[בתמונה: יחסי ישראל ירדן כיחסי סאדו-מאזו... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי buta_puta לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על יחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', גיאו-אסטרטגיה וגיאו-פוליטיקה, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

זהו מאמר שלישי מתוך מתוך ארבעה על הסכם המים עם ירדן. למאמרים הקודמים:

• גרשון הכהן: הסכם המים עם ירדן – לא לומדים כלום ואין גם שכל להצטער!
• פנחס יחזקאלי: ירדן שוב יורקת בפרצופנו ואנחנו מספרים שזה גשם!
• פנחס יחזקאלי: מספיק להיות בדיחה… אל תתנו להם עוד מים!

*  *  *

בתרבות המזרח התיכון, לא מוכרת המילה 'פשרה' (compromise) - כך טען שמעון פרס, לפני שנים, באחד מראיונותיו ערב יום העצמאות, כשנשאל, האם ניתן להתקדם במאמץ להשגת שלום עם הפלסטינים. זאת על פי פרס, מאחר ו-'פשרה' נחשבת בקרב הערבים כחולשה וככניעה, שבושה בצידה.

מאחר ותהליך המשא ומתן כרוך במאמץ להגיע להחלטה, ששני הצדדים יוכלו לחיות איתה -הוסיף  פרס (ראו תמונה משמאל) - התחליף ל'פשרה' הוא 'מחווה' (ג'סטה), שמשמעה הפגנת רצון טוב ללכת לקראת היריב, יחד עם הפגנת כבוד. מה שנקרא, "לשחר את פניו" (שלא 'יאבד פנים' מול שולחיו למשא ומתן).

[תמונתו של שמעון פרס משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי  Agência Brasil, a public Brazilian news agency.  קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מנגד, מחוות בתרבות המערב, אינן מהוות תחליף לוויתור או לפשרה במשא ומתן, אלא רק במטרה לאותת על מוכנות; רצון  טוב; יצירת אווירה חיובית; ורמז לציפייה לחילופי וויתורים הדדיים בין הצדדים, לקראת הסכמה.

במקרים רבים, בעיקר בתחום העסקי, נתפסות מחוות כשוחד לכול דבר עניין, המעיד על אופיו הלא מכובד של הנותן. בכול מתהליכי המשא ומתן שישראל ניהלה עם ישות ערבית, היא  נדרשה לעשיית מחוות, אם כתנאי מוקדמת, או כעצה טרום משא ומתן כדי להכשיר את הקרקע ואת הלבבות.

לעיתים נדרשת מחווה בצורה של ויתור מוקדם, במקום שאחד הצדדים נתקל בהתנגדות מבית, מלהיכנס בכלל לתהליך המשא ומתן; והוא זקוק להישג ראשוני, כדי לרכך/לפייס את המתנגדים (למשל: שחרור שבויים, מתן אוטונומיה לחבל ארץ כבוש, הורדת מחירים וכו').

[בתמונה: במקרים רבים, בעיקר בתחום העסקי, נתפסות מחוות כשוחד לכול דבר עניין, המעיד על אופיו הלא מכובד של הנותן. בכול מתהליכי המשא ומתן שישראל ניהלה עם ישות ערבית, היא  נדרשה לעשיית מחוות, אם כתנאי מוקדמת, או כעצה טרום משא ומתן כדי להכשיר את הקרקע ואת הלבבות... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

נושא המחוות עלה לאחרונה לדיון ציבורי, במהלך המאמץ לשפר את היחסים, בין המלך הירדני וממשלת ישראל, יחסים שעברו בעידן נתניהו נתק מסוים; שתחילתו בניסיון הכושל של המוסד לחסל את מנהיג החמאס חאלד משעל (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: חאלד משעל, ההתנקשות בו סימנה את תחילת הקרע ביחסים עם ירדן... המקור: פייסבוק]

סירוב נתניהו לספק מים נוספים לבקשת המלך (אף שקיבל אותם בסופו של דבר, ע"י שר החקלאות דאז, אריק שרון, באותם ימים), המשכו באי חידוש החכרת השטחים החקלאים בנהריים, והצטרפות ירדן לגינוי ישראל בכול מלחמותיה נגד הטרור, כולל תמיכה להעמדה לדין בגין פשעי מלחמה נגד הפלסטינים. וזכורה גם המחלוקת עם הנסיך הירדני, כי ניסה לשנות את סידורי הביטחון בעת ביקור הפיוס בהר הבית, ללא תיאום מוקדם עם הצד הישראלי. ביטול הביקור גרר אחריו נקמה, בגין הפגיעה בכבוד הכתר, בצורה של מניעת טיסתו של נתניהו מעל ירדן, בדרכו לדובאיי.

ממשלת השינוי חפצה לחדש את הקשר החיובי בין שתי המדינות; והתחילה בסדרת ביקורים בירדן, ובהיענות להעברת 50 מיליון קוב מי שתייה נוספים לירדן, מהלך שהעלה את חמתו של נתניהו שטען - ביחד עם שוללים רבי של ההסכם - כי מדובר בחרפה, שישראל נותנת בחינם; ומקבלת אפס בתמורה).

תומכי המהלך משיבים: ירדן היא נכס אסטרטגי, שומרת על שקט הגבול הארוך ביותר של ישראל עם מדינה ערבית, מונעת חדירת טרוריסטים ומהווה חיץ גיאוגרפי בין ישראל לבין איראן ועיראק, הנחשבות איום פוטנציאלי. על כן, מחווה כמו מתן מים נוספים לירדן הצמאה, היא מחווה ראויה, בשל התמורה הביטחונית החשובה.

[מתן מים בחינם לירדן הצמאה, הוא מחווה ראויה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ronymichaud לאתר Pixabay]

מי הצד החזק במשוואה ואיפה ההדדיות?

ירדן אכן שומרת על גבול שקט עם ישראל; אך זאת בתמורה לכך, שישראל היא הערובה היחידה לחייו של המלך, שאלמלי שירותיה ארוכי השנים, היה שלטון המלך האשמי נמחק כבר מזמן. היינו, יש כאן שילוב של אינטרסים משותפים, הנעשים באופן שקט ובהדדיות בין שתי המדינות.

מעבר לכך: אין סיבה להפגין מחוות חינם, כל עוד ירדן לא השיבה בהדדיות, כמו להמשיך בחכירת שטחים החקלאיים בנהריים, ולהימנע מלתקוף את ישראל בגין במלחמתה בטרור האסלאמי, וודאי שלא לתמוך בדרישת הרש"פ להעמידה לדין בגין פשעי מלחמה בהאג.

ועדיין שתי סוגיות נוספות עומדות על הפרק:

ישראל שואפת לשלוט על נהר הירדן באמצעות סיפוח, כדי להבטיח סגירת הגבול המזרחי מפני חדירת גורמים עוינים והברחות נשק לגדה המערבית. אף שהמלך אחוז בעתה, מפני האפשרות שייווצר קשר ישיר בין הגדה והממלכה - העלול להביא את  הפלסטינאים לאחד כוחות ולהפיל את המשטר האשמי - בהכירו את חולשת הדעת הישראלית, הוא ממשיך לאיים להפעיל כוח נגד ישראל, אם זו בכול זאת תנסה לספח את בקעת הירדן. בכך, הוא מפגין את מחויבותו לאינטרס הפאן-ערבי; וישראל מפקירה את האחריות לביטחונה ממזרח, בידי מלך שכיסאו רעוע.

הסוגיה השנייה קשורה למנדט שניתן לירדן, כמגינת המקומות הקדושים, שישראל מנסה להעבירו לאחריות סעודיה, כמחווה לקראת שילוב סעודיה בהסכמי ברית  אברהם שירדן, גדעה באיבו.

[בתמונה: מי יקבל את המנדט לשלוט במקומות הקדושים? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

לסיום פרק המשא ומתן: לאחר שעמדנו על כך - שקיימים הבדלים באופן שבו תרבויות מנהלות משא ומתן, ועל החשיבות ללמוד הבדלים אלו - עולה השאלה הלגיטימית: מדוע תמיד מצפים, שישראל היא זו הנדרשת להתאים עצמה לסגנון הירדני (הציפיה למחוות; שמירה על  גינוניי כבוד וכדומה); ואין מצפים, שירדן למשל תתאים עצמה לסגנון הישראלי (דוגריות, וויתורים הדדיים, ללא תנאים חד צדדיים מוקדמים)...

לסיכום

התשובה לשאלה, 'מי לך לקראת מי', תלויה בהערכת יחסי הכוחות בין הצדדים; כאשר הצד החש נחיתות, מקבל על עצמו את הסגנון המוכתב עי החזק.

מכאן ניתן ללמוד, כיצד נתפסת ישראל בעיני עצמה, ובעיני העולם הערבי - חזקה או חלשה. ישראל מפגינה חולשה מתמשכת וכניעות ביחסיה עם ירדן. מצב זה אינו תואם את היומרה להיחשב 'המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון'; אינו מוסיף כבוד, ופוגע באופן מהותי ביכולת ההרתעה של ישראל, אם עדיין נשאר משהו מהמילה השחוקה הזו... 

[לאוסף המאמרים על יחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', גיאו-אסטרטגיה וגיאו-פוליטיקה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2021), ירדן שוב יורקת בפרצופנו ואנחנו מספרים שזה גשם!, ייצור ידע, 22/10/21.