[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]
עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. משמש כחבר ועדת הביקורת של לשכת עורכי הדין בישראל.
הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה.
מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.
[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]
* * *
בספרו האיקוני, "הארגון הלומד" (ראו תמונת כריכה משמאל), כתב פיטר סנג'י, עוד בשנת 1998: "בעידן הנוכחי, הצלחתו של ארגון לשרוד מותנית בהיותו ארגון לומד – מקום בו אנשים מגלים ללא הרף כיצד הם יכולים ליצור את המציאות שלהם וכיצד לשנותה".
אני כותב את המאמר זה מתוך כבוד ואמונה ברצונה של המשטרה להיפתח; ולקבל ביקורת בהבנה ובבגרות!
[בתמונה משמאל: כרחיכת ספרו של פיטר סנג'י, הארגון הלומד, שראה אור בשנת 1998 בהוצאת מטר]
יום לאחר שפרשת יהודה משי זהב 'התפוצצה' בקול רעש גדול בתקשורת; ולאחר שדווח כי היחידה לחקירות הונאה במשטרה זימנה מספר מלווים של הנפגעים, שנחשפו בתחקיר עיתון "הארץ"; הגיע משי זהב למשרדי להב 433 - בואך אזור התעשיה בלוד - עם פרקליטו, עו"ד אפרים דימרי - במטרה למסור את גרסתו. הוא סורב (ראו הכתבה למטה).
סורב היא בעצם מילה עדינה מידי. הוא גורש או סולק על ידי החוקרים. והנימוק? הטעם הפרוזאי של "לא זומנת"; "לא נקראת הלום"; "נרצה, נזמן אותך"; "לך לך...". זאת, מתוך חשיבה, שהם כבר יודעים הכל; ולמדו הכל...
בדיעבד, כך נדמה, מדובר בהחלטה שגויה, אינסטינקטיבית, מעשה חסר עומק חשיבתי /יצירתי, החלטה חפוזה, נמהרת, יהירה, בלתי מקצועית.
[לכתבה המלאה של אלון חכמון במעריב, לחצו כאן]
החלטה חפוזה, נמהרת, יהירה, בלתי מקצועית - מדוע ולמה?
כי הייתה כאן הזדמנות פז לקבל / לדלות באמצעות גבית עדות, גרסה ראשונה מאדם, המגיע מיוזמתו, בסערת רגשות, במצוקה נוראה, נרעש, נפחד, המום, הלום... מאותו אחד, שבעובדה - ימים ספורים אח"כ - ינסה לשים יד בנפשו ולשים קץ לחייו בתלייה.
אכן, "שיטת" עבודת החקירות במשטרה היא לקבל, קודם לכל, גרסאות ממתלוננות; ואף לאסוף "חומרי חקירה", "חומרי מודיעין" ובכגון דא, לקראת החקירה; אבל חוקרי משטרה אינם נהגי קטר, שמרגע שהונחה המסילה, הם נוסעים עליה ורק עליה, בבחינת זה ראה וקדש. הם אמורים לזהות לחוש בהזדמנות הנופלת לידם - גם אם היא סותרת את שיטות העבודה המקובלות - ולנצלה עד תום!
במצב דברים זה, אמור ראש להב 433, יחד עם מפקדו ראש אח"ם, לדון ולהפיק לקחים
חוקרים אינם רובוטים המתוכנתים על פי הנוהל. עבודה תחת "אוטומטיזם" אינה רצויה במערך החקירות והמודיעין; ויש, תדיר לחשוב, יצירתית אל "מחוץ לקופסה", אולי לקרוא גם מספר צעדים, קדימה, "מעבר לאף", בחשיבה יצירתית, מבט צופה פני עתיד, כמו במאבק של מוחות בשח מט!
ספק, אם חשבתם, בעקבות האירוע הטראגי, לבדוק את עצמכם, שמא, חלילה, אולי כשלתם? אולי מעדתם? אולי חדלתם במחדל? אולי התרשלתם ברשלנות? אולי 'פספסתם' הזדמנות פז להגיע לחקר האמת? לדלות מידע?
מומלץ לכם לשבת להפקת לקחים, שביב שולחן עגול, ולבחון את התנהלותכם:
- המפכ"ל – בראש השולחן.
- ראש אח"ם – ישוב למול המפכ"ל.
- ראש להב 433 – אף הוא ישוב - למול המפכ"ל.
- ראש יאח"ה.
- רח"ט מודיעין.
- רח"ט חקירות.
- היועצת המשפטית של המשטרה.
- מפקד המכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש.
- מד"ר – מדריך ראשי - המכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש.
- ראש מה"ד – אגף ההדרכה.
- ראש / מפקד יב"ק.
- קרפ"ר / פסיכולוג משטרתי / פסיכיאטר משטרתי.
- הרב הראשי המשטרתי.
- קלדנית / איש טכני... [נא לא לשכוח].
הנה לכם, "פורום נאות" - פורום נכבד מאד ... מסביב לשולחן הפקת הלקחים...
ובשולי הדברים...
נסו נא להתמודד עם התיזה, אותה מסרו לי קצינים בדרג ביניים - על פיה, כך נדמה, חששו ביאח"ה, חשש ממשי, לגבות עדות, לקבל גירסה, שמא, "יפתח" מר יהודה משי זהב על אנשי המשטרה – ה"קולגות"... האם מזה נבע החשש? אל נא תהדפו תיזה זו, בהינף קולמוס ואגודל, אולי יש בה יותר מממש?
הנה כי כן, ראו נא במבחן התוצאה: מר יהודה משי זהב "סולק"/"גורש" אף בבושת פנים; והוא מאושפז בבית חולים. ואתם – "מה שכרכם"? בבחינת "מה הועילו חכמים בתקנתם"?
מעתה אמור: בשלה העת להקשיב לביקורת, בעיקר לשמוע ולהפנים, דרך פתיחות ובגרות, ללא גבהות לב, בבחינת, אולי, גם ללמוד מאחרים. דווקא אתם - המגדירים עצמכם כעובדים ב"ארגון לומד" - ומתהדרים ומתפארים בכך,תדיר. אין אדם עלי אדמות המחזיק במונופול על הבינה, התובנה והדעת. בדק בית של ממש יש לעשות; ויפה שעה אחת קודם!
בצעו נא "תחקיר" אחראי, מקצועי ופתוח. נתחו את האירוע; למדו מהכשלים; והפיקו לקחים, במבט צופה פני עתיד. זנחו, אחת ולתמיד, את דרך כותר הספר: "הדובון לא לא". זו אינה בושה... כך יצא הפסדכם – בשכרכם. נסו פעם; ואני מבטיחכם: לא תחושו בכאב, אלא, ההיפך.
ואולי, אחרי ככלות הכל, תמצאו בכלל להשיבני בשתי מילים, כפי שפעם, התבטא מפקד מרחב דן, לימים ניצב – דוד קראוזה שמו: "מי שמך"[1]? [על כך, אגב, העיר לו כבוד מבקר המדינה דאז (ראו המכתב המ"ב בתחתית המאמר)... מה שככל הנראה, אף סייע, אולי, לקידומו בדרגות ובתפקידים עד לדרגת ניצב...].
[מקור התמונה המקורית: דוברות המשטרה]
