[בתמונה: ציורי תנ"ך / זכר עמלק / ציירה: אהובה קליין (c)]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

זהו מאמר שני על פרשת צקלג, בשמואל א' פרק ל'. המאמר הקודם:

• גרשון הכהן: המרדף בצקלג – קבלת החלטות בעת משבר.

*  *  *

זה לקח הרבה זמן והרבה פרקים עד שבפרק הזה, אנחנו מקבלים בפעם הראשונה את דויד המנהיג.

אחרי ספורי הגבורה (מול גלית), האהבה של כולם אליו, המרדף של שאול שבו מתנהג דויד כראש של כנופית עולם תחתון, הירידה והחיים עם האויב הפלישתי, בפרק הזה דויד מפגין שינוי מהותי, המשלב מנהיגות, ראייה ממלכתית ותבונה פוליטית/מדינית ראויים לחיקוי.

דויד חוזר ממחנה פלישתים הנערך לקרב מול שאול וישראל, ומגלה שבזמן שהוא נעדר, פשטו עמלקים על מחנהו בצקלג, ולקחו בשבי את הנשים והילדים:

א וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל־נֶ֨גֶב֙ וְאֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת־צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ ׃ ב וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת־הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר־בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם ׃ ג וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַֽאֲנָשָׁיו֙ אֶל־הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ׃

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן, בהקשר זה: 'המרדף בצקלג – קבלת החלטות בעת משבר', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן]

[בתמונה: ציורי תנ"ך / זכירת מלחמת עמלק / ציירה: אהובה קליין (c)]

 התגובה הראשונה של דויד ו- 600 לוחמיו היא הלם ובכי. כולם מפנים עיניים מאשימות כלפי דויד. איך קרה שהמחנה הופקר בשביל הרפתקה עם אכיש? החבורה לא מורגלת בכישלונות. כל כך עצבניים שהם רוצים להרוג את דויד:

ו וַתֵּ֨צֶר לְדָוִ֜ד מְאֹ֗ד כִּֽי־אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסָקְל֔וֹ כִּֽי־מָ֨רָה֙ נֶ֣פֶשׁ כָּל־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ עַל־֯בְּנוֹ וְעַל־בְּנֹתָ֑יו וַיִּתְחַזֵּ֣ק דָּוִ֔ד בַּיהוָ֖ה אֱלֹהָֽיו׃ פעם ראשונה שדויד נמצא במצב כזה: 600 לוחמיו נגדו והעמלקים "חגגו" על המחנה שלו.

ההתאוששות

דויד מתאושש: וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהוָה אֱלהָיו :האמונה ביהוה היא מהותית בהתנהלותו של דויד. אבל אמונה לבד זה לא מספיק. דויד מיד פועל בשטח, במציאות, ויוצא למרדף אחרי העמלקים. המרדף מהיר, חסר פשרות, ורק חלק מהלוחמים עומדים בקצב. 200 מהם נושרים בדרך ולא חוצים את נחל הבשור.

דויד אישית מחלץ מידע לגבי מיקום העמלקים מאחד העבדים שלהם שחלה ונזרק למות במדבר. עם המידע הזה דויד מאתר את העמלקים, מתנפל עליהם בהפתעה, הורג את רובם (400 מהם נמלטים על גמלים – צריך שיישארו עמלקים בעולם כדי שיהיה את מי לשנוא), משחרר את הנשים והילדים ולוקח שלל גדול: כ וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶת־כָּל־הַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד׃

 השלל נקרא שלל דויד. השלל של המנהיג. 400 הלוחמים דורשים שהשלל יחולק רק ללוחמים; ול-200 שנותרו מאחורה לא יהיה חלק בשלל.

[להרחבה בסוגיית ה'התאוששות מהפתעה', לחצו כאן]

[בתמונה משמאל: כאורדר. יצירתו של Damian Muszkiet]

כאן נעמד דויד שוב מול לוחמיו ומגדיר שוב מנהיגות בראייה לאומית כוללת מהי: כא וַיָּבֹ֣א דָוִ֗ד אֶל־מָאתַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים אֲשֶֽׁר־פִּגְּר֣וּ׀ מִלֶּ֣כֶת׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד וַיֹּֽשִׁיבֻם֙ בְּנַ֣חַל הַבְּשׂ֔וֹר וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וְלִקְרַ֖את הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וַיִּגַּ֤שׁ דָּוִד֙ אֶת־הָעָ֔ם וַיִּשְׁאַ֥ל לָהֶ֖ם לְשָׁלֽוֹם׃ ראשית – דויד פונה ל 200 הלוחמים שנותרו לשלום, ומכבד אותם ושואל לשלומם. 

כג וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד לֹֽא־תַעֲשׂ֥וּ כֵ֖ן אֶחָ֑י אֵת אֲשֶׁר־נָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָ֨נוּ֙ וַיִּשְׁמֹ֣ר אֹתָ֔נוּ וַיִּתֵּ֗ן אֶֽת־הַגְּד֛וּד הַבָּ֥א עָלֵ֖ינוּ בְּיָדֵֽנוּ ׃ כד וּמִי֙ יִשְׁמַ֣ע לָכֶ֔ם לַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק׀ הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַל־הַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַחֲלֹֽקוּ ׃ הוא מסביר ל 400 הלוחמים שהשלל הוא לא שלו ולא שלהם, אלא ניתן מיהוה; ולכן הוא יחולק שווה בשווה בין כולם.

ולבסוף, דויד גם שולח חלקים מהשלל לזקני יהודה האחרים, אלה שכלל לא נלחמים אתו. אלה שגם לא נלחמים עם שאול.

מסתבר ששבט יהודה היה בדלן מישראל, ולא עזר לשאול בקרב מול הפלישתים. דויד יודע זאת ושולח להם חלק בשלל ובכך בונה כבר את מעמדו כמלך יהודה בדרך להיות מלך ישראל ויהודה: כו וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵֽהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה לָכֶם֙ בְּרָכָ֔ה מִשְּׁלַ֖ל אֹיְבֵ֥י יְהוָֽה ׃

 דויד מתגלה כמנהיג חזק, מתמודד עם משברים, מייצר קשרים פוליטיים בדרך לשלטון, מאמין ביהוה, בטוח בכוחו ואכזר.

למה אכזר? כי אין לא בעיה לכרות ברית עם זקני יהודה, לחלק אתם שלל וכל זאת בזמן ששאול וישראל נשחטים בגלבוע.

[בתמונה: לדוד אין בעיה לכרות ברית עם זקני יהודה, לחלק אתם שלל וכל זאת בזמן ששאול וישראל נשחטים בגלבוע... ציורו של גוסט דורה]

דויד מחלק את השלל, שהוא שלל דויד – כלומר שלו לפי דין אותה תקופה, לכל המחנה. אני חושב שמרק צוקרברג וביל גייטס, קראו את הפרק הזה (שניהם הודיעו שמרבית ההון שצברו יחולק בחזרה לאנושות וכך הם נוהגים ומבצעים בפועל).

חשבתי על הסכם השילומים עם גרמניה...

בהסכם הזה, קבלה המדינה מגרמניה 3 מליארד מרק ובנוסף ניצולים קבלו "רנטה" אישית. ה"רנטה" האישית הזו יצרה במדינת ישראל הצעירה פער אמצעים גדול בין משפחות שזכו לקבל "שילומים" לבין משפחות שלא.

ה"שילומים" מגרמניה, לפי שיטת דויד, היו צריכים להתחלק בין כולם. היה זה כמו "שלל" שאינו שייך לאיש אלא שייך למדינה ולאזרחיה לטובת בניית עתיד חדש.

אז אולי זה קצת שטחי, אבל הרבה מאוד מהפערים שהשילומים יצרו בחברה הישראלית בתחילת דרכה, מלווים אותנו עד היום.

[בתמונה משמאל: הקנצלר הגרמני, קונראד אדנאואר, חותם ההסכם מן הצד הגרמני. קרדיט: Bundesarchiv, B 145 Bild-F078072-0004 / Katherine Young / CC BY-SA 3.0 DE]

דויד בפרק הזה הוא בפעם הראשונה מנהיג של חברה ולא של כנופיה.

[לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2015), המרדף בצקלג – קבלת החלטות בעת משבר, ייצור ידע, 20/12/15.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), התאוששות, ייצור ידע, 25/6/14.