[בתמונה: היו זמנים... ח"כ באסל גטאס במשרדו בכנסת. הצילום הועלה לויקיפדיה על ידי Orrling . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מעצרו של ח"כ באסל גטאס ביום שישי ה- 23/12/16 הייתה תסמונת של אירוע ידוע מראש. גטאס התקשה להלך בתחום האפור שמאפיין את התנהלותם של רוב חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת, חצה לא מעט את הקווים, וסופו שנפל לידיהם של גורמי הביטחון, שתיעדו אותו 'על חם', מעביר טלפונים סלולריים ומשגרים לאסירים ביטחוניים. מעצרו הגיע שעות אחדות לאחר שהכנסת אישרה את הסרת חסינותו (אשכנזי, 2016).

החשדות המיוחסים לגטאס הם ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה והפרת אמונים ועבירות על פי פקודת שירות בתי הסוהר. במהלך הדיון נשאל גטאס מי היה איש הקשר של האסירים שעבורם הבריח, על פי החשד, טלפונים סלולריים, והוא השיב: "אני לא מלשין". סנגורו, עו"ד נמיר אדלבי, הדגיש כי גטאס מכיר את איש הקשר, אך מבקש שלא לחשוף את זהותו (אשכנזי, 2016).

בעבר זכורה השתתפותו של גטאס ב'משט החירות השלישי' לרצועת עזה, עת הפליג על סיפון הספינה 'מאריאן' לעזה ונבלם על ידי חיל הים הישראלי.

הטרגדיה הנוצרית במדינות ערב

הטרגדיה האמתית שמאחורי סיפורו של ח"כ באסל גטאס, איננה רק מעשיו, והיותו חבר הכנסת הראשון שנעצר על ידי כוחות הביטחון, אלא עובדת היותו נוצרי. במעשיו הוא מסמל יותר מכל את הטרגדיה הנוראה של הערבים הנוצרים במדינות ערב, וגם בקרב הערבים בישראל: גטאס מגן על רוצחי שותפיו לאמונה הדתית מפני בעלי הברית הפוטנציאלים האחרונים כמעט שנותרו לנוצרים במזרח התיכון.

כדאי שיתעדכן: המוסלמים מבצעים בנוצרים טיהור אתני; והנוצרים הולכים ונעלמים מהמזרח התיכון. צומת ההחלטה כבר מאחוריהם. הם מהגרים, מתאסלמים או מושמדים, והוא בשלו!

[בתמונה: הערבי הנוצרי, אבי תביללי, שהוצא להורג בגאורגיה  ב-6 בינואר 786 עקב אמונתו, והפך למרטיר (קדוש מעונה). המזרח התיכון יודע בעשור האחרות מליוני קדושים מעונים כאלה... התמונה היא נחלת הכלל]

גם במדינת ישראל, הערבים הנוצרים נתונים למתקפה מוסלמית: פשעי השנאה, ההצתות וההטרדות הולכים וגוברים. לכן, הם משנים נרטיב והופכים לישראלים, או לחלופין, מהגרים, בעיקר לאירופה ולדרום אמריקה. שום ניסיון להתחנף למוסלמים ולעמוד בראש המאבק נגד ישראל לא ישנה את האמת העגומה הזו שלהם.

כך למשל, בעזה החמאסית שאליה שט ח"כ באסל גטאס ב'משט החירות השלישי', נותרו ב- 2010 כמה מאות נוצרים נרדפים בלבד מתוך 2,500 נוצרים. היתר היגרו, נרצחו או אוסלמו בכפייה. חמאס טיפל בהם ביד קשה כשהשתלט על הרצועה: בתי ספר, מוסדות ציבור ותרבות נוצריים נשרפו והופצצו, אישי ציבור נוצרים נרצחו ורבים אולצו לברוח... (לוי, 2012; צימרמן, 2010).

גם הרשות הפלסטינית מתרוקנת מנוצריה. בית לחם היא עדות עצובה לכך: אם חיו בה פעם 90% נוצרים, ב- 2013 היו כבר 65% מוסלמים ועוד היד נטויה, וראש עירייה מוסלמי הוא רק עניין של זמן! ברשות הפלסטינית כולה נותרו, לפי ההערכות, רק כמה עשרות אלפים בלבד והמגמה ברורה (בכור, 2013) (המהגרים הללו אגב, ממשיכים להיספר בסטטיסטיקה הפלסטינית כתושבי יהודה ושומרון, אבל זה נושא למאמר נפרד...).

גטאס מגן על אלה, שאם יממשו את חזונם להשתלט על כל פלסטין, יהיו ובני אמונתו הראשונים לשלם את המחיר. הוא יהיה בר מזל אם יצליח להגר בזמן, כמו שעשו נוצרים רבים במזרח התיכון.

המספרים באמת מצמררים:

• בעיראק של 2003, עד להפלת סדאם חוסין, היו 1.5 מליון נוצרים. ב- 2013 נשארו מהם רק 250,000, כלומר מליון ורבע היגרו, נהרגו, או אוסלמו בכפייה, ומאז היגרו עוד ועוד.
• בסוריה שלפני המרד חיו 1.75 מליון נוצרים, ואלה שלא נהרגו היגרו לאירופה או שנתקעו מחוסר יכולת להגיע לשם. זה אומר שבסוף העשור הזה כבר לא יהיו עוד ערבים נוצרים בלבנט, כלומר בצפון המזרח התיכון. במרחב שהופך סלפי ואלים, אין מקום לנוצרים הערבים, והם מגורשים באלימות קשה. התופעה מתרחשת במלוא העוצמה גם ברשות הפלסטינית (בכור, 2013).

במערכת מורכבת שולטים חוקי העוצמה. אין בה צדק וגם לא רחמים. מרגע שקבוצה מסוימת נחלשת, מתנפלות עליה האחרות - כמו דגי פיראנה טורפים, המריחים דם - במטרה להוציא מידיה נכסים ולהעבירם אליהם. מתקרב גם היום שהטיהור בנוצרים יושלם ברחבי המזרח התיכון כולו (בכור, 2013).

 לא הייתי רוצה להיות בנעליהם של חברי הכנסת הנוצרים מהרשימה המשותפת: אנשים השייכים לאתמול, שחיים את הפרדיגמה של העבר... שהעולם הנוכחי זר להם והם מנסים לשמר, בכל מחיר, את אמונותיהם בדרך של הכחשה... 

פעם זה היה אחרת...

משך דורות היו הערבים הנוצרים ה'יהודים' של הערבים. הם עדיין, באזורנו ובגלות המשכילים, העשירים ובעלי השפעה ביותר.

ככאלה, הם היו ממובילי הלאומיות הפאן ערבית. תנועה זו פעלה במרץ לאיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין העמים והמדינות הערביות במזרח התיכון. הם נשאו בגאון את נס הלאומיות הפאן ערבית, שאימצה זהות חילונית, כי החילוניות הזו הבטיחה להם לכאורה שוויון בינם לבין "אחיהם" המוסלמים. הנוצרים הובילו בשנות השבעים גם את הטרור נגד ישראל במטרה להכחידה ולבנות ישות פלסטינית במקומה.

מעניין מה היו הטרוריסטים הללו חושבים היום, כשהיו מתבוננים על טיהור הנוצרים ברשות הפלסטינית...

[בתמונה: עדויות לימי הזוהר של הנוצרים במזרח התיכון - תמונות של ערבים נוצרים מפורסמים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Rafy. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עלייתו של מיעוט חזק באזור - היהודים - יכול היה לשמש עוגן לפריחת הנוצרים באזור. ברית אמת בין הערבים הנוצרים ליהודים בישראל הייתה יכולה להיות 'קפיצת מדרגה' שמשנה מציאות. כך למשל, אם היו הנוצרים בעלי ברית תקיפים - הזועקים נגד פינוי בית לחם על ידי ישראל ומסירתה למוסלמים - היו הנוצרים ברשות הפלסטינית נותרים במקומם וחיים את חייהם בשלווה, חופשיים מטיהורים ומכפיה.

אבל הערבים הנוצרים בחרו להשתלב בכל מחיר באוכלוסיה המוסלמית ומעולם לא ראו בישראל שותף של ממש. גם כאשר פנו לישראל לעזרה במלחמת לבנון הראשונה - בהתחלה לצורכי קבלת סיוע הולך וגדל, ולאחר מכן, כדי להושיעם מהטבח הצפוי להם מידי המוסלמים - לא התכוונו מעולם לברית אמת בין שתי הדתות. הם היתלו בישראל, אך ראו עצמם תמיד חלק מהמרחב הערבי שבתוכו הם חיים, וסברו ששרידותם תלויה ביכולתם להמשיך ולהתקיים לצד אוכלוסייה מוסלמית ערבית גדולה, שבקרבה ולצידה הם חיים.

סופו של הרומן קצר הימים של ישראל עם הנוצרים במזרח התיכון היה בטבח סברא ושתילה, שביצעו הפלנגות הנוצריות בתושבי המחנות הפלסטינים בלבנון (ראו בתמונה למטה):

[בתמונה: טבח סברא ושתילה שביצעו הפלנגות הנוצריות בפלטינים, וקץ הרומן הישראלי-נוצרי במזרח התיכון. למקור התמונה לחץ כאן]

השבר גדול... יש לי מכר ערבי נוצרי מהצפון, שקורותיו מסמלים את שעובר על הערבים הנוצרים בישראל. האיש, עד היום, מאמין גדול בפאן לאומיות הערבית, ותמונת גמאל עבד אל נאסר תלויה בסלון ביתו עם נר נשמה הדולק תמיד. אבל בניו הם סיפור אחר לגמרי: האחד היגר מהארץ. השני עיברת את שמו ועבר לתל אביב, כמו רבים מבני הדור הצעיר, שהבינו שמפלטם היחידי הוא ברית עם היהודים...

באסל גטאס מצא דרך התמודדות נוספת. אם הוא מתנהג אותו הדבר סימן שלא השתנה דבר!

עצוב...

[בתמונה: כרזת מחאה על רקע טבח הנוצרים בסוריה: סנטה קלאוס בוכה... לתמונת המקור לחץ כאן]

[לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

מקורות

• בכור גיא (2013), טיהור הנוצרים מן המרחב הערבי, ידיעות אחרונות, 29/12/13.
• לוי אליאור (2012), הכנסייה בעזה: חוטפים נוצרים כדי לאסלם אותם, 17/7/12, ynet. 
•  צימרמן אנריקה (2010), נוצרים נגד מוסלמים - מלחמת דת בעזה, מאקו, חדשות 2, 29/1/10.
• אשכנזי אבי (2016), מעצרו של ח"כ גטאס הוארך בארבעה ימים: "חשש לפגיעה בשלום הציבור", חדשות וואלה, 23/12/16.