[בתמונה: כהנים ולוויים. התמונה היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן]

עודכן ב- 16 באוגוסט 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת שופטים, פרק י"ח, מופיע הביטוי הכוהנים הלויים: "לֹא-יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל-שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה--עִם-יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ, יֹאכֵלוּן"[1]. ביטוי זה הופיע גם בפרק הקודם בשני הקשרים שונים, בקשר לבית המשפט העליון ובקשר למלך: "וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" , "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"[2].

בפרקנו הביטוי האמור מופיע על רקע עבודת הקודש של הכוהנים והלוויים, ענייני פולחן שונים ומתנות הכהונה. שירות זה של הכוהנים והלויים על פי האמור כאן, אמור להיות גם במקום אשר יבחר ה', שעל פי המסורת הכוונה לבית המקדש בירושלים. מכך אנו למדים כי הכוהנים והלויים היו אמורים להיות מרוכזים בירושלים, לצורכי פולחן, שיפוט והוראת התורה לעם. נחזור לביטוי הכוהנים והלוויים. ביטוי זה הוא אופייני לספר דברים, והוא בגדר חידוש ביחס לספרי התורה האחרים[3].

אמנם בתורה פרט לספר דברים, נזכרים הן הלויים והן הכוהנים, אולם קיימת ביניהם הפרדה ברורה. הכוהנים הם אהרון ובניו שהם משפחה מיוחדת בתוך שבט לוי, ואילו הלויים האחרים הם שאר בני שבט לוי. ההבחנה הינה מעמדית. רק הכוהנים יכולים ורשאים לשרת בקודש, ולבצע את הפולחן הדתי. לעומתם הלויים משמשים כוח עזר לכוהנים, הם אינם רשאים לשרת בקודש, ומסיעים בנשיאת פרטי הפולחן השונים, ומשמשים חיל משמר שזר לא יתקרב אל הקודש, רוצה לומר – שמעמדם של הלויים נחות ביחס למעמד הכוהנים, כדלקמן:

"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי:  אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" , " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" , "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח:  שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי, הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם, וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה"[4].

[בתמונה: הכהן הגדול בבגדי הזהב שלו. התמונה היא נחלת הכלל]

כאמור, ספר דברים יצר את מטבע הלשון הכוהנים והלויים, ובכך התכוון בעצם לקבוע נורמה חדשה האומרת שכל איש מבני שבט לוי רשאי לשרת בקודש, בין אם הוא צאצא של משפחת אהרון הכוהן ובין אם לאו. התנאי היחיד לפי ספר דברים לכך הוא אחד – הנכונות להתנתק ממקום המגורים הרגיל, ולבוא להתגורר בחצר המקדש המרכזי:" וְכִי-יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-הוּא, גָּר שָׁם; וּבָא בְּכָל-אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, וְשֵׁרֵת, בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו--כְּכָל-אֶחָיו, הַלְוִיִּם, הָעֹמְדִים שָׁם, לִפְנֵי יְהוָה, חֵלֶק כְּחֵלֶק, יֹאכֵלוּ, לְבַד מִמְכָּרָיו, עַל-הָאָבוֹת"[5]. לפי האמור כאן, ספר דברים מבטל את הפער בין הכוהנים יוצאי ירך אהרון לבין שאר בני שבט לוי. יתרה מזאת, לפי הקביעה של ספר דברים, לוי המעוניין ליטול חלק בפולחן במקום אשר יבחר ה', ניתן לכנותו כוהן, ולוי שיבחר להיות לוי רגיל, יוגדר הלאה כלוי.

הביטוי הכוהנים הלויים מצביע אם כן על העיקרון הבא – לכל אנשי שבט לוי יש את הזכות לשרת בקודש, וברור מכאן שכל אחד שיש לו את הזכות העקרונית הזאת חייב להימנות על שבט לוי. ההדגשה של ספר דברים על כך, באה להוציא את האפשרות כי אדם שאיננו משבט לוי יוכל לשרת בקודש.

בנוסף לשינוי משמעותי זה, אומר ספר דברים כי יש לדרג את מתנות הכהונה/לוייה תמורת השירות בקודש. למשרתים בקודש יש לתת את הזרוע, הלחיים והקיבה:"...  וְנָתַן לַכֹּהֵן, הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה" [6], בעוד שספר ויקרא מצווה לתת לכוהנים את החזה ואת שוק הימין:" כִּי אֶת-חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיהֶם; וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו, לְחָק-עוֹלָם, מֵאֵת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [7].

[בתמונה: כוהנים ולוויים... האמן: צ'ארלס פוסטר, 1873. התמונה היא נחלת הכלל]

כיצד ניתן להסביר את השינויים הללו, במעמד הלויים בספר דברים?

יש חוקרים הטוענים כי שינויים אלה מקורם בתקופה מאוחרת, ברפורמה של יאשיהו [8]. רפורמה זו שעסקנו בה במקומות אחרים [9], ביטלה את מוקדי הפולחן השונים והשאירה על כנו רק את המקדש בירושלים. או אז, נותרו לויים רבים חסרי תעסוקה ופרנסה. בשל כך תיקן ספר דברים, בעריכתו המאוחרת, תקנות עבור אותם לויים וביניהם: א – על הציבור הישראלי מוטלת החובה לשתפם בחגיגות המשפחתיות שלהם ולתת להם מתנות:" וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם; וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם" [10]. ב – כל לוי שליבו חפץ בכך יכול לשרת במקדש, ולהנות מכל הזכויות המוקנות למשרתים שם. זו כמובן נתון עקרוני, אך לא מעשי, היות ואין מקום לכל הלויים הפזורים בכל הארץ, לעבוד במקדש בירושלים. לכן לפי המסופר בספר מלכים, כוהני הבמות שתפקידם היה זהה עם תפקיד הלויים, כוהנים אלה לא הורשו לשרת בקודש בירושלים:" אַךְ, לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת, אֶל-מִזְבַּח יְהוָה, בִּירוּשָׁלִָם:  כִּי אִם-אָכְלוּ מַצּוֹת, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם" [11].

ספר דברים מזדהה עם ספרי התורה שקדמו לו רק בציון העובדה כי הלוויים לא זכו לנחלה בארץ:" עַל-כֵּן לֹא-הָיָה לְלֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה--עִם-אֶחָיו:  יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ" , "וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לָשֵׂאת חֵטְא, לָמוּת, וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם, יִשְׂאוּ עֲוֺנָם:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה, כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם, לְנַחֲלָה; עַל-כֵּן, אָמַרְתִּי לָהֶם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" [12].

[בתמונה: איור של השושלת של אהרון מכרוניקה נירנברג משנת 1493. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

בפרשת שופטים, פרק י"ח, מופיע הביטוי הכוהנים הלויים, בהקשר של עבודת הקודש, שירותם של הכוהנים והלויים במקום אשר יבחר ה', ומתנות הקודש. ביטוי זה הוא יצירת נורמה חדשה בחמשת חומשי התורה. על פי השקפת עורך ספר דברים, רשאי כל איש משבט לוי לשרת בקודש, בין אם הוא משתייך לצאצאי אהרון הכוהן ובין אם לאו. התנאי היחיד לשירות שכזה הוא מגורים בקרבת המקדש המרכזי. לשון אחר, ביטוי זה מראה על ביטול הפער המעמדי בין הכוהנים בני משפחת אהרון ובין בני שבט לוי הרגילים. זאת ועוד. לוי שיבחר לעבוד את עבודת ה', במקום אשר ה' יבחר, יוגדר ככוהן, ומנגד לוי שבחר להישאר בתפקידו הרגיל ימשיך לשאת בתואר הרגיל שלו – לוי. לפי חלק מחוקרי המקרא, סגירת הפער בין כוהנים ולוויים, הקיים בספרי התורה האחרים, מקורו כנראה ברפורמה של המלך יאשיהו, שביטל את כל מקומות הפולחן פרט למקדש בירושלים. בין אם הם צודקים ובין אם לאו, יש בספר דברים שינוי מהותי בפער המעמדי בין הכוהנים צאצאי אהרון ובין הלוויים שאינם באים ממשפחה זו.

[לקובץ המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן]

מקורות

[1] דברים, פרק י"ח, פסוק א'.

[2] שם, פרק י"ז, פסוקים ח', י"ח, בהתאמה.

[3] עולם התנ"ך, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמוד 145.

[4] שמות, פרק כ"ח, פסוקים: א' – ב', ויקרא, פרק כ"א, פסוק א', במדבר, פרק ט"ז, פסוקים: ח' – י', בהתאמה.

[5] דברים, פרק י"ח, פסוקים: ו' – ח'.

[6] שם, שם, פסוק ג'.

[7] ויקרא, פרק ז', פסוק ל"ד.

[8] את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא בבית המקדש בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת 622 לפנה"ס ואילך. ראה - אלכסנדר רופא, ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי, בית מקרא, ל"ח, תשנ"ג.

• M. L. de Wette; Disertatio critico exegetica qua Deuteronomium a prioribus Pentateuchi libris diversu, alius cuiusdam recentioris auctoris opus esse monstratu, Lenae, 1805. ראה גם - יעקב לוינגר, המחקר ההיסטורי של תקופת המקרא ואמונה דתית, בתוך: בין שגרה לחידוש, הוצאת דעות, ירושלים, 1973, עמודים:11 – 17

[9] אבי הראל, מתי נכתב ספר דברים, ייצור ידע, יולי 2018.

[10] דברים, פרק י"ב, פסוק י"ב. עניין זה מופיע במקומות רבים נוספים בספר דברים, בפרקים – י"ח, י"ט, כ"ז, ט"ז.

[11] מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ט'.

[12] דברים, פרק י', פסוק ט', במדבר, פרק י"ח, פסוקים: כ"א – כ"ד, בהתאמה.