[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tama66 לאתר Pixabay]
[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בתמיכת התרעות מערכת הביטחון למול איומי חמאס וג'יהאד, ובהיענות לציפיות הממשל האמריקאי, שר הביטחון בני גנץ דורש את ביטולו או צמצום מסלולו של מצעד הדגלים המתוכנן ליום חמישי. הסוגיה מזמינה ברור נוקב בבסיס שיקול הדעת המעצב בשנים האחרונות את ביטויי הריבונות של מדינת ישראל.
השאלה המעשית היא למען מה ועד להיכן מוכנה מדינה לפעול בעצמאות למען ערכיה ושאיפותיה הלאומיות, גם למול התנגדות בינלאומית ואיומי סחיטה. במקום הזה עמד דוד בן גוריון בהכריזו על ירושלים כבירת מדינת ישראל. כנגד דרישת האו"ם.
בדיוק בשעת התכנסות עצרת האו"ם לדיון בסוגית ירושלים, בדצמבר 1949, הכריז מעל במת הכנסת: "אנו רואים חובה להצהיר שירושלים היהודית היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב ליבה של מדינת ישראל.... " (בשפה העכשווית, הוא כשה שימוש בפרובוקציה ככלי ביחסים הבינלאומיים, ראו בהמשך).
[לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
[בתמונה: וזו אינה פרובוקציה? צילום מסך. הכרזה: עופר אשקורי]
נכון שגם מדינה ריבונית, מנווטת דרכה באילוצים מורכבים. אולם, בשורה התחתונה, מידת הריבונות של מדינה נבחנת במידת יכולתה לחתור להשגת שאיפותיה הלאומיות, גם למול סחיטה ואיומים, חיצוניים או פנימיים. בהגדרת הביטחון הלאומי של צה"ל, הביטחון הלאומי מתבטא ביכולת ההגנה, לא רק על הקיום הפיזי אלא גם על האינטרסים הלאומיים. אלו אמות המידה בהן נבחנת בימים אלה ממשלת ישראל, למול האיום של מנהיגי הטרור מעזה. וירושלים, הייתה ותמשיך להיות אינטרס לאומי מובהק.
זה הדבר המבחין בין התרעת חזאי לשיטפון בנחלי המדבר, לבין התרעת מודיעין על איומי סחיטה של אויב. התחשבות בשיקולי מזג אוויר איננה כרוכה בדיון אסטרטגי. אין מצב בו עצם ההחלטה להתחשבות באיתני הטבע תתבטא למחרת בהתגברות האיומים. הדברים שונים בתכליתם, במאבק אסטרטגי המתחולל בין בני אדם ואומות - כאן ההיענות לאיומי הסחיטה מאיצה את מגמת הסחיטה עד כדי אובדן הריבונות והקיום.
"בארץ ישראל קם העם היהודי...בה חי חיי קוממיות ממלכתית". באלה המילים נפתחת מגילת העצמאות. במאבקה על ירושלים נבחנת בשעה זו מדינת ישראל בהגנה על ריבונותה, כבודה וקוממיותה.
מנקודת מבט זו, מצעד הדגלים המתוכנן ליום חמישי לאחר שנבלם ביום ירושלים עם מטח טילי חמאס, מציב את עם ישראל למול רגע עילאי של מבחן ריבוניבבירת ישראל.
לשעת מבחן שכזו כיוון הנביא יואל בנבואתו על ירושלים: "קראו זאת בגויים קדשו מלחמה...יגשו יעלו כל אנשי המלחמה, כותו איתכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גיבור אני..." (יואל ד').
[להרחבת המושג: 'ביטחון לאומי', לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
[בתמונה: וזו אינה פרובוקציה? צילום מסך. הכרזה: עופר אשקורי. הופץ ברשתות החברתיות]
אז מה אם זאת פרובוקציה? הערה למגיבים
אחת הטענות הנפוצות של אלה המבקשים למנוע את מצעד הדגלים הוא שמדובר בפרובוקציה (כאילו הנפת דגלי פלסטין בתל אביב ובבית המשפט בחיפה איננה פרובוקציה...).
פרובוקציה או התגרות (provocation) מוגדרת כעשיית מעשה או אמירה של דבר מסוים, שמטרתו היא יצירת תגובה מסוימת (ויקיפדיה: פרובוקציה); והיא כלי מוכר ונפוץ בפוליטיקה הארגוית, בפוליטיקה הלאומית, באסטרטגיה הצבאית וביחסים הבינלאומיים; וגם בשיווק, באמנות, במשפטים ובתחומים אחרים.
[הכרזה: ייצור ידע]
את ערכה של הפרובוקציה ככלי טקטי ואסטרטגי יודע עבריין מתחיל; וזה גם חלק מארגז הכלים שמחזיק בידו כל מי שחותר לקידום חזון לאומי נצחי. לצערנו, אויבינו - מבית ומחוץ - שולטים בכלי הזה היטב ומפיקים ממנו את המירב (ראו את השימוש שעושים הפלסטינים אזרחי ישראל בדגלי פלסטין בהפגנות בערי ישראל...)..
בשנות השישים של המאה הקודמת, במאבק על הגבול הסורי, גם שליחת טרקטוריסטים מתל קציר האון וגדות לחריש בשטחים המפורזים הייתה פרובוקציה לצרכים אסטרטגיים. המפא״יניקים - כבעלי תודעה מהפכנית - ידעו את תפקידה של פרובוקציה מועילה; ולצערנו, אויבינו - מבית ומחוץ - מבינים זאת ועושים ה שימוש כל העת...
מי שלא יעז לחולל פרובוקציות מועילות, שלא יתפלא מדוע הוא לא משיג יציבות ושלום! הנצרות והיהודים באוריינטציה נוצרית שהלכו עם ההיגיון של שוחרי שלום הביאו הרבה יותר שפיכות דמים וחורבן מאלה שידעו, ששקט משיגים במוכנות לחיכוך גם חיכוך אלים.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
התגרות ביחסים בינלאומיים נהוגה ככלי בידי החלש המבקש להפגין אומץ לב בדרך של התרסה מול החזק ולא להיפך. החזק אינו מתריס מול החלש ממנו.
הכלים שעומדים בידי החזק הם שליטה ( כולל שליטה עצמית ) הגמוניה והכרעה.
מעצמה איזורית כישראל אינה צריכה שהפגנת ריבונותה תיעשה כהתגרות בידי השוליים הקיצוניים של החברה הישראלית, כשכל כוונתם היא להלהיט יצרים ולהבעיר אש בעיתוי ובמקום שאינו נוח לאף אחד חוץ מהם.
כשיתוש טורדני מציק לנו איננו מחפשים דרך לעקוץ אותו בחזרה אלא אנו מתקינים רשת לחסימה או קוטלים אותו.
אם ישראל מוטרדת מהחמאס ופורעי החוק הפוגעים בריבונותה ראוי לה לפעול נגדם באמצעים אחרים ולא באמצעות הנפת דגלים פרובוקטיבית.
האם הרוסים והסינים הם החלשים?
פרובוקציה היא כלי להשגת מטרות. היא רק לא קיימת, לצערי, בספר הנהלים שלנו, כמו יתר הכלים של ערמה ותחבולה שאבדו…
הדילמה החדשה היא האם לחזור ולקיים את מצעד הדגלים בירושלים השבוע. התומכים- טוענים שאסור לאפשר לשונאינו את האפשרות לקעקע את עצם קיומנו וריבונותינו בבירת ישראל, והמתנגדים לכך טוענים שעכשיו הזמן להרגיע ולא לעשות פרובוקציה והתרסה דווקא בירושלים הנתונה במחלוקת, שתצית מחדש את הפרעות ביהודים, מה עוד שהאמריקנים מבקשים כדי לא לפגוע במשא ומתן עם האירנים ולנו יש ממשלה חדשה להשביע השבוע..
ההחלטה קשה כיוון שלשתי הטענות יש מקום, כל אחת בדרכה לפי הדילמה "להיות צודק או חכם". יש להודות בכך שמדינת ישראל היא לצנינים בעיני רבים בעולם בעצם קיומה, המעדיפים לראות את היהודי מוכה ושפל רוח. ישראל חזקה היא דבר הנוגד את הטבע..ולכן היא נדרשת להלך על קצות האצבעות כדי לא להרגיז יותר מדי. .
ולזכור, ביטול המצעד סביר שימנע נפגעים, אבל המחיר בעתיד יהי הרבה יותר גרוע, כי חינכנו את האויב שישראל מבינה רק כוח..