[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Aqua Mechanical לאתר flickr]

ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.

*  *  *

הסתיים עוד סבב עימות עם החמאס. עוד פעם התקשורת מלאה דברי רהב, על הלקח שלימדנו את החמאס - היכינו בתשתיות, חשפנו ופגענו בעיר התחתית, שזכתה לכינוי "מטרו", חיסלנו כמה מראשי החמאס, כיפת ברזל שוב זכתה להצלחה מסחררת של 90%. הידד!

האמנם?

מבלי להיכנס למספרים, העובדה היבשה היא שארגון טרור קיקיוני כמו החמאס עושה מאתנו צחוק. יורה מתי ולאן שמתחשק לו, מפסיק מתי שהוא רוצה, ומשתק למשך 11 ימים 2/3 מהמדינה, תוך גרימת נזקים לא מבוטלים. לצורך זה, ממש לא משנה מי התחיל.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Pedro Ribeiro Simões לאתר flickr]

אני מוטרד מחוסר היכולת של מערכת הביטחון להפנים את העובדה, שאי אפשר לצפות שחיל האוויר ימשיך ויעשה את כל העבודה. חרף השליטה המוחלטת של ח"א בשטח, והיעדר נ"מ, וחרף הנזקים הכבדים שגרמנו לחמאס, הוא המשיך להתקיים, והמשיך לירות מטחים, עד היום האחרון.

אני מוטרד גם מהעובדה שחיל טילים לא מוקם במהירות הדרושה, למרות שההכרה בצורך בו, הייתה כבר לפני כמה שנים טובות.

אני מתפלא על כמה מידידיי, שממשיכים להתפעל ולסגוד לכיפת ברזל, ולציין מעלותיה. אין לי שום עניין להיכנס לדיון טכני על יתרונותיה וחסרונותיה של כיפת ברזל, זה רק יועיל לאויב. אני שותף להערכה על ההישג הטכני שבה, אולם מה זה מועיל? מעבר לנזקים שנגרמו, לאובדן בחיי אדם, ולשיתוק חלק מהמדינה, היכולת הכלכלית שלנו להצטייד בכמות גדולה של טילי טמי"ר מוגבלת, ולפיכך אין לנו אפשרות לקיים עימותים כאלה לאורך זמן.

אני חייב להעיר ולהאיר דאגתי משיפור היכולת של החמאס, שצריכה להדאיג כל בר דעת במערכת הביטחון.

אולם האיום העיקרי הוא מהצפון. עימות כזה עם החיזבאללה לא יהיה דומה לעימות עם החמאס, באשר יכולתו בכמות ובעוצמת האיומים גדולה פי כמה, והתוצאות הצפויות יהיו בהתאם.

מערכת הביטחון כבר הכירה מזמן בצורך במערכות הגנה יעילות, כדי להוציא את העורף ממעגל העימות, ולאפשר לצה"ל חופש פעולה התקפי בעיתוי ובמינון הראוי. אלא שהיא השקיעה מיליארדים רבים אך ורק בטילי יירוט, שמוגבלים הן בכמות והן ביעילות הפתרון.

כדאי וראוי שכל אחד, במערכת הביטחון, בממשלה ובציבור, יפנים את העובדה שאין הגנה מפני הכמות הגדולה של האיומים הבליסטיים עלינו ומעוצמתם, זולת שילוב לייזרים, כמרכיב משמעותי במערך ההגנה. כשאני מדבר על לייזרים אני מתכוון ללייזרים שעוצמתם היא מסדר גודל של מ"ו (1,000 ק"ו), ולא לעוצמות מסדר גודל קטן יותר, שמתאימים אולי ליישומים אחרים, אבל לא להגנת העורף. כבר הסברתי הסיבות לכך במאמרים קודמים, ולא אכנס לזה שוב.

[הכרזה: ייצור ידע]

יש לייזר מסוג אחד בלבד שהגיע לעוצמות אלה, לפני כ-4 עשורים, הלייזר הכימי. מערכת כזו, הסקייגארד, הוצעה לישראל עוד לפני כ-2 עשורים, ונדחתה בתירוצים חסרי שחר.

אומרים כמה מידידיי הטובים, זו היסטוריה. הצוותים שעסקו בנושא נעלמו, ולא ניתן לחדשם. אני חולק עליהם. לפני כ-4 עשורים נדרשה פריצת דרך עולמית, שהייתי שותף לה, כדי להוכיח ישימותה של טכנולוגיה זו. כיום יש ללייזר זה משפט קיום, שרטוטי הייצור קיימים, ואם מישהו ירצה (ברצינות), יימצא גם התקציב המתאים, ולייזר כזה יוכל שוב להיות מוכן לייצור תוך 2-3 שנים. אני משוכנע בכך.

[בתמונה: סקייגארד. זו היסטוריה? התמונה: היצרן]

כתבתי ואמרתי, ואינני רוצה להרחיב. אינני נעול על הלייזר הכימי בלבד, כי בינתיים ישנה התפתחות גם במה שנקרא לייזר חשמלי, ואני סבור שניתן להגיע לאב טיפוס גם בסוג לייזר כזה, תוך כ-3 שנים. זאת בתנאי שתוצב ותמומן תוכנית ישירה לפיתוח לייזר בעוצמה של כ-מ"ו, ולא יתעסקו בשלבי ביניים מיותרים של 100 ק"ו (עשירית ההספק), שלא מקדמים אותנו לשום מקום.

ישנם הבדלים, חשובים, מסדר שני בין הלייזר הכימי לחשמלי, וישנם גם הבדלים משמעותיים ביניהם בסיכוני פיתוח, אולם ציינתי וכתבתי שלא אכנס להתפלפלות, מי יותר טוב. כל אחד מהם יכול לענות על הצרכים.

ישנו גם היגיון להשקיע בשני הכיוונים, מתוך הכרת גודל האיום. אני משוכנע שהמימון יימצא, עם או בלי שת"פ עם ארה"ב (למה לא, עם?).

לסיכום

אני מאד מודאג משביעות הרצון העצמית, ומחוסר היכולת לחשוב קדימה ולראות את הסכנה הגדולה בה המדינה שרויה, מהאיום של כ-200 אלף הרקטות והטילים שמקיפים אותנו. הן סוגרות עלינו מכל הכיוונים, חלקם עם מטען של מאות ק"ג; וחלקם מדוייקים - שיכולים להגיע לכל מקום בארץ, ולגרום נזקים בסדרי גודל גדולים מאלה שנגרמו עד כה.

אני חוזר וקורא, לכל האחראים על ביטחונינו, בפעם המי יודע כמה, עורו מתרדמתכם! המלאכה רבה, והזמן אוזל!