המשטרה, ניצב משנה בלה ויינשטוק. הוא כלל טענות על טיוח חקירות ועצימת עיניים מצד מפקדי המשטרה (מבקר המדינה, 1991, עמ' 362), והביא לכך שנושא חקירות השוטרים הועבר למשרד המשפטים (המחלקה לחקירות שוטרים, מח"ש), תחת אחריות פרקליטות המדינה.
- מבקר המדינה. (1991). דו"ח מס' 41 של מבקר המדינה. ירושלים: משרד מבקר המדינה.
[בתמונה: המבקרת בן פורת. התמונה היא צילום מסך]
דוח מבקר המשטרה, אברהם אדן, 1993 בנושא הטיפול באלימות שוטרים
דו"ח זה מתייחס לנושא הטיפול המערכתי בתופעת אלימות שוטרים. הדו"ח התרכז בשאלה מדוע ממדי התופעה אינם מצטמצמים, למרות העלייה במודעות אליה, במוטיבציה ובנכונות להשקעת משאבים לפתרונה. מסקנת המבקר הייתה כי התנהגות אלימה, חוזרת ונשנית, כנגד אזרחים, היא יותר "נסבלת", נסלחת וחמורה לעין שיעור פחות מפגיעה בסדר ובמשמעת הפנימית בתוככי המשטרה. הביקורת מצאה עדויות בדבר טפילת אשמות שווא כנגד מתלוננים. המבקר טען, כי לא מוצה הדין עם שוטרים אלימים מועדים. תוצאה מכך, שוטר אלים יכול היה להופיע בפני דין משמעתי כנקי או טהור עקב חוסר הרשעות קודמות או מספר קטן מהן (אדן, 1993).
- אדן, א'. (1993). דו"ח ביקורת בנושא הטיפול המערכתי בתופעת אלימות השוטרים. ירושלים: משרד מבקר המשטרה.
וועדת קרמניצר, 1994 ליישום מסקנות דוח אדן
בעקבות דו"ח אדן וכחלק מהמלצותיו, הוקמה, בתחילת שנת 1993, ועדה ציבורית ברשות המשפטן פרופסור מרדכי קרמניצר, ובה השתתפו נציגים מהמשטרה, משרד מבקר המדינה, משרד המשטרה, הפרקליטות ואנשי אקדמיה. ועדה זו הגישה את המלצותיה ביוני 1994.
[תמונתו של פרופ מרדכי קרמניצר משמאל נוצרה, הועלתה על ידו לויקיפדיה ואושרה לשימוש]
המלצות "ועדת קרמניצר" התחלקו לשני תחומים עיקריים: תחום מניעת התופעה בכלל, ותחום האיתור והטיפול באירועים ספציפיים על אלימות שוטרים בפרט. בין ההמלצות של הועדה בתחום הראשון ניתן לציין: בדיקה ושינוי הכלים והקריטריונים לגיוס שוטרים; הארכת תקופת הניסיון לשנתיים, במהלכה יקוימו הליכי בחינה ומיון נוספים, ופיטורין של שוטרים המגלים נטייה לאלימות; שילוב של מספר גדול יותר של נשים בתפקידי בילוש וסיור; ומתן משקל ניכר לפרופיל המשמעתי של השוטר לצורכי קידומו (קרמניצר, 1994).
- קרמניצר, מ'. (1994). דוח הועדה בנושא: הטיפול המערכתי באלימות שוטרים. ירושלים: משרד המשטרה.
וועדת צדוק, 1994: הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה
הוועדה לשינוי פקודת-המשטרה בראשות מי שהיה שר משפטים בעבר, עו"ד חיים צדוק (וועדת צדוק), שהגישה את ממצאיה ביוני 1999, מנתה בנוסף את פרופ' מרדכי קרמניצר, את עורך הדין יעקב רובין, את חיים קוברסקי ואת ניצב (בגמלאות) ד"ר יהושע כספי. מטרתה הייתה להחזיר את משטרת ישראל למסלול הלאומי לאחר הנטייה הברורה של המפקח הכללי לשעבר, אסף חפץ, ליצור התהוות של משטרות עירוניות דרך מה שכונה, מודל רעננה (שבו פעלו הרשות המקומית והמשטרה יחד כשירות אחוד, עם דומיננטיות רבה מאוד של ראש העיריה, זאב בילסקי, שהיה יוזם הרעיון).
[תמונתו של עו"ד חיים צדוק משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי פריץ כהן, והיא נחלת הכלל]
הוועדה בחנה שני מודלים, שלפיהם ניתן להשתית את קביעת היקף שירותי המשטרה בתחום שיפוטן של הרשויות המקומיות השונות: מודל לאומי, ומודל משולב, שבו הרשויות יכולות להגדיל את תקציב המשטרה בגזרתם.
המסקנה העיקרית של הוועדה הייתה, כי אין לאפשר את מימונם של שירותי משטרה בידי רשויות מקומיות. מתן היכולת לרשות המקומית לתקצב חלק מן הפעולות, יש בו כדי להשליך ישירות על קביעת סדרי העדיפויות, ולהעבירם, למעשה, לידי הגורם המתקצב, בהיותו "בעל המאה".
וועדת אור, 2003 לבדיקת אירועי אוקטובר 2000
: ב-8 בנובמבר 2000 מינה נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק את שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור, לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי אוקטובר 2000, במהלכם פרץ גל של הפגנות ואירועי אלימות של ערביי ישראל כתגובת תמיכה על פריצתו של המאבק הפלסטיני המזוין בישראל.
הוועדה הגישה את ממצאיה ב- 3 בספטמבר 2003. היא מתחה ביקורת קשה על התנהלות המשטרה, והמליצה על שינוי דרכי הטיפול שלה בהפגנות, ועל הצורך להצטייד באמצעי פיזור הפגנות פחות קטלניים. הוועדה הטילה אחריות ישירה ועונשים על מפקדים במשטרה, ביניהם, המפכ"ל דאז יהודה וילק ומפקד המחוז הצפוני דאז, אליק רון. הדו"ח גם כלל ביקורת קשה על הדרג הפוליטי, בראשות אהוד ברק, השר לביטחון פנים דאז שלמה בן-עמי וחלק ממנהיגי הציבור הערבי. עוד קבעה הוועדה, כי: "... מתוך הדיווח והתיעוד של אירועים בהם נטלה המשטרה חלק, עולה החשש, כי במשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח ותחקיר מלא ואמתי בזמן אמת... גם בצמרת המשטרה התגלתה תופעה של אי-דיווח על נושאים בעייתיים, ובפעמים אחרות – של מתן דיווחים חלקיים, אשר לא-תמיד שיקפו את מצב הדברים במלואו (ועדת אור, 2003, סעיפים 27, 28, עמ' 773-772).
- "ועדת אור". (2003). דין וחשבון, ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראליים באוקטובר 2000. ירושלים: מדינת ישראל.
וועדת טרנר, 2005 לבחינת השיטור הקהילתי והמשטרה העירונית
בשנת 2005, בעקבות התערערות תחושת הביטחון בערים, מונה צוות בראשות ראש עיריית באר שבע דאז, רב-ניצב בדימוס יעקב טרנר, ונציגי משרדי ממשלה רלוונטיים, לבחון היבטים הנוגעים לשיטור ברשויות המקומיות כחלק מבחינת הדרכים למאבק כולל באלימות ושיפור הביטחון האישי של תושבי המדינה.
[מקור תמונתו של יעקב טרנר משמאל: דובר המשטרה]
מינוי הצוות התבצע במסגרת "ועדת השרים למלחמה באלימות", שכללה, בנוסף לשר לביטחון הפנים, גם את שר הפנים דאז, אופיר פז-פינס, ואת שרת המשפטים דאז, ציפי לבני. "ועדת טרנר" העידה על עצמה כי היא: "… נולדה על רקע התחושה הציבורית הקשה של כשל מערכתי בטיפול בתופעות של פשיעה ואלימות". המנדט שקיבלה הוועדה היה לבחון שתי סוגיות עיקריות ככלים למאבק בתופעות הללו: "שיטור קהילתי" ו"משטרה עירונית" (טרנר, 2005, עמ' 4). הוועדה המליצה לבצע ניסוי של "משטרה עירונית" בעיר בינונית ובעיר גדולה.
בשנת 2010 התקבלה החלטת ממשלה לא לקבל את מסקנות וועדת טרנר בדבר מיסוד שיטור קהילתי בערים. תחת זאת הוחלט למסד את המשטרות העירוניות – על השוטרים המקומיים שמממנות הרשויות המקומיות – באחריות משטרת ישראל בלבד, ובמסגרת משרדי השיטור העירוני בתחנות המשטרה.
- לחץ כאן לדף נפרד על וועדת טרנר
- טרנר, י'. (2005). הוועדה לבחינת שיטור קהילתי ("וועדת טרנר"). ירושלים: מדינת ישראל.
וועדת זיילר, 2007 לחקירת פעילות המשטרה והפרקליטות בפרשת פריניאן
בשנת 2005 נחשפה "פרשת האחים פריניאן": התגלה כי שוטר יס"ם בעבר עבד כ"מחסל" עבור ראשי הפשע, התגלו מחדלים רבים בעבודת המשטרה. ובסופו של דבר, גרמה הפרשה לסגירתה ולפירוקה של היחידה המרכזית של המחוז הדרומי.
עקב כך החליטה הממשלה ב- 4 בדצמבר 2005 על הקמת וועדת בדיקה ממשלתית – היא "ועדת זיילר", לחקירת פעילות המשטרה והפרקליטות בפרשה – בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר (ראו תמונה משמאל), לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. לוועדה ניתנות סמכויות של ועדת חקירה ממשלתית.
בפברואר 2007 פרסמה הוועדה את מסקנותיה (זיילר, 2007). בעקבותיהם, התפטר המפכ"ל דאז, משה קראדי, לאחר שהואשם על ידה בעדות שקר. אשר לניצב אילן פרנקו, מפקד מחוז ירושלים ביום פרסום הדו"ח, המליצה הוועדה שלא יוכל להגיש מועמדותו לתפקיד מפכ"ל המשטרה.
[לדוח ועדת זיילר, לחצו כאן]
דוח השופט דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות על פרשת מצלמות המהירות
ב- 21 בינואר 2019 פרסם השופט בדימוס, דוד רוזן (ראו תמונה משמאל), את דוח המענה שלו לתלונתו של עו"ד תומר גונן בסוגיית מצלמות המהירות.
לטענת הסנגור, התביעה המשטרתית בתיק התנהלה באופן שעלול להתפרש כעבירה חמורה על טוהר המידות ואף הסתירה בכוונה מידע חשוב מבית המשפט ומצוות ההגנה. הנציב קבע כי מדובר בתלונה מוצדקת. "התביעה המשטרתית נמנעה מלמסור חומר חקירה מהותי להגנה, ולא פחות חשוב, לבית המשפט... מדובר בהסתרה מכוונת של חומר חקירה מהותי, הנושא עמו מידע שיש בו, לכאורה, כדי למוטט את כתב האישום, כפי שאכן קרה... תיאור העובדות חושף התנהלות קשה ופגומה של התביעה המשטרתית בעניין זה".
הנציב קבע שבית המשפט הוטעה במכוון על ידי מייצגי המדינה - תובע משטרתי וקצינה בכירה נוספת הממונה עליו. "נוכח כל האמור, העביר הנציב החלטתו לטיפול היועץ המשפטי לממשלה, נוכח החשש הממשי לביצוע עבירה פלילית על ידי מייצגי המדינה בערכאות. כמו כן, המליץ הנציב בפני מ"מ מפכ"ל משטרת ישראל, להעביר את הקצינה הבכירה מתפקידה".
דוח הנציב גילה רק טפח מאחת הפרשות הקשות ביחסי משטרת ישראל עם הציבור שלו היא חייבת דין וחשבון, ומעורבים בו דרגים גבוהים בהרבה מהדרג שצוין על ידי הנציב: ראש אגף התנועה, דורון ידיד; מפכ"ל המשטרה דאז, רוני אלשיך; והדוברת שלו, מירב לפידות.
