[לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ביטחון הפנים, לחצו כאן]
ניצב אורי בר לב שימש בעבר כמפקד המחוז הדרומי וכנספח המשטרה בארצות הברית ובצפון אמריקה. היה בעצמו מועמד למפכ"ל. הוא כיום איש עסקים, המשמש בהתנדבות כיו"ר עמותת יחידות החילוץ.
זהו מאמר שני מתוך שלושה בסוגיית ההכלה והשלכותיה. למאמר האחר:
* * *
זה שסוגיה מסוימת יורדת לפרקים מהכותרות, אינה אומרת שהיא אינה מתרחשת. להיפך. בעוד אנחנו טרודים בבעיות אחרות, היא ממשיכה לכרסם בנו, מתחת לרדאר... כזו למשל היא בעיית אבדן הריבונות ואבדן המשילות בפריפריה...
כך למשל, בימים האחרונים תקפו בדואים סטודנטית בבאר שבע. הסטודנטית רצה באזור מואר בשעה תשע וחצי בערב. היא הוטחה לקרקע, הטלפון שלה נשדד והתוקפים נעלמו בריצה, בוואדי הסמוך.
זו ממש לא ידיעה תקשורתית פותחת מהדורות. אבל בקהילת הסטודנטים, שלומדים באוניברסיטת בן גוריון, הידיעה הזו מכה גלים. הורים מודאגים יימנעו מלשלוח את ילדיהם ללמוד בבאר שבע. את מקום היהודים יתפסו סטודנטים ערבים מהפזורה ומהצפון. התהליך - שמשנה את פניה של באר שבע לעיר דו לאומית - יואץ, ואנחנו נתעורר יום אחד ונגלה שגבולות 1947 הם פה ועכשיו...
[לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
[זה שבעיות מתפתחות לאיטן מתחת לרדאר, אינו אומר שהן חלפו עברו... להיפך! מקור התמונה: Photo by braincontour from Pexels]
פה ראוי לציין את ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ, שעושה מאמצים כבירים כדי לשמור על תושבי עירו, שסובלים באופן קבוע מאלימות קשה; אבל המציאות חזקה ממנו...
לעומתו, מפקד המחוז הדרומי ניסה 'להכיל' ולהרגיע את השטח. הוא התראיין בכוונה להעביר את המסר ש'אין כצעקתה'. אבל, אין כמו הציבור להבין - הרבה לפני הרשויות המוסמכות - שחל דבר בישראל, והוא נכווה ברותחין ברשתות החברתיות...
[בתמונה: ההכלה שלא עבדה... מפקד המחוז הדרומי ניסה להכיל...]
מכירים את המשל על הסבתא, שמתאפרת בזמן שהבית עולה באש? אנחנו מצויים בדיוק במצב הזה. במדינת ישראל, לאורך שנים ארוכות, חל כרסום מתמשך בכושר ההרתעה של הצבא והמשטרה.
נקודה שראויה לציון היא כמובן אירועי אוקטובר 2000 והפרעות שהיו אז בוואדי ערה, שבעקבותיהם קמה ועדת אור, אולם סיבה מרכזית - שבגינה יכולת ההרתעה נפגעה בצורה חמורה מאוד - נובעת מחוסר הגיבוי המשפטי והפיקודי לשני הארגונים, שכל כך חיוניים לביטחונם של תושבי מדינת ישראל – צה"ל והמשטרה.
אם נתייחס לאירועים האחרונים, בהתפרעויות בערים המעורבות (אבל לא רק) הפעלת הכוח המשטרתי והשימוש באמצעים קטלניים להשבת הסדר הייתה מאוד מוגבלת. כמי שנפגש ושוחח עם תושבים יהודים שמתגוררים בלוד וברמלה ועם ראשי ערים שחרדים לביטחונם של התושבים, ראיתי מקרוב את המצוקה ואת חוסר האונים.
העונשים המצחיקים שקיבלו המתפרעים במבצע שומר החומות ובאירועים נוספים רק פגעו עוד יותר בכושר ההרתעה. ויש להדגיש: לא מדובר בפושעים, שכן פושע מטרתו היא להשיג כסף, או שווה ערך בדרכים לא חוקיות. פושע הוא מי שמוכר סמים, גונב רכב, חוטף תיק מקשישה, או פורץ לבית.
אף לא אחד מאותם מחבלים שהשתתפו בפרעות, הרוויח מזה כסף. המניע היה לאומני במאה אחוז והגיע הזמן שנקרא לילד בשמו: מדובר בטרוריסטים, וההתנהגות מולם חייבת להיות כפי שאנו אמורים לנהוג במחבלים.
קראתי את דבריו במעריב (12.11.21) של ראש אט"ל היוצא בצה"ל, אלוף איציק תורג'מן, שדיבר על חוסר היכולת בעת מלחמה רב־מערכתית לנייד כוחות מדרום לצפון דרך ואדי ערה. הדברים הקשים המחישו את חוסר המשילות המוחלט, גם בעת מלחמה:
[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]
[לכתבה המלאה של טל לב רם במעריב, לחצו כאן]
זה דבר שבעבר, לא היה עולה על דעתו של אף אחד ממפקדי צה"ל!
וטוב שנזכיר את הרמטכ"ל רב אלוף רפאל איתן (רפול), שלאחרונה, צוין יום השנה ה־17 למותו הטראגי. תפקידו של הצבא, קבעו רפול ומצביאים דגולים אחרים, הוא להרוג אויב ולכבוש שטח.
המילה שנקראת 'להכיל', שמשתמשים בה הן באירועים משטרתיים והן באירועים שהצבא מעורב בהם, היא לעתים נכונה מהבחינה הטקטית. אבל כשזו הופכת להיות האסטרטגיה השולטת של מערכת הביטחון, הפירוש המידי שלה הוא להעביר את הטיפול לזה שמחליף אותך בתפקיד, כדי שלא יקרה בקדנציה שלך דבר מה שעלול לסבך אותך. אבל בין ה'הכלה' לבין ביטחון ישראל אין ולא קיים דבר.
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הכלה', לחצו כאן]
[התמונה באדיבות אתר צה"ל. הכרזה: ייצור ידע]
תפקידה של המשטרה, כמו של הצבא, הוא לספק בגזרתה שלה ביטחון לתושבי מדינת ישראל. במשטרת ישראל משרתים שוטרים מעולים. אם הם יקבלו את הגיבוי המשפטי והפיקודי, הם יידעו לספק את ההרתעה שנעלמה מול המחבלים המתפרעים.
נכון להיום, נוצר מצב שבו הפרקליטות ובתי המשפט הן מערכות נפרדות ולעיתים מנוגדות ליכולת לתת ביטחון לתושבי המדינה. רואים את זה לעיתים בעונשים מגוחכים, באי שימוש באמצעים נגד מתפרעים ובהתייחסות לפורעים כאל עבריינים.
השורה התחתונה היא שמבין אלפי פורעים שהשתתפו במהלך שומר החומות בעכו, בלוד, ברמלה, בחיפה וביפו – גם אלו שנתפסו והוגשו נגדם כתבי אישום, קיבלו עונשים, מבלי לפגוע באנשי המשרוקית, ברמה של שופט כדורגל.
ביניים: האנרכיה בדרך
מה שנדרש בעת הזו היא מנהיגות, שתקבל החלטות לא פופולריות בעיני היועצים המשפטיים, שבפועל יש להם סמכות של מפקדי־על ובשורה התחתונה אינם נושאים באחריות לדבר. אנו משוועים למנהיגות אמיתית, שתבין שאנחנו רק בקדימון, שעלול להתלקח לאירוע פנימי חמור במתיחות הביטחונית הבאה. אם לא נתעורר מייד, מדינת ישראל תיאלץ להתמודד עם כאוס, בו יישפך הרבה מאוד דם.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
גם בשטח דרושה פעילות שונה. אנו חייבים לחזור לאותם הערכים שעליהם חונכו לוחמי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל לדורותיהם, שבהם במצב של סכנת חיים או פגיעה במצב מלחמתי, ניתן ונחוץ להשתמש באמצעים קטלניים. הרצונות והערכים שלנו אינם תואמים בהכרח את האווירה הקיימת ברחוב הערבי. ייתכן שחלק ממנו הוא ציבור שמעוניין לכבד את החוק, אבל מבין שמי שמכתיב את אופן ההתנהלות אלו אותם פורעים ועבריינים.
אני מזכיר לכולנו שגם תחנות משטרה שנבנו במאות מיליוני שקלים בערים ובעיירות במגזר הערבי, הוצתו ברובן. 16 תחנות הוצתו, כמו גם 153 ניידות משטרה, כאשר רבים מהשוטרים הערבים, מסיבות שונות ומשונות, לא התייצבו למשמרת שלהם על מנת לאכוף את החוק ולהשליט סדר ברחובות.
גם הדרישה לערב את השב"כ לא תביא לפתרון הבעיה הקשה בשטח. כבר כיום קיים שיתוף פעולה הדוק מאוד בין המשטרה לשב"כ. צריך לזכור שלשב"כ, שהוא גוף מודיעיני, אין את היכולת להפעיל אמצעים מבצעיים. אלו מצויים ובצדק בידי הצבא והמשטרה.
לשב"כ יש יכולות מודיעיניות מדהימות, אבל לא שם טמונה הבעיה, אלא בגיבוי לאותם מבצעים שאמורים לממש את המודיעין. אני בטוח שאם יינתן הגיבוי המשפטי, הפיקודי והציבורי, מתוך הבנה שזה הדבר היחיד שיוכל למנוע את הכאוס שאנו עומדים בפניו – יחול שינוי בשטח.
לאחרונה התקיים מבצע חשוב וראוי להערכה של תפיסת נשק בלתי חוקי במגזר הערבי. אבל צריך לזכור שני דברים: המבצע אינו פותר את התחושה, במיוחד במגזר הערבי, שלא קיימת משילות. החלק השני שצריך להביא בחשבון הוא שכדי להתמודד עם אלימות קשה, כפי שקיימת כיום, צריך להפעיל הרבה מאוד כוח. אין דרך לפתור את הבעיות הללו על ידי חלוקת פרחים או סוכריות.
[בתמונה: נשק בלתי חוקי, שנתפס במגזר הערבי. צריך לזכור שמבצעים כאלה של איסוף נשק אינם פותרים את התחושה, במיוחד במגזר הערבי, שלא קיימת משילות. מקור התמונה: דוברות המשטרה]
אינני מתעלם מהאירועים החמורים בבתי החולים סורוקה ומאיר, כמו שאני לא מתפלא על המשך הפרעות של ערביי ישראל בחלק מהערים המעורבות בחג הסוכות. למרות היותי אופטימיסט מטבעי, אם לא יחול שינוי דרמטי, לרבות מתן אפשרות להפעלת כוח משטרתי כולל שימוש בנשק - נגיע לאנרכיה ולשימוש נרחב בכלי ירייה כלפי אזרחים תמימים, גם בערים לא מעורבות.
אנחנו מצויים על סף תהום וחייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר.
העשרה: הכול, בשביל עוד יום של שקט!
מדינה בהכלה... ציוץ בטוויטר של ליעד: "הילד בלילה שיחק כדורגל עם חברים, באה ניידת משטרה, ממשטרת עיירות וביקשה מהם להתפנות לבתים, כי הבדואים יורים ממש סמוך לבתים שלנו. במקום לטפל בבדואים מפנים אותנו...
הכלה (Containment) הוא מושג שעבר טרנספורמציה ושמובנו העכשווי האמיתי הוא לנסות להרוויח עוד יום של שקט, תוך תשלום מחיר גובר והולך. את ההגדרה הקולעת ביותר להקשר העכשווי של ה'הכלה' נתן, לטעמי, ניצב בדימוס אורי בר לב: להעביר בעיה אקוטית מהקדנציה שלי לקדנציות של הבאים אחרי. למרוח וזלין על בעיות לאומיות...
כמו שועל שנלכד בלילה באורות רכב דוהר על הכביש כך קפאה המדינה היהודית על מקומה, ממתינה לאלה שדוהרים קדימה, כדי להנחית עליה את מכת החסד האחרונה...
- לציוץ המקורי של ליעד לחצו כאן.
- תודה לעו"ד פנחס פישלר, שהביא את הציוץ לתשומת ליבנו...
[לציוץ המקורי של ליעד לחצו כאן. הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ביטחון הפנים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2016), פעולה מתחת לרדאר, ייצור ידע, 10/10/16.
- פנחס יחזקאלי (2020), הכל על אסטרטגיית העשייה מתחת לרדאר, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 12/12/20.
- פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.
- פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2021),מבצע שומר החומות ופרעות תשפ”א באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/5/21.
- פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.
הכל נכון. ברלב הזה מבין כמה דברים שברלב ההוא (השר) אולי פחות מבין.
השאלה איך להביא את השינוי. איך לגרום למערכת הכבדה של מדינת ישראל לשנות כיוון. להבין שאנחנו במלחמה על הקיום. להבין שבמלחמה צריך אסטרטגיה לוחמנית וכלים ומוטיבציה ויישום חד של עקרונות המלחמה.
וצריך סינכרון מלא של כל המערכות.
צורך מרכזי זה לבטל את עליונות היועמ"שים ובג"צ שפשוט גורמים לנו להפסיד במלחמת הקיום. הם שולטים במדינה, אבל תחת השלטון שלהם זמננו קצר פה. זה או הם (שולטים) או אנחנו. אם זה יימשך, אוייבינו שמבית ומבחוץ יבלעו אותנו בתוך גל אלימות ענקי וקשה – בקרוב.
אז איך גורמים לשינוי הזה לקרות – ומהר?