[השר לבט"פ, עומר בר לב, מבין את רכישות הנשק במגזר הערבי... התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף הכרזות על אכיפת חוק, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם אוסף רביעי אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; והפעם בהקשרים של החוק ואכיפתו.

אתם מוזמנים לתרום עוד...

*  *  *

כרזה ראשונה בראש העמוד: מי צריך להגן על עצמו ואיך?

האמירה הפותחת את הדף שייכת לשר לביטחון הפנים, עומר בר לב, שטען בראיון בגלי צה"ל כך:

"חלק מהמשפחות הערביות שמחזיקות נשק הן נורמטיביות, הן צריכות להגן על עצמן. צריך לפעול לא רק בכוח, אלא גם במוח..."

השר צודק. בעולם שבו אין באמת משטרה, משפחות נורמטיביות צריכות להגן על עצמן. גם משפחות יהודיות אגב, בטח בצפון, בדרום ובערים המעורבות. עכשיו, כדברי השר, "בואו נפעיל מוח"...

כרזות שנייה ושלישית: איך פוליטיקאים הופכים למושחתים?

המנגנון שגורם לנו לחשוב שאנחנו רציונליים (אנחנו לא...), גורם לנו גם לחשוב שאנחנו ישרים ומקצועיים. אבל בכל זאת, אנחנו רואים כיצד אנשים נתפסים שוב ושוב מקבלים טובות הנאה, ומתקשים להבין איך הם לא למדו מהמקרים הקודמים.

הסיבה לכך, מוסברת בתיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי: צעד אחרי צעד:

נכון שיש פוליטיקאים מושחתים, אבל רובם אינם כאלה בהתחלה. הם מאמינים, שאינם ניתנים להשחתה (בדיוק כמו החשיבה הרציונלית...). עם כניסתם לפוליטיקה הם נפגשים עם לוביסטים, כי "כך פוליטיקה עובדת, לא?". "לוביסטים זכאים לחופש הביטוי כמו אזרחים, וממילא אני אחליט ביחד עם המפלגה, ולפי השקפת עולמי, האם החוק הזה ראוי או לא...". אחר כך נפגשים עם הלוביסט במסעדה נחמדה, כדי שיהיה יותר נוח לדבר. בסוף, מקבלים הצעה לפגישה בחו"ל על חשבון הלוביסט...

• המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: ההידרדרות לשחיתות וה’דיסוננס הקוגניטיבי’.

[הכרזה: ייצור ידע]

• המאמר הרלוונטי באתר: עופר בורין: קללות שהן ברכות וברכות שהן קללות…

כרזה שלישית באותו הקשר: במדרגות השחיתות יורדים, בדרך כלל, לאט לאט...

הירידה מטה, במדרון השחיתות, מתבצעת בצעדים קטנים. זה נובע מכך, שכל פעם אנחנו צריכים להצדיק את הדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר לנו, ואת זה ניתן לעשות רק בצעדים קטנים, כמו הילד ממשפחה טובה שהצטרף למקובלים והציק לילד החלש. בפעם הראשונה, הוא מרגיש לא בנוח, אבל אז הוא אומר לעצמו 'אם הוא היה במקומי הוא היה עושה אותו דבר'. אח"כ, הוא כבר אומר 'מגיע לו, הוא מעצבן' וכן הלאה. 

הנה לכם, אגב, הסבר מדוע, רוב השחיתויות של ראשי ערים לא מופיעות בקדנציה הראשונה.

• המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: ההידרדרות לשחיתות וה’דיסוננס הקוגניטיבי’.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה רביעית עד שישית: מערכת בתי המשפט אינה טובה יותר ואינה גרועה יותר מהמערכות השלטוניות האחרות. גם היא, זקנה, שרויה זמן רב בסטגנציה ומתפוררת לתוך עצמה!

שופטת המחוזי דליה גנות מדברת אחרי פרישתה: "שופטים עובדים תחת לחץ, להספיק עוד ועוד תיקים; ולפעמים, שופט אחד רק ירפרף על החומר. קרה שהתבקשנו לפסוק בתיקים שבכלל לא דנו בהם..."

• המאמר הרלוונטי: איתי רום (2021), "אני ממש עצובה על מה שקורה. המערכת לא נקייה", מוסף הארץ, 2/7/21, עמ' 19-15.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה חמישית באותו עניין: המערכת לא נקייה!

שופטת המחוזי דליה גנות מדברת אחרי פרישתה: "המערכת לא נקייה. פעם דיווחתי למנהל בתי המשפט על שופט שליטף לקלדנית את הרגליים. לא קרה עם זה כלום והשופט קודם. היה שופט שהטריד כל מי שעברה לידו..."

• המאמר הרלוונטי: איתי רום (2021), "אני ממש עצובה על מה שקורה. המערכת לא נקייה", מוסף הארץ, 2/7/21, עמ' 19-15.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שישית באותו עניין: לב השחיתות הם המינויים במחשכים!

שופטת המחוזי דליה גנות מדברת אחרי פרישתה: "לב השחיתות – המינויים במחשכים. אף אחד לא מדבר על זה, אבל כדי להתקדם, צריך להיפגש עם פוליטיקאים. גם אני נפגשתי"

• המאמר הרלוונטי: איתי רום (2021), "אני ממש עצובה על מה שקורה. המערכת לא נקייה", מוסף הארץ, 2/7/21, עמ' 19-15.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שביעית ושמינית: ניצב אליק רון על בגידת הפוליטיקאים במשטרה...

אחד מתפקידי המשטרה, הלא פורמליים, בדמוקרטיה הוא לשמש בעת הצורך, חיץ בינם לבין ההמון. כשמרגישים הפוליטיקאים את תער הגרזן קרב את צווארם, הם מקריבים מפקדי משטרה להמון, בתקווה שהסערה תשכח.

היטיב לבטא זאת ניצב אליק רון, שהוקרב בעצמו על ידי פוליטיקאים בתום מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי: "מפקד משטרה, שאיננו יודע, שבערבו של יום הוא יוותר לבדו לצד הדרך, או שהוא רפה שכל, או שהוא משקר לעצמו..."!

המאמרים הרלוונטיים באתר:

• פנחס יחזקאלי: לאן נעלמה המשטרה במאורעות תשפ”א?
• פנחס יחזקאלי: משטרה – ה’שעיר לעזאזל’ הנצחי של הפוליטיקאים…
• פנחס יחזקאלי: יחסי המשטרה עם המדינה והמערכת הפוליטית המנהלת אותה;
• פנחס יחזקאלי: יורים ב”לא נורמטיבים” – ההיבט הישראלי;
• פנחס יחזקאלי: ישמרני האל מפקודי… עם אויבי כבר אסתדר בעצמי!
• פנחס יחזקאלי: תכנון לאומי – תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית;
• עידן ירון: הפעלת כוח קטלני על ידי צלפי משטרה;
• פנחס יחזקאלי: אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי בישראל;
• פנחס יחזקאלי: פרק ו’ – ייעוד המשטרה ותפקידיה.

[הצילום המקורי: משטרת ישראל]

כרזה שמינית באותו עניין: משטרה היא ה’שעיר לעזאזל’ הנצחי של הפוליטיקאים…

כותב ד"ר פנחס יחזקאלי: אחד מתפקידי המשטרה, הלא פורמליים - בדמוקרטיה וגם בדיקטטורה - הוא לשמש בעת הצורך, חיץ בינם לבין ההמון. משמע, מפקדי המשטרה הם 'השעירים לעזזאל' הפוטנציאליים של הפוליטיקאים. כשמרגישים הפוליטיקאים את תער הגרזן קרב את צווארם, הם מקריבים מפקדי משטרה להמון, בתקווה שהסערה תשכח.

על פי האמונה היהודית שעיר המשתלח - שהוא למעשה תיש מבוית - היה מכפר לישראל על כל עבירות שבתורה, חמורות כקלות. זהו ה'שעיר לעזאזל'... המדינה המודרנית יצרה לה 'שעיר לעזאזל' משלה: המשטרה...

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: משטרה – ה’שעיר לעזאזל’ הנצחי של הפוליטיקאים…

[בתמונה: המשטרה כשעיר לעזזאל בידי הפוליטיקאים... התמונה היא נחלת הכלל]

כרזות תשיעית ועשירית: חוקים, בדרך כלל, אינם פותרים בעיות חברתיות!

החוק איננו מרפא, בדרך כלל, בעיות חברתיות. הוא רק יוצר במקביל חדשות. כשמבצעים קרימינליזציה של בעיות חברתיות, יוצרים מצב שבו, מערכת שאמורה לטפל בהכל; לא מטפלת, בעצם בכלום; ואינה מספקת לאזרח את מה שיועדה לספק מלכתחילה!

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: מה לבעיות חברתיות ולחוק הפלילי? הרצאה בחלק אחד.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה עשירית באותו הקשר: נכון לחזור למודל הגרמני-פורטוגלי!

ערב מלחמת העולם הראשונה התהוו שתי גישות קטביות כלפי הסמים:

• הגישה האמריקנית שגרסה קרימינליזציה - סמים כעבירה פלילית;
• והגישה הגרמנית שגרסה התייחסות חברתית רפואית לבעיית הסמים: סמים הם תרופות; והתמכרות היא מחלה שצריך לטפל בה.

הגישה הגרמנית נעלמה לכאורה בתום מלחמת העולם השנייה והידע שנצבר לגביה אבד; אולם היא חזרה לחיים במודל הפורטוגלי - המוצלח מאוד - להתמודדות עם בעיית הסמים.

בינתיים הכריזו האמריקנים והאו"ם על כישלון המלחמה בסמים. על כן, מדינות שונות החלו לפעול, כבר לפני למעלה מעשור, לאימוץ מדיניות חדשה למלחמה בסמים, החל מדה-קרימינליזציה (אי הפללה) ועד ללגליזציה של ממש.

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: מה לבעיות חברתיות ולחוק הפלילי? הרצאה בחלק אחד.

[בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף הכרזות על אכיפת חוק, לחצו כאן]

תת