[בתמונה: בניגוד לסיפורים האחרים בספר בראשית, בו כל סיפור עומד בפני עצמו, סיפורי יוסף מהווים חטיבה אחת שהעלילה הינה רצופה ומתפתחת עד לסופה הדרמטי. המקור: free bible images]

עודכן ב- 20 בדצמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת וישב פותחת בסיפורו של יוסף. בניגוד לסיפורים האחרים בספר בראשית, בו כל סיפור עומד בפני עצמו, סיפורי יוסף מהווים חטיבה אחת שהעלילה הינה רצופה ומתפתחת עד לסופה הדרמטי. הסוגה של סיפורים אלה, נובלה [1], מאפיינת את המסופר אודות יוסף. בהשוואה לסיפורים הקדומים, סיפורי יוסף נושאים אופי חילוני וארצי יותר. זאת ועוד. יסודות רבים בסיפורי האבות, חוויות דתיות והתגלויות אלוהיות, ייסוד מקומות קדושים ומפגשים עם מלאכים, נעדרים כליל מסיפורי יוסף[2]. הבדל מהותי אנו מוצאים גם בסיפורי החלומות של האבות וחלומותיו של יוסף. חלומותיהם של האבות הם חלומות נבואיים, בהם האל מתגלה אליהם ואומר להם את העתיד להתרחש. לעומת זאת, חלומותיו של יוסף ושל פרעה, הם חלומות חידתיים, שיש לפתור אותם בעזרת השכל האנושי.

[בתמונה: חלומותיהם של האבות הם חלומות נבואיים, בהם האל מתגלה אליהם ואומר להם את העתיד להתרחש. לעומת זאת, חלומותיו של יוסף ושל פרעה, הם חלומות חידתיים, שיש לפתור אותם בעזרת השכל האנושי. המקור: free bible images]

ליבת הסיפור, עליה מבוססת הנובלה אודות יוסף, היא קנאת האחים בו, בגלל העדפתו על ידי יעקב, המפגש בין יוסף ואחיו הרחק מהבית והניסיון להורגו. לפי המסופר ראובן מציע להשליכו לאחד הבורות כדי להימנע מהריגתו. ראובן ששב לאחר פרק זמן קצר למקום השלכתו של יוסף, מופתע להיווכח כי יוסף איננו שם, וכי הוא נמכר מספר פעמים, ומגיע בסופו של דבר למצרים. אחי יוסף שבים אל יעקב אביהם ללא יוסף אבל עם כותנת הפסים שלו מוכתמת בדם של שעיר עזים כדלקמן:" וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא, וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף"[3]. על היבטים שונים אודות הנובלה של יוסף דנו במקום אחר[4], כאן ברצוני לקשור בין כותנת הפסים של יוסף המוכתמת בדם שעיר העיזים לבין יום הכיפורים. על פי פשט הפסוקים, קשר שכזה נראה על פניו כקשר דמיוני, אולם ספר היובלים[5] מצביע על קשר מפתיע זה.  להלן נדון בדברי ספר היובלים בנושא זה, על פי מהדורתה של כנה ורמן.

פרק לד, ביובלים, בפסוק י"ב, נאמר כך:" ובני יעקב שחטו שעיר עיזים ויטמאו את שמלת יוסף בדמו"[6]. הקורא את הפסוק האמור, איננו יודע האם האחים משקרים לאביהם או אכן אינם יודעים באמת היכן נמצא יוסף. על פי המשך הדברים, השקר של האחים על פי ספר היובלים (ראו תמונת כריכה משמאל) הוא ודאי, היות ובלי החטא שנעשה בכוונה תחילה ובמודע, לא יוכלו האחים לשוב בתשובה על מעשה זה.

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ההפתעה באה בפסוק י"ט:" ונחקק יום זה להתאבל בו על חטאיהם ועל כל עונותיהם ועל כל שגגתם"[7]. בפסוק זה ובפסוקים נוספים שלא הבאנו מקוצר היריעה, מגלה המחבר של ספר היובלים את דעתו בדבר מהותו של יום הכיפורים, תוך שהוא רומז כיצד יש לפרש את פסוקי המקרא אודות יום קדוש זה. לשון אחר – יום הכיפורים עוגן כיום כפרה וסליחה בגין אותו מעשה של אחי יוסף, שהביאו את כותנתו מוכתמת בדמו של שעיר עיזים. מעשה זה של אחי יוסף, גרמו לאבלו וצערו של יעקב, והתענית שיעקב התענה באותו יום, הם המקור הישיר ליום הכיפורים, בו מוקרב שעיר עיזים, כדי לכפר על חטאי העם.

המקרא מזכיר את יום הכיפורים בשלושה מקומות, אולם לעניינו חשובים הם שני המקרות בספר ויקרא – בפרק כ"ג, ובפרק ט"ז. על פי פרק כ"ג, יום הכיפורים חל בעשור של החודש השיעי: " אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה"[8]. היות והמדובר ביום של סליחה ומחילה, יש לקראו כמקרא קודש, והמלאכה בו אסורה. בנוסף המקרא מחייב את האדם לענות את נפשו באותו יום קדוש, אולם בפרק זה אין פרטים כיצד הסליחה מושגת בפועל. לשאלה זו ניתנה תשובה בפרק ט"ז. הכפרה שמובאת שם הינה כפרת המשכן. כפרה זו מושגת בתהליך ארוך ומורכב, ובמהלכו מוקרבים שני סוגי קורבנות, חטאת – פר שמביא הכוהן הגדול לכפר בעדו ובעד ביתו, ושעיר עיזים – שמביא העם[9]. לעניינו, חשובה עדותה של המשנה שאומרת:" כבש עשו לו (לשעיר המשתלח), מפני הבבליים, שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו – טול וצא טול וצא"[10]. רוצה לומר שהשעיר המשתלח נחשב בעיניי העם כעבודה המרכזית של יום הכיפורים, היות ושעיר זה נושא עימו את חטאי העם הרחק אל המדבר הצחיח, ולכן הם שמרו על קורבן זה מכל משמר.

[בתמונה: השעיר המשתלח נחשב בעיניי העם כעבודה המרכזית של יום הכיפורים, היות ושעיר זה נושא עימו את חטאי העם הרחק אל המדבר הצחיח, ולכן הם שמרו על קורבן זה מכל משמר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

במקורות שונים בחז"ל אנו מוצאים עדויות, על הנוהג בתקופת בית שני, ומהן עולה שבקרב העם השתמרה התפיסה המקראית. תפיסה זו אומרת כי אם יתקיים הפולחן במקדש כראוי, תושג הכפרה לה מצפה העם ביום הכיפורים, ולכן יש להשגיח במשנה תוקף על הנעשה בתוך המקדש במהלך יום הכיפורים. למשל – על פי הנאמר בתוספתא, העם היה עד בהפלת הגורלות על קורבנות השעירים:" ואם בימינו עלה היו כל ישראל שמחים, ואם בשמאלו עלה לא היו כל ישראל שמחין"[11]. מעדות זו ומעדויות נוספות עולה כי העם נדחק לקחת חלק בתהליך של מחיית עוונותיו על ידי קורבן השעיר המשתלח.

אחרית דבר

בפרשת וישב מתחיל המקרא לספר את סיפורו של יוסף. בניגוד לסיפורי אבות האומה, סיפורי יוסף, שהם נובלה, מהווים חטיבה ספרותית עצמאית, ובה עלילה שהולכת ומתפתחת עד לסופה הדרמטי. אין אנו מוצאים בסיפורי יוסף את המוטיבים חוויות דתיות והתגלויות אלוהיות כמו אצל האבות, וסיפורי יוסף, לעומת סיפורי האבות, הינם חילונים וארציים בבסיסם. המוטיב המרכזי של העלילה בסיפורי יוסף, הוא שנאת האחים כלפיו, הביאה להתנגשות בלתי נמנעת ביניהם. האחים אמנם לא הורגים את יוסף, אך מפקירים אותו לגורלו, ובמקביל, הם מביאים את כותנתו המוכתמת בדם של שעיר ליעקב אביהם. ספר היובלים, מעגן את החובה של עם ישראל להתענות ביום הכיפורים ולהביא קורבן שעיר שדמו מוזה בתוך קודש הקודשים, בסיפור מכירת יוסף. אבלו של יעקב והתענית שהוא התענה ביום שבניו הביאו את כותנת יוסף מוכתמת בדם, הם המקור והבסיס לפי ספר היובלים, לתענית של העם ולעבודת הכוהן הגדול של יום הכיפורים.

[לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי יום הכיפורים.
• אוסף המאמרים על פרשת וישב.
• אוסף המאמרים על 'ספר היובלים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי יום הכיפורים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וישב באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/12/19.

[1] נוֹבֵלָה היא סוגה ספרותית מרכזית, החובקת סיפורים קצרים יחסית, שעלילתם מתרכזת במקום אחד, נמשכת לאורך תקופה קצרה וסובבת ציר רעיוני או עלילתי אחד.

[2] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 206 – 208.

[3] בראשית, פרק ל"ז, פסוקים: ל"א – ל"ג.

[4] אבי הראל, היבטים נוספים בסיפור יוסף, ייצור ידע, דצמבר 2019.

[5] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 קטעים קטנים של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב.

[6] ספר היובלים, מהדורת כנה ורמן, יד בן צבי, תשע"ה, עמוד – 448. (להלן – יובלים, ורמן).

[7] יובלים, ורמן, עמוד 450.

[8] ויקרא, פרק כ"ג, פסוק כ"ז.

[9] בנוסף מוקרבים גם קורבנות עולה איל שמביא הכוהן והעם ושעיר נוסף המשתלח המדברה. הן קורבנות העולה, והן קורבנות החטאת הם חלק מתהליך החיטוי של המשכן והכפרה של כלל ישראל.

[10] יומא, פרק ו', משנה ד'.

[11] תוספתא, יומא, פרק ב', ט'.