פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות: אוסף עשירי

[אם כך, אז למה אנחנו ממשיכים שוב ושוב להפציץ בעזה? התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם אוסף עשירי של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה ומדינאות.

לכרזות האחרות, לחצו כאן.

תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...

*  *  *

כרזות ראשונה בראש הדף: מתי הפצצות אסטרטגיות עובדות?

עמר דנק מנתח את ספרו של רוברט פייפ, להפציץ כדי לנצח, ומסיק ממנו כי שהפצצות אסטרטגיות לשלילת יכולת צבאית עובדת רק במלחמת התשה ממושכת, שמתבססת על עליונות אווירית, ושבסופה נשללה מהאויב היכולת הצבאית העיקרית שלו, ושהוא מבין שזה מה שקרה לו!

אם כך, מדוע אנחנו מפציצים שוב ושוב בעזה?

[מקור התמונה המקורית: משתלת דרויאן. שם הצלם אינו מצויין. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כרזות שלישית ורביעית: תבונת המנהיגות - פקודות יש לתת, רק כשאנחנו בטוחים שתקויימנה...

כרזה שלישית: החוכמה שלמד גנרל מקארתור מאביו

ויליאם מנצ'סטר - בספרו, קיסר אמריקני, סיפורו של גנרל דאגלס מקארתור - מתאר את הסיפור הבא על הגנרל דאגלס מקארת'ור, ששימש כמושל יפן לאחר כניעתה במלחמת העולם השנייה (ע' 339): "באחת מנסיעותיו ברחובות הבירה (טוקיו), ראה חייל אמריקני מחבר נערה יפנית בפתחו של בית, הוא ממשמש בשדיה והיא שולחת ידה בין ירכיו. "הבט בזה", אמר הגנרל לרב סרן פוביון באורס. 'לוחצים עלי כל הזמן, שאשים קץ לכל ההתפרפרויות הללו, בנוסח מאדאם בטרפליי. לא אעשה זאת. אבי אמר לי, שלא לתת לעולם פקודה, אלא אם כן אני בטוח שהיא תקויים."

[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה רביעית: את אותו לקח בדיוק לימד אותנו המלך ב'נסיך הקטן'

פרק עשר בספרו המפורסם של אנטואן דה סנט-אכזופרי, הנסיך הקטן, עוסק ב"כוכבו של המלך הבודד" (ע' 34):

"... - הנני רוצה לראות בשקיעת החמה... אם על המלך טוב, יצווה נה לשמש כי תשקע... - לו ציוויתי על אחד מאלופי לדאות כפרפר מפרח לפרח, לחבר חחזה תוגה או להפוך לעוף הים, ואילו נמנע אותו אלוף מלמלא אחר פקודותי, במי משנינו יהיה האדם - שאל המלך - באלוף או בי? - בך! השיב הנסיך בתוקף. - נכון - קרא המלך - יש לדרוש מכל אדם רק מה שידו מגעת לשות. רק על יסודות התבונה יכון השלטון. אם תצווה על בני עמך להטיל עצמם הימה, יקומו ויתמרדו. רשאי אנוכי לדרוש משמעת, משום שפקודותי מתקבלות על הדעת...".

[אנו מאמינים כי אנו עושים שימוש הוגן בכריכת השער ובטקסט של הנסיך הקטן. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה חמישית: מה הסיפור שלנו?

כותב האלוף במיל' גרשון הכהן, בעקבות מבצע 'שומר החומות': 

"כולם מחפשים תמונת ניצחון, אבל מה שצריכים זה סיפור - למדינת ישראל כבר מזמן אין סיפור, לחמאס ולערביי ישראל יש סיפור. לחיות בשקט במדינה שכיף לחיות בה, זה לא מתחיל להיות סיפור. גם המצוינות התפעולית של צה״ל עם כל חיוניותה, אינה סיפור. חייבים לשוב ולספר את סיפור שיבת ציון."

כרזה שישית: לזכרה של ההרתעה הישראלית...

הרתעה (Deterrence) היא אחד המושגים העמומים והנתונים לספקולציות בתורת הביטחון הלאומי...

על פי תורת המערכות המורכבותהרתעה היא צילום מצב אובייקטיבי של פערי עוצמה בין גורמים במערכת מורכבת; שבגינם צד אחד מפסיק להיאבק בצד אחר בשל מודעותו להפרשי העוצמה שביניהם ולמחירים שישלם בגין המאבק הזה. משמע, מבחן ההרתעה הוא מבחן התוצאה!

האסטרטגיה של שכנוע מישהו מראש שלא לעשות משהו, לעתים קרובות על ידי הצבת מחיר לאותו מעשה.

כרזה שביעית: מה ההבדל בין ועד קהילה למדינה?

מספר יותם הכהן: 

"... חוויית מלחמת יום הכיפורים צרבה את רוחו של מפקד חיל האוויר דאז, בני פלד. לימים הוא יטען כי בישראל אין מדינה. הישות המכונה ״מדינת ישראל״ אינה אלא ועד הקהילה היהודי הגדול בעולם. ביום מותו ביקש מבניו לצאת אל המרפסת ולהכריז כי ״מת אדם שחשב שהיהודים יכולים לבנות מדינה, אך טעה״.

לפלד הייתה טענה רצינית - ההבדל בין ועד קהילה למדינה היא היכולת לעסוק במטרה שהיא מעבר לטובת הפרט או הקבוצות שבהפלד לא ראה במדינה ועד בית שמטרתו לדאוג למירב הצרכים, אלא תכלית אסטרטגית בפני עצמה.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שמינית: ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת כיפת ברזל

כותב ד"ר גדעון שניר: "... כיפת ברזל חוסכת בחיי הישראלים, אך גם מרגילה אותם לחיות תחת איום הטרור העזתי כתופעת טבע בלתי נמנעת תקופה כול כל ממושכת; היא מאפשרת לממשלה להמשיך ולכפות פיצול בקרב הפלסטינים; אך גם משמרת את הנהגת החמאס מפני הכחדה; ומאפשרת לה להתל בנו כתוצאה מכך!"

[הכרזה: 'ייצור ידע']

כרזה תשיעית: מה עם סוגיית הקרקע?

ד"ר פנחס יחזקאלי מקשה: אם הדבר הקדוש ביותר לפלסטינים הוא הקרקע ואם חמאס נתפס כ"משחרר האדמה", אזי התגובה הנכונה הייתה להודיע מראש בזירה הבינלאומית ולפלסטינים; שהפרות תגרורנה תפיסה מחדש של רצועת היישובים הישראלים לשעבר, הסמוכה לגדר; וגם לאיים בתפיסת קרקעות נוספות בעתיד אם לא ישתרר שקט.

אם הדבר הקדוש ביותר לערבים הוא הקרקע, כיצד ישראל מוותרת לחלוטין מבחינה אסטרטגית על השימוש ב'קלף' הזה?

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה עשירית: ישראל - מעצמת סטטוס קוו...

כותב פרופ' גבריאל בן דור: "המלחמה הטובה (עבור ישראל) היא לא המלחמה שבה אתה משמיד את כוחות האויב - המלחמה הטובה היא המלחמה שלא פורצת. המטלה היא, לכן, לדחות את המלחמה ככל האפשר גם אם זה לתקופה מסוימת של כך וכך שנים - כי לישראל אין מה להרוויח ממלחמות. ישראל היא מעצמת סטטוס קוו במונחים התיאורטיים של קיסינג'ר והערבים הם הרוויזיוניסטים. איננו דורשים מהם כלום, רק שישאירו אותנו לנפשותינו. לנו יש את הגבולות שאיכשהו אפשר לחיות בהם ולנו יש מטלות פנימיות: בניית המדינה, הגשמת המהפכה הציונית, קליטת עליה ודברים מן הסוג הזה.

[תמונתו של הנרי קיסינג'ר נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי David Shankbone. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0; הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *