[בתמונה: ניסוי של חברת רפאל במערכת יירוט רחפנים עם לייזר (צילום: רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ)]
ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.
* * *
השבוע פורסמה הידיעה, על ההסכם שנחתם בין חברת לוקהיד מרטין ורפאל, על פיתוח משותף של מערכת הגנה מבוססת לייזר (ראו למטה).
קדם להסכם זה, הסכם שחתמה לוקהיד מרטין בתחילת השנה עם תע"א, לפיתוח מערכות הגנה מבוססות טילים, שמשמעותו השתתפות לוקהיד מרטין בפיתוח וייצור הדור הבא של מערכת החץ, חץ 4.
[למאמר המלא של אודי עציון ב- ynet, לחצו כאן]
ללוקהיד מרטין יש גם הסכמים בנושאים אחרים עם אלביט. הסכמים אלה הינם במסגרת התחייבות לוקהיד מרטין לקניות גומלין בישראל, בסך 5 מיליארד דולר, בגין רכישת מטוסי אפ-35 (ראו כתבה משמאל למטה):
באשר לסוגיית השת"פ בלייזר
מצד אחד, אני בעד שת"פ עם ארה"ב בכל נושא פיתוח גדול, בודאי בלייזר. ממילא, בסופו של דבר, אנו פונים לסיוע אמריקאי במימון; ואז אנו נקלעים, בלית ברירה, לשת"פ בתנאים גרועים. ניקח כדוגמה המקרה של מערכת כיפת ברזל, שפותחה כולה "כחול לבן", אבל בגלל סוגיית מימון היצור, טילי הטמיר שלה מיוצרים בארה"ב (ע"י ריתיאון).
[לכתבה המלאה של אבי גליק ב'חדרי חדרים', לחצו כאן]
עם זאת אני מודאג מאד (!) משת"פ זה. לוקהיד מרטין "תקועים" כבר שנים רבות עם הלייזר של 58 ק"ו (חשמלי / סיבים), והשת"פ עם רפאל, יוביל בהכרח ליישום המדיניות של מפא"ת להתמקד ביישומים טקטיים קצרי טווח, או בלשונם של דוברי מפא"ת, סיוע לכיפת ברזל (ראו מאמר למטה).
מה שנובע מכך הוא, שמערכת הביטחון לא מתכוונת לשנות מדיניותה, ולהגן על העורף, באמצעי היחידי האפשרי, לייזר בעוצמה מסדר גודל של מ"ו (1,000 ק"ו, כימי או חשמלי), שאני משוכנע לחלוטין, שכל אחד מהם ניתן למימוש תוך 2-3 שנים, אם ישקיעו המשאבים הנחוצים והסבירים היכן שצריך.
ההסכם של לוקהיד מרטין עם רפאל, מקבע מדיניותה השגויה של מפא"ת, וההסכם המוקדם של לוקהיד מרטין עם תע"א, רק מחזק הדעה, שמערכת הביטחון ממשיכה לשים את כל הביצים בסל היקר והלא מספק של טילי יירוט יקרים, שלא יתנו מענה לאיומים על העורף, גם לדעתה.
להלן קישור למאמר מלפני כשנה וחצי המפרט מדיניות זו: