גרשון הכהן: דוקטרינת סולימני ואנחנו

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

ישראל היום

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בשבועיים האחרונים חוותה מדינת ישראל  ביטוי ראשוני לאסטרטגיית קאסם סולמני: הקפת ישראל בטבעת אש  מכל הזירות, גם בזירת הפנים.לזירת עזה, המתפרצת מידי תקופה לסבב לחימה, כמו התפרצות עיתית של הר געש, ניתנה הפעם מסגרת חדשה. במוקדה הוצבו אל אקצה וירושלים, מה שחולל ככוח מניע גם את פרעות ערביי ישראל. בנאום סיכום אמר איסמעיל הנייה: "המערכה פתחה דלת לאופקים חדשים". למזלה של מדינת ישראל, האופקים החדשים, עדין לא מומשו במלוא האיום הטמון בהם. עם הפסקת האש, ראוי להתבונן בהם בניתוח משמעותם לעתיד.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

מה הפתיע?

מבחינת מוכנותו המבצעית צה"ל היה לגמרי מוכן לפריצת הלחימה. עם זאת גורמי המודיעין בצה"ל מודים כי הייתה מידה של הפתעה בחתירתו של חמאס להתפרצות הסבב הזה. מה שהפתיע טמון במסגרת החדשה ובתכלית החדשה אותה הציב חמאס למערכה, בהכוונתה לירושלים.

זו הזדמנות להסביר על התנאים הצבאיים שאפשרו לחמאס את יזימת סבב הלחימה בהפתעה. בשדות הקרב של המאה הקודמת, בהם מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, התנאים לפתיחת מלחמה חייבו צבאות להיערכות מקדימה, שהתלוו לה בהכרח סימנים מעידים להתרעה. כאשר נשיא מצרים נאצר החליט במאי 1967 להכניס כוחותיו לסיני, התנועה אל מרחבי סיני ותהליך פריסת הכוחות, נתנו למדינת ישראל זמן התרעה. הסימנים המעידים על צעדי התכוננות למלחמה, היו גלויים גם בימים שקדמו לפריצת מלחמת יום הכיפורים. אלא שכידוע, גורמי ההערכה באגף המודיעין של צה"ל בחרו אז להתעלם מהם. מאז התגבשה הערכת המודיעין על מעקב שיטתי וצמוד לסימנים מעידים.

כאן טמון השינוי המהותי המחולל את פוטנציאל ההפתעה של חמאס. הדברים נכונים שבעתיים ביחס לדפוסי היערכותו  של חיזבאללה. בניגוד לארגונים הצבאיים המסורתיים, חמאס וחיזבאללה נערכים בהגיון שמצמצם את זמן ההכנות לפעולה. מרבית הרקטות פרוסות בקרקע בנקודות השיגור כבר במצב השגרה. כך גם לגבי חלק ניכר מהכוחות המבוססים על בני המקום. גדוד סג'עייה או ג'בלייה, לדוגמה, מבוססים על בני השכונה, משורות הלוחמים ועד המג"ד.  בצורה הזו, המעבר משיגרה לחירום הוא מהיר ביותר ומותיר לגורמי המודיעין בצה"ל זמן התרעה קצר. המשמעות היא שכבר במצבי השגרה פוטנציאל הלחימה, במרכיבים משמעותיים,  פרוס במוכנות מתמדת לפעולה. הזמן הנדרש לפעולת אויבים אלה, מרגע ההחלטה של ההנהגה ועד לפעולה, מאפשר פתיחה במהלומת אש בהפתעה. שינוי זה קורא תגר על בסיס הנחות היסוד של תפיסת הביטחון של בן גוריון, שהתלות בהתרעה הייתה בה אחת מאבני היסוד.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התרעה', לחצו כאן]

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

חיוניות המוכנות ההגנתית

קיצור מרחב הזמן להתרעה, מחייב את מדינת ישראל בשינוי מתאים של עקרונות תפיסת הביטחון. ואכן, הרמטכ"ל כוכבי, במתווה החדש שגיבש לתפיסת הפעולה של צה"ל, ערך שינויים גם בגישה המסורתית של צה"ל  למאמצי ההגנה. כבר בתקופת הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט, הושקעו משאבים בשכלול ההגנה, בהם קיר הבטון בעומק הקרקע סביב רצועת עזה.

הישגיו של צה"ל בהגנה למול חמאס בסבב האחרון היו פורצי דרך והם רחוקים מלהיות מובנים מאליהם. ראוי לציין את:

  • הישגיו של חיל הים בדיכוי וחסימת כל יוזמה התקפית של הכוח הימי של חמאס (ראו הסרטון למטה);
  • הישגיו של חיל האוויר בהפלת מל"טים ששיגר חמאס, בהם גם מל"ט נפץ ששוגר אל אסדת הגז תמר;
  • והישג ההגנה בגבול הרצועה, שמנע חדירת כוחות הקומנדו של חמאס.
  • גם למאמצי סיכול ירי הרקטות ולפעולת סוללות כיפת ברזל, ראוי להכיר הערכה, והם מצטרפים למכלול ההישגים של מאמצי ההגנה.

 משמעויות לעתיד ישראל ביו"ש

עם הפסקת האש, התראיינה ציפי ליבני אצל דנה וייס (ערוץ 12), הסבירה כמה נדרשת היפרדות מהפלסטינים, בחתירה לפתרון שתי המדינות. ניתוח הגיון וצורת האיום שהציב חמאס נגד מדינת ישראל, עם עוצמת האש הרקטית בה נתקפו עריי ישראל, מחייב אזעקת התרעה למול כל הממליצים על נסיגה ישראלית ביהודה ושומרון. מדינה פלסטינית בגבול כפר סבא-רעננה-כביש 6, לא תהיה מפורזת - (כי פירוז כזה יכול להתבצע רק בתיאוריה (עזה כמשל...) - ותוכל להתפתח לאיום גדול פי כמה מרצועת עזה.

היקף הייצור העצמי של אמצעי לחימה שהופעל בתוך רצועת עזה על ידי חמאס והג'יהאד האסלאמי, מלמד על מופרכות אשליית הפירוז. רובו של הייצור העצמי, מומש באמצעות חומרי גלם ומכונות ייצור אזרחיים. אין דרך לפרז מדינה ממכונות חריטה ממוחשבות, מצינורות ברזל ופוספטים. העובדה שבערים הפלסטיניות ומחנות הפליטים ביו"ש אין לפי שעה, ייצור רקטות, נובעת כולה מיכולת הניטור והסיכול המתאפשרים מפריסת צה"ל וההתיישבות בעומק יהודה ושומרון.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

גם ההצלחה של פיקוד המרכז בסבב זה, בריסון פעילות הטרור והאלימות העממית במרחבו, מלמדת על הנכונות הטקטית והמערכתית של דרישת ישראל להמשך נוכחותה במרחב. בחינת המשאבים והמאמצים הנדרשים לביטחונה של רצועת החוף הישראלית, מתוך פעילות צה"ל ביו"ש, ובתמיכת פריסת ההתיישבות הישראלית, בהשוואה למה שנדרשת מערכת הביטחון להשקיע ברצועת עזה, מלמדת עד כמה המצב הקיים ביו"ש יעיל יותר בהישגיו, חסכוני ונכון יותר.

מופרכות הכמיהה להיפרדות נוספת

המטיפים להיפרדות נוספת, תוך עקירת יישובים והתכנסות לקו גדר ההפרדה, תומכים עמדתם בשתי הבטחות, כהנחות יסוד לתפיסתם: הראשונה מבטיחה כי הנסיגה לקווי 67 בתיקונים קלים, תביא לסיום "הכיבוש" ותעניק למדינת ישראל בסיס לגיטימציה ותמיכה בקהילה הבינלאומית לפעולה צבאית למול התערערות המצב הביטחוני ממרחבי המדינה שמעבר לגדר הגבול. ההנחה השנייה מבטיחה שצה"ל בעליונותו המתמדת יוכל לסלק כל איום ביטחוני בזמן קצר ובמחיר סביר. היקף האיום שהוצב למול מדינת ישראל מרצועת עזה, בליווי דעת קהל עוינת לישראל במדינות המערב,  מטיל ספק גדול בתקפותן של הבטחות אלה.

גם תמיכת הנשיא בידן בזכותה של ישראל להגן על עצמה, לא הייתה מובנת מאליה. יש לשער כי לגיבוי  שקיבל נתניהו לעשרת ימי הלחימה, יהיה מחיר. הממשל האמריקאי המחויב לקידום פתרון שתי המדינות, הבין היטב כי אם בשעה שהיא מותקפת מרצועת עזה, לא יעניק  תמיכה ללחימתה ההגנתית, לא יוכל לתבוע מישראל הסכמה לנסיגות נוספות.

אלא שהתבוננות באירועי השבועיים האחרונים, בניתוח מגבלות כוחו של צה"ל, למול התגברות הפוטנציאל למלחמה רב זירתית, גם בזירת הפנים, מלמדת דווקא על הסיכון הקיומי הטמון בנסיגות נוספות. עם כל עליונותו המבצעית של צה"ל, בוודאי אם יידרש בו זמנית גם ללחימה בזירה הצפונית, לא יוכל להגן על רצועת החוף הצרה מגבול נתניה כפר סבא.

מקורות והעשרה

     

One thought on “גרשון הכהן: דוקטרינת סולימני ואנחנו

  1. מאמר מצויין.
    אכן הסולימאני כבר לא איתנו וטוב שכך, האיש היה מצביא מוכשר אבל הדוקטרינה שלו חיה ובועטת.
    אכן צה"ל הצליח בהגנה ועל כך יש לשבח, צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל.
    אבל בניגוד לתפיסת הביטחון של דב"ג האזרח שלהערכתי הוא גדול המצביאים של עם ישראל בעת החדשה צה"ל כשל במיתקפה.
    תורת דב"ג גורסת כי את המלחמה מבצעים בשיטחו של האויב.
    בצה"ל פיתחו כנראה תורת מלחמה חדשה, לתקוף מהאוויר.
    לא היה ההסטוריה הצבאית המודרנית מצב אידיאלי יותר להפעלת כוח אווירי מהמצב הזה.
    אין הגנה אווירית, היעד קרוב לבסיסי חיל האוויר, יעד שנישלט מודיעינית מלא מלא ע"י צה"ל.
    ומה קרה לחמאס? 100 אבדות לדבריהם, 200 לדברינו.
    לכן אני סבור כי בתחום במיתקפה נכשלנו וברור כי במלחמה גדולה שבעתיים נגד אופייה מהצפון היכולות שלנו לא יספיקו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *