[לאוסף המאמרים על קומפרומט - סיכול ממוקד של היריב - לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
בתחילת אוקטובר 2021, בהפרש של ארבעה ימים בלבד, נפטרו שניים מ'גיבורי' פרשיה - שהייתה אמורה להרעיד את אמות הסיפים בישראל - והושתקה בעזרתם הפעילה של 'הכלבים הנובחים' לפחות להלכה, של הדמוקרטיה הישראלית: כלי התקשורת:
- ב- 5 באוקטובר הלך לעולמו שר האנרגיה לשעבר, יוסף פריצקי.
- ב- 9 בו נפטר הטייקון לשעבר, יוסי מימן, שהיה בעל השליטה בערוץ 10, בעלים של קבוצת מרחב הפרטית ויו"ר אמפל הציבורית.
.
.
[בתמונה: זה מול זה: יוסי מימן מימין ויוסף פריצקי משמאל. תמונתו של יוסי מימן היא צילום מסך. תמונתו של יוסף פריצקי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי נשוא התמונה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]
עסקת הגז המצרית
הסיפור הזה מחזיר אותנו לשנת 2003. יוסף פריצקי כשר התשתיות נדרש להחלטה, מי יהיה ספק הגז הטבעי של ישראל. לפניו עמדו שלוש אופציות רכישה:
- שדה הגז הפלסטיני (שדה ישראלי שניתן במתנה לפלסטינים על ידי יצחק רבין, אבל זה נושא למאמר אחר...). הגז קרוב יותר לישראל, והצינור ממנו עובר ברובו במים. על כן, הוא מאובטח הרבה יותר. בגלל הרגישות, התחייבה התחיבה חברת בריטיש גז, מחזיקת הזכויות בשדה מטעם הפלסטינים, לספק גז בכל מצב בטחוני;
- מאגרי הגז של מצרים. במקרה הזה הגז הוצע לישראל, לא דרך משא ומתן בין ממשלות, אלא על ידי מתווכים, שביקשו לגזור קופון יש מאין (לאיש מהם לא היה גז). המתווכים היו חברת מרחב, ובעליה טייקון לשעבר, יוסי מימן ז"ל, בעל השליטה לשעבר בחברת אמפל ועדיין בעל השליטה בערוץ 10; המיליארדר המצרי חוסיין סאלם, ובנו של נשיא מצרים דאז, גמאל מובארק. הגז רחוק מישראל והיה צורך בצינור יבשתי ארוך ופגיע (שבאמת פוצץ לא פעם לאחר פרות 'האביב הערבי'); והמתווכים לא הבטיחו הבטחה דומה להבטחה הפלסטינית, לערוב לגז בכל מקרה. למרות זאת, ישראל נדרשה לספק ערבות מדינה להלוואה בסך מאה ושמונים מליון $ למימון בניית הצינור.
- גם וגם, על מנת למנוע תלות בספק יחיד: כך אמור להחליט כל מקבל החלטות אחראי, וכך החליט גם פריצקי.
[בתמונה: צינור הגז הישראלי-מצרי בימים שקטים, לפני פיצוצו...]
אז מה עשה מימן כדי לשנות את החלטה?
אפשר רק לאסוף מתוך המעט שניתן היה ללקט, מהעיתונאים האמיצים הבודדים שכן כתבו. על פי המאמרים הללו:
- מימן שכר את שירותיו של בלש פרטי בכיר, מאיר פלבסקי, בעצת ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט (!) (ראו תמונה משמאל). השכר היה 1000 $ ליום: "כל עשרה בחודש שלושים אלף דולר פלוס מע"מ, ארבעה חודשי ניסיון", ועוד "מאתיים אלף דולר אם העסקה תצליח" (סגל, 2007).
- על פי הטענה, הסיבה לכך היא לבדוק, אם השר פריצקי מקבל שוחד (כאילו שצריך לקבל שוחד כדי להחליט נכון...).
- פריצקי הוקלט על ידי הבלש 'מלכלך' על שר אחר ממפלגתו, השר פורז.
- הקלטת הוצגה למימן ע"י פלבסקי אולם "לא עניינה אותו"...
- על כן, מסר אותו פלבסקי (כמובן, בלי קשר למימן...) לתקשורת. מימן שלט אז בערוץ 10, אבל הכותרת נמסרה (כמובן), לערוץ אחר: 'מבט' בערוץ הראשון (אבל, כמובן לא לערוץ 2, המתחרה העיקרי של ערוץ 10...).
- פלטי שיחות הטלפון של פלבסקי מעלים ממצא מוזר: בדקות שלפני השידור ב"מבט", צלצל אליו, שוב ושוב, יושב-ראש דירקטוריון חברת החשמל דאז, אלי לנדאו ז"ל, שהיה תומך נלהב בעסקת הגז עם מימן (סגל, 2007).
- פלבסקי התכוון להמשיך במשימת המעקב אחרי השר, כשנעצר על ידי המשטרה (סגל, 2007).
- מימן טען בחקירתו ששכר חוקר פרטי כדי לבדוק אם יוסי פריצקי מקבל שוחד, ולא כדי להעיף שר בישראל, כדי להפיל החלטה שקיבל.
- פלבסקי קיבל בונוס של מאה חמישים-וארבעה אלף שקל (סגל, 2007).
[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
ומה קרה בסוף?
כרגיל, איפה שמישהו גוזר קופון רובנו מפסידים...
- פריצקי עף מהתפקיד ומהפוליטיקה (ומפלגתו נמוגה בבחירות הבאות).
- כשהושלם הצינור ב- 2007 - והמצרים הפכו ספק יחיד ללא מתחרים - סרבה הממשלה המצרית להזרים גז בטענה שהמחיר איננו ריאלי, והוא 'תוקן', בלית ברירה, כלפי מעלה... אנחנו שילמנו!
- ב-2011, עם פרוץ האביב הערבי וההפיכה במצרים, פוצץ צינור הגז ממצרים שוב ושוב בידי גורמי טרור בסיני. ישראל נאלצה להפסיק להסתמך על הגז הטבעי המצרי ולהשתמש במזוט. כתוצאה מכך התייקר חשבון החשמל של אזרחי ישראל בעשרות אחוזים (מעל מיליארד ש"ח).
[ומה בסוף? הצינור פוצץ שוב ושוב ושוב... למאמרם של דניאל סלאמה ואיתמר אייכנר ב- ynet, לחצו כאן]
ומה עשתה התקשורת האלקטרונית והכתובה?
לפני התקשורת היו שתי 'פצצות' להטלה (לא סותרות דווקא):
- האחת רכילות (ההתבטאויות של פריצקי נגד עמיתו, שר הפנים דאז, פורז), המשרתת מטרה סמויה (הרחקת השר ועימו, סילוק ההתנגדות לעסקה).
- והאחרת בעלת חשיבות לאומית ראשונה במעלה: שבעל הון הפעיל בלש פרטי כנגד שר מכהן, והיטה במניפולציה החלטה בעלת חשיבות עצומה לביטחון הלאומי, להחלטה רעה, שעלתה לכולנו ביוקר.
את הפצצה האחת - הרכילותית - התקשורת פוצצה בעונג רב. את האחרת - החשובה באמת - היא הבליעה. אף אחד מכלבי השמירה של הדמוקרטיה לא נבח. איש לא תהה כיצד מעז טייקון להפיל שר בהחלטה הרת גורל לביטחון ישראל ולכלכלתה... (על תפקידם האמתי של 'כלבי השמירה' הללו ראה במאמר: 'מה'אזרח קין' ועד ארנון מוזס: קווים לדמותה של התקשורת') .
כדברי הכתב עמית סגל, שנאלץ לפרסם את הפרשה בבלוג הפרטי שלו (מעניין למה...): התקשורת עטפה את מימן באהבה רבה, לא הפנתה לעברו את החצים, ולא העלתה את השאלות הקשות והמתבקשות בעקבות שערוריית הגז המצרי ותעלומתו (סגל, 2007).
אז, בפעם הבאה, שהתקשורת תספר לנו שהיא נובחת בשם הדמוקרטיה, זיכרו את יוסף פריצקי!
[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'מה'אזרח קין' ועד ארנון מוזס: קווים לדמותה של התקשורת', לחצו כאן]
[בתמונה: זהירות, מקליטים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mike Mozart לאתר flickr]
ועוד לקח: כדאי לא להיות תמימים. את התמונה הנכונה על איך השיטה שלנו עובדת באמת, ניתן לבנות רק מתוך אותם הבזקים של אמת, שמגיחים מידי פעם החוצה, כמו קרני השמש שמסתננות מבעד לעננים, ביום חורפי גשום...
[הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף המאמרים על קומפרומט - סיכול ממוקד של היריב - לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת ודמוקרטיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/24.
- עמית סגל (2007), תחקיר: מיליון שקל ביד תמורת ראשו של פריצקי – החוקר הפרטי, טייקון הגז ושר התשתיות, 2/11/07.
- יחזקאלי פנחס (2017), מה'אזרח קין' ועד ארנון מוזס: קווים לדמותה של התקשורת, 20/1/17.
- יחזקאלי פנחס (2016), חפרפרת במשטרה, 17/6/16.
- 103FM: "אני לא בטוח כלל וכלל שמדובר באבק", ראיון עם תת-ניצב בגמלאות אמיר גור, 11/2/18.
כלבי שמירה מלשון "שמיר" – למרוח