הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
Elementary, my dear Watson
משפט ידוע זה, מיוחס לשרלוק הולמס בדבריו לחברו ד"ר ווטסון, ומשקף כידוע הצהרה על הברור מאליו. את המשפט הזה אני מבקש להפנות אל נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.
התייחסות זו נעשית בעקבות דבריה של הנשיאה, בכנס עורכי הדין באילת. כל כך למה? מכיוון שהנשיאה תקפה בדבריה פוליטיקאים אשר את שמם פחדה לציין על כך שהם מעבירים בקורת קשה על בית המשפט העליון.
והברור מאליו הוא, כי הנשיאה השמיטה מדבריה, לא פעם ראשונה, את הסיבה הברורה, הידועה לכול, כי הגורם לביקורת הקשה הוא בבית המשפט העליון עצמו. החלטות ערכאה זו, בלתי חוקיות, מאולצות, מתחמקות גורמות לפגיעה קשה בדמוקרטיה. החלטות מסוג זה מנסות לפגוע באינטליגנציה של עם ישראל [במכוון או בהיסח הדעת]. אבל, העם חכם ומבין את ההתנשאות של בית המשפט על כל אדם מן הישוב.
[לכתבה המלאה של מתן וסרמן במעריב, לחצו כאן]
הפתעה לא נעימה לנשיאה? ספק בעיני.
הנשיאה מבינה היטב את היחס השלילי של רבים בישראל נגד בית המשפט אבל היא מסרבת להפנים ולהחיל הרגשה זו על עצמה ועל תפקוד בית המשפט.
בני דורה של השופטת חיות צעירים מדי כדי לזכור את יחס הכבוד שקיבל בית המשפט העליון ברבע מאה מאז הקמת המדינה. בני דורי זוכרים גם זוכרים. אין לנשיאה ברירה אלא לתת אמון בדברינו כי אכן היה שוני עצום בין אז לבין היום.
לצערי - איננו מצליחים להבהיר לשופטת חיות ולחבריה לספסל השיפוט עד כמה סטה בית המשפט העליון מתפקידו המקורי, הרצוי והראוי.
יום טוב.
