[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]
במוצ"ש 22.05 החזרתי ברכבי את בתי הבכורה מסופ"ש משפחתי לדירתה בת"א. בלונדון מיניסטורס פנינו ימינה לאיבן גבירול וברמזור עצרנו.
שוטר בנתיב השני עמד עם פניו בכיוון נסיעתנו, ככל הנראה במטרה לחסום את התנועה מן הצד השני. הבחנו בניידות משטרה ובמקבץ אנשים בנתיב ממול.
הרמזור התחלף לירוק והתקדמנו לאט, מנסים להבין את מהות ההתרחשות.
חלק מהאנשים נשאו שלטים בערבית ובעברית וכשהתקרבנו יכולנו לקרוא את חלקם ולהבין שמדובר בהפגנה למען קיום משותף. מאחוריהם המון אדם דחוס התהלך לאיטו תוך קריאות ברוח השלטים. חלקם עמדו או הלכו על אי התנועה קרוב לנתיב בו נסענו והגבירו את הדריכות שממילא הייתי שרוי בה.
לפתע הבחנתי באדם לבוש בגדים כהים הולך מולי. שברתי את ההגה ימינה והתחמקתי ממנו כחוט השערה. כשהוא מנופף ידיו לעברי כעומד לקפוץ על הרכב שמענו אותו צורח "לאן אתה נוסע?" או "מה אתה עושה?" או משהו בדומה. תפסנו שמדובר בשוטר.
בתי הזדעזעה. "מה זאת האלימות הזו?" שאלה אותי. "ראית שהוא הולך מולנו?" שאלתי בחזרה. גם היא רק ברגע האחרון הבחינה בו.
שקלתי לרגע לעצור ולומר לו "שוטר יקר סליחה שכמעט דרסתי אותך, אבל לא ראיתי אותך", אבל המשכתי בנסיעה מתוך תחושה שלא יצא שום דבר טוב משיחה איתו. מצאתי את עצמי מסנגר עליו נוכח מבטה של בתי. "השוטרים נמצאים בתקופה לא פשוטה. הם מתוחים עד הקצה. הם מרגישים שהם מגינים על כולם מפני כולם ושכולם תוקפים אותם."
ברמזור הבא שוב עצרנו. בדיוק כשהרמזור התחלף אחרוני המפגינים עברו את הצומת, ואנו השתחלנו בפניה שמאלה בין הרכבים שהתעכבו. משמאלי ראיתי שוטר עטוף אפוד זוהר המלווה את סוף ההפגנה.
או אז תפסתי, שוטר יקר לא הבחנתי בך כיוון שלא היית לבוש באפוד זוהר. על כך אין סליחה. סיכנת גם אותך וגם אותי.
את מה שעלול היה לקרות לי, לו חס וחלילה הייתי פוגע בך בטעות, לא תיארתי לבתי.
[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
