[התמונה: הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, 1982. צילום: משה מילנר, לע"מ]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

יום העצמאות, מעבר לשמחה הנוהגת בו, מייצג מחלוקת הלכתית ותיאולוגית חריפה ביהדות האורתודוכסית. אחת המחלוקות העיקריות היא האם לומר הלל ביום זה, ואם כן, האם לומר הלל בברכה או בלעדיה?. לפני שניכנס לעובי המחלוקת ננסה להבין על מה ומתי אומרים את תפילת ההלל.

לפי המקור בחז"ל, אומרים הלל, על פי תקנת נביאים, לאחר גאולה מצרה כדלקמן: "הלל זה מי אמרו?...וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן"[1] .בהמשך, ישנה הגבלה בפסיקה ההלכתית על אמירת הלל, שיש לאומרו רק על נס שבו שותפים כלל ישראל, ועל אירוע שנגמר עד תומו, כלומר על תהליך ניסי שהסתיים לחלוטין.

על סמך מקור תלמודי זה, קבעו רוב רבני הציונות הדתית שיש לומר הלל ביום העצמאות. מנגד, הפוסקים החרדיים התנגדו לכך בכל תוקף, ופסקו שאין לומר הלל ביום זה.

בשל ההתנגדות העזה לאמירת הלל, הורתה מועצת הרבנות הראשית שיש לומר הלל ללא ברכה. ברם, לאחר מלחמת יום הכיפורים[2], קבעה מועצת הרבנות הראשית, ברוב דעות, כי יש להוסיף ברכה קודם אמירת ההלל ביום העצמאות. הייתה זו יוזמתו של הרב שלמה גורן, יוזמה לה התנגד נחרצות הרב עובדיה יוסף.

ההוראה החדשנית מטעם הרבנות הראשית אמרה בין השאר את הדברים הבאים: "מועצת הרבנות הראשית לישראל דנה באריכות בנושא אמירת ההלל ביום העצמאות, ולאחר בירור הלכתי מקיף, לאור הנסים והנפלאות שאירעו לעם ישראל בארצנו הקדושה מאז תקומת המדינה, והנס הגדול שאירע לנו במלחמת יום הכיפורים, כאשר קיומה של המדינה וחיי העם השוכן בציון היו נתונים בסכנה חמורה, וחסדי ה' הגלויים והנסתרים עמדו לנו להינצל ולצאת ממות לחיים... לכן מחליטה מועצת הרבנות הראשית ברוב דעות - שיש מקום גדול לפי ההלכה לומר השנה הלל בברכה ביום העצמאות הבא עלינו לטובה"[3]:

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

הצפה, כ"ו ניסן תשל"ד

הרב עובדיה יוסף התנגד לכך ואף פרסם בשם התאחדות הרבנים הספרדים בישראל את הדברים הבאים: "ביטול או שינוי פסקם זה (הכוונה לפסק ההלכה של הרב הרצוג והרב עוזיאל שקבעו לומר הלל ללא ברכה ), יש בו משום פגיעה חמורה בכבודם וערעור סמכותה של מועצת הרבנות הראשית, ואין להעלות על הדעת שהוראתם תיעשה פלסטר. אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו...לפיכך ההלכה הפסוקה והברורה, המחייבת את כלל ישראל ואת הקהילות הספרדיות בארץ ובתפוצות היא - שלא לברך על ההלל ביום העצמאות"[4].

הרב יוסף, המשיך להתראיין בעיתונות היומית בנושא אמירת ההלל ביום העצמאות,  ואמר במפורש כי אין לומר הלל ביום העצמאות עם ברכה גם מהטעם הבא:" יום העצמאות הוא חג גדול, הקב"ה עשה לעם ישראל נסים ונפלאות והנחיל להם ניצחונות מפוארים במערכות ישראל, לכן יש לשבחו בהלל אך ללא ברכה כי עדיין לא התקבצו כל נידחי ישראל לארץ ישראל; הנס לא נעשה לכל ישראל; עדיין אין שלום עם אויבינו החורשים רעה על קיומה של המדינה; הרמה המוסרית-דתית במדינה ירודה; רוב ישראל נאנקים תחת שיעבוד מלכויות; לא יצאנו לגמרי מהצרה; זו רק אתחלתא דגאולה ולא גאולה שלימה"[5].

עיקר המחלוקת נסוב אם כן, האם הקמתה של מדינת ישראל היא נס שיש לומר עליו הלל עם ברכה או לא. לפי רבני הציונות הדתית, הקמת מדינת ישראל מבטאת שלב חדש בתולדות האומה. המדובר בסוף תקופת הגלות ותחילת עידן הגאולה. כדי לבסס את העובדה שיום העצמאות הינו סוג של יום טוב, ולצקת בו קדושה, הסממן של אמירת הלל שלם עם ברכה הינו סימן מובהק לביטוי של קדושת היום.

מנגד, על פי דבריו של הרב עובדיה יוסף לעיל, נמצאנו למדים שאין המדובר בנס שנעשה לכלל ישראל, מה גם שתהליך הגאולה, הפיזי והרוחני כאחד טרם נשלמו. אשר על כן ניתן לומר הלל אבל ללא ברכה. רבני העדה החרדית, אינם רלוונטיים לויכוח האמור, היות והם  פסקו שאין המדובר אפילו בהתחלת הגאולה, ולכן יום העצמאות הינו יום רגיל שאין לומר בו הלל עם או בלי ברכה.

אחרית דבר

יום העצמאות הוא יום חגה של המדינה. ככזה, הוחלט על ידי רבני הציונות הדתית לצקת בו סממנים של קדושה. מועצת הרבנות הראשית, פסקה שיש לומר בו את תפילת ההלל, למרות שהרבנות הראשית התחמקה ברוב שנותיה מלנסח החלטות מפורשות בשאלת עיצוב דמותו הרוחנית של יום העצמאות. בשל התנגדות עזה לפסיקה שיש לומר הלל ביום העצמאות, הוראתה של הרבנות הראשית דיברה על אמירת הלל ללא ברכה. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרב שלמה גורן מהלך חדש ונועז  במועצת הרבנות הראשית, שפסקה ברוב דעות שיש לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה.

לפסיקה זו התנגד נחרצות הרב עובדיה יוסף, שלא היה נוכח בישיבה האמורה של מועצת הרבנות הראשית. לדידו, אמירת הברכה על ההלל ביום העצמאות, הינה ברכה לבטלה. לחיזוק דעתו הוא מצטט את האיגרת של החזון איש[6], המזהיר שלא לקבוע ימים טובים חדשים בלוח העברי, היות והמדובר בלא פחות מעזות פנים. ההיתר היחידי של הרב עובדיה יוסף הינו שמותר לומר פרקי תהילים, ממנו מורכב ההלל, ללא ברכה, מיד לאחר תפילת עמידה כפי שנהוג בראשי חודשים[7]. אין הרב עובדיה יוסף פוסל לגמרי את משמעותו של יום העצמאות, כפי שנהוג בעדה החרדית, אולם לפיו אין המדובר בנס שנעשה לכלל האומה, מה גם שתהליך הגאולה טרם הסתיים, והמצב הרוחני של עם ישראל, טרם הגיע לשיאו. נקודות אלו מובילות אותו לפסיקה האיתנה שלו שיש לומר הלל ביום העצמאות, ללא ברכה[8].

נספח: החלטות מועצת הרבנות הראשית בעניין יום הזיכרון ויום העצמאות

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] בבלי, פסחים, דף קי"ז, עמוד א'. [2] על פרוטוקול של מועצת הרבנות הראשית, הישיבה האמורה התקיימה בתאריך כ"ה בניסן תשל"ד, ללא נוכחותו של הרב עובדיה יוסף. [3] עיתון הצפה, מיום כ"ו בניסן תשל"ד. [4] עיתון הצפה, ב' באייר, תשל"ד. [5] ידיעות אחרונות, כ"ה באייר, תשל"ד. [6] הרב אברהם ישעיהו קַרֶלִיץ, המכונה החזון איש על שם סדרת ספריו, היה מגדולי הדור הליטאים ומפוסקי ההלכה הבולטים במאה ה-20. ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל. 1878 – 1953. איגרת צ"א. [7] בנימין לאו, ממרן עד מרן, ידיעות ספרים, 2005, עמוד 170. [8] עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, ה, או"ח, סימן י'.

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.