פנחס יחזקאלי: אבוליסיוניזם – מחיר הענישה

תקציר: אבוליסיוניזם (אבולישיניזם - Abolitionism) היא התאוריה הקיצונית והפרובוקטיבית ביותר לענישה הפלילית, ומקורה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת באירופה. השורה התחתונה שלה היא, שמוסד הענישה הפלילית, בצורתו כיום, הוא הבעיה ולא הפתרון; והוא יוצר יותר בעיות חברתיות מאשר פותר. הרעיון המרכזי שלה הוא שאין ארוחות חינם, ושלענישה פלילית יש מחיר גבוה יותר מתועלתה. על כן, היא מוסד מנוון ומיותר, שיש לבטלו במתכונתו הנוכחית; ובעיקר, לצמצם ולחסל את בתי הסוהר (טננבוים, 2001, ע' 262).

[בתמונה: תוצאות האבוליסיוניזם: קריקטורה פוליטית, תמונה זו משחקת עם היררכיות של מרחב ועבודה כדי לצייר תמונה מפחידה, לכאורה, של ההשלכות של שוויון גזעי. פועלים שחורים במקומות העליונים של אתר הבנייה מבצעים בו עבודה מיומנת של הנחת לבנים, בעוד שפועלים לבנים - המזוהים כמהגרים אירים בכינויה "בוצים" - מבצעים עבודה לא מיומנת בתחתית. שני בעלי הון לבושים היטב מסתכלים - אדם שחור שמנהל את העובדים, ואדם לבן שמפקח על כל העבודה. המקור: חברת הספריות של פילדלפיה]

[לאוסף המאמרים על 'שלטון החוק ומשמעויותיו, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 24 ביוני 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

* * *

אבוליסיוניזם (אבולישיניזם - Abolitionism) היא התאוריה הקיצונית והפרובוקטיבית ביותר לענישה הפלילית, ומקורה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת באירופה. השורה התחתונה שלה היא, שמוסד הענישה הפלילית, בצורתו כיום, הוא הבעיה ולא הפתרון; והוא יוצר יותר בעיות חברתיות מאשר פותר.

אודה על האמת: בצעירותי היא נראתה לי הזויה ופרובוקטיבית; אבל ככל שאני מזקין - וככל שפגעי מערכת אכיפת החוק וחוסר האונים שלה מתגברים - המצב הנוכחי נראה מטורף, לא פחות...

הרעיון המרכזי שלה הוא שאין ארוחות חינם, ושהענישה הפלילית, בצורתה כיום, יוצרת יותר בעיות חברתיות מאשר היא פותרת; ומחירה גבוה בהרבה מתועלתה. עצם הבחירה בשיטת האכיפה וההפחדה, בלא ניסיון לבחון אפשרויות חלופיות, מחזק את הדעה שאין המערכת הקיימת מנסה ברצינות להתמודד עם הבעיות החברתיות שמתבטאות בפשיעה...

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'חוקים אינם קדושים וצריך שיקול דעת באכיפתם!', לחצו כאן]

[בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

שימוש יתר בחוק הפלילי ומשפטיזציה של אורחות החיים, מדכאים ערבות חברתית ומביא למצב אבסורדי שבו "כל ישראל עבריינים זה לזה", ואפילו ללא ידיעתם. ישנם חוקים לא ידועים לציבור, חוקים לא רלוונטיים. האבולסיוניסטים מסכימים כי בחלק מהמקרים מדובר בהתנהגות שלילית שיש אינטרס ציבורי לשנותה; אולם, ההליך הפלילי איננו הדרך.

על כן, מערכות הענישה הפלילית הן מוסד מנוון ומיותר, שיש לבטלו במתכונתו הנוכחית; ובעיקר, לצמצם ולחסל את בתי הסוהר.

(טננבוים, 2001, ע' 262).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי AlLes לאתר flickr]

מהן מטרות האבוליסיוניזם?

מטרתם של האבוליסיוניסטים להפחית, ככל שניתן, את אותם סעיפי החוק הפלילי בספר החוקים. במקביל, לעבוד לשיטה, שתדגיש פחות את אלמנט הכפייה ותחת זאת, ותשתדל למנוע יצירת קונפליקטים בהם יש צורך להעניש (למשל: התקנת מכשיר במכונית, המגביל את מהירותה, במקום לאכוף מהירות).

ניתן לזהות בין האבולסיוניסטים דעות שונות. כיום ישנן 4 מטרות שעל פיהן ניתן למקם גוונים בתנועה האבולסיוניסטית:

Defund The Police: הסטת תקציבים, משיטור לרווחה, לאור הצלחת מאבק ה- BLM בארצות הברית.
ביטול עונש מוות במקומות בהם הוא קיים (טננבוים, 2001, ע' 262);
ביטול עונש המאסר כעונש לגיטימי ומאבק בבתי הסוהר כאמצעי הראשי והמרכזי של מערכת הענישה הפלילית (טננבוים, 2001, ע' 262);
ביטול ופירוק מערכת הענישה המודרנית (טננבוים, 2001, ע' 262).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Janice Marie Foote לאתר flickr]

[בתמונה: בית הסוהר הפרטי שהוקם בישראל ובלם בדקה ה- 90 ממש ע"י בג"ץ. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אלטרנטיבות? קודם נהרוס ואח"כ נראה...

ומה האלטרנטיבה?

לבטל, ולהמתין שמערכת אלטרנטיבית תתהווה בהתארגנות עצמית.
להסיט את הדגש מההליך הפלילי לפרוייקטים אזרחים (תחום זה זוכה בארצות הברית לעדנה אחרי מהומות ה- BLM ותנועת Defund The Police שמסיטה תקציבים, משיטור לרווחה.
להרחיב את השימוש בהליכים של גישור פלילי.

[להרחבה בנושא 'התארגנות עצמית', לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'גישור', לחצו כאן]

גישות אבולסיוניסטיות קיצוניות מסרבות לרמוז על אלטרנטיבות למאסר. קודם יש לבטל את המוסדות הקיימים, ואח"כ יש לראות מה יתפתח. כיוון שהשיטה הקיימת איננה מוסרית ואיננה צודקת, השאלה אם קיימת אלטרנטיבה איננה רלוונטית, לאור אי המוסריות והעוול של השיטה הקיימת (ההשוואה העיקרית היא לעבדות). משמע, עצם הצעת אלטרנטיבה היא פסולה מעיקרה:

אלטרנטיבות אינן פותרות את הבעיה, אלא גורמות להשלמה עם הקיים ולהתפשרות שאינה במקומה (לדוגמה: המצאת הגיליוטינה, להפוך את ההוצאה להורג להומנית יותר). לכן, אין תועלת בשיפור המערכת הקיימת, צריך מערכת חדשה מתחילתה שתוקם באופן ספונטני, בהתארגנות עצמית, אחרי ביטול הקיים.
הניסיון מוכיח כי כל אלטרנטיבה רק מחמירה ומוסיפה לתופעות השליליות של השיטה הקיימת ולא מורידה אותן. (למשל: קציני מבחן לא הפחית את מס' האסירים, אלא הוסיף עוד אנשים שנתפסו - אפקט המכונה "הרחבת הרשת").
אין אפשרות לצפות ולתכנן מראש אלטרנטיבה לכל מוסד חברתי קיים. יש חזון כללי על חברה שבה נפתרים עימותים וסכסוכים בדרכים אנושיות יותר תוך כדי פשרה הדדית. בהתאם לחזון זה יש לפעול ותצמח תוצאה טובה מאוחר יותר.

[הכרזה: ייצור ידע]

מה כן?

גישות אחרות באבוליסיוניזם מנסות לבנות תיאוריות חדשות על המסד התאורטי של דה-קרימיניליזציה, לגליזציה וצדק מאחה.

עקרונות אפשריים:

בדיקת הקונפליקט ופתירתו במהירות האפשרית (למשל: אדם שנתפס ללא ביטוח רכב, יחויב לרכוש מידית את הביטוח).
יש לשים את הדגש, לא על ניסיונות עקרים לתפיסת העבריינים, אלא על מזעור הנזק במידת האפשר במקרים בהם לא ניתן למנוע את הקונפליקט. למשל: גנב ארנקים משליך את המסמכים לתיבת הדואר על מנת שיוחזרו לנפגע והנזק קטן יותר)... איך לשכנע אותו לשים את הארנק בתיבת הדואר, לאבוליסיוניסטים פתרונים...

הביקורת על האבולסיוניסטים

עיקרה של הביקורת ממוקד בטענה שלאבוליסיוניסטים השקפה נאיבית על טבע האדם ועל המניעים העומדים בבסיס התנהגותו. רעיונות יפים אין בהם לשנות את העובדה שרק אכיפה שומרת את סדר החיים הקיים, כי "יצר לב האדם רע מנעריו", והרי ידוע עוד ממקורותינו כי "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו".

[התמונה המקורית: משטרת ישראל בפייסבוק. הכרזה: ייצור ידע]

טענה נוספת נגד התאוריה ממוקדת בכך, שהיא מתעלמת מאותם מקרים בהם עבריינים המהווים סכנה פיזית לציבור: רוצחים סדרתיים, פסיכופטים וכדומה. האבולסיוניסטים טוענים בתגובה, כי אלו מהווים קבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה. ויש לסגור אותם במוסד. הבעיה לטעמם היא, שבגלל אותה קבוצה קטנה, הציבור מתעלם מכך ש- 95% מהאסירים אינם חייבים להיות בכלא, ואין לחברה תועלת בכליאתם.

העשרה

האבולסיוניסטים על המונח "פשע"

נקודת המוצא של האבולסיוניסטים היא, שהחוק משרת את בעלי העוצמה. ולכן, המושג פשע משמש קבוצה מסויימת; בעוד שאחרים - המבצעים מעשים גרועים יותר - פטורים ממנו.

האבולסיוניסטים דוחים את המונח "פשע" לחלוטין. אירועים המכונים "פשע" אינם שונים מהותית מאירועים אחרים שאנו מכירים שאינם מוגדים כפשעים. בפועל אין קשר לוגי או מעשי בין פשעים מלבד העובדה הפשוטה שמערכת החוק החליטה מסיבות רבגוניות, לעתים משונות, ובהרבה פעמים אינטרסנטיות להגדירם כ"פשע".

ישנם פשעים שנגרם בהם סבל לאחד המעורבים, אך אין די בכך כדי להסביר מדוע אירוע מסוים הוגדר פשע ולא אחר. הקביעה מתי יוגדר "קונפליקט" כלשהו כ"פשע" ע"י המערכת, אינה קשורה למידת מסוכנותו או לנזק שהוא גורם לציבור. בהשוואה בין "עבריינות" לאירועים אחרים, מאורעות אלה אינם שונים באופן מיוחד מסבל וקשיים אחרים שישנם בחייהם של המעורבים בדבר. כך לדוגמה, נזקם של האלכוהול והסיגריות גדול לאין שיעור מזה של המריחואנה (להיפך, היא הופכת ומתגלה ככלי ריפוי אפקטיבי...), אבל, עדיין ברוב המדינות, דווקא הגידול והסחר במריחואנה מוגדרים כפשע; בעוד שאלכוהול וסיגריות חופשיים לשימוש; ויצרניהם הם תעשיינים מכובדים.

גם התגובה החברתית לרוב המקרים בהם מבוצעים "פשעים" איננה שונה מהתגובה לאירועים אחרים. אחוז קטן מכלל הפשעים המבוצעים מגיע לידיעת המשטרה. התגובה לפשעים היא התגובה החברתית הרגילה למאורעות לא נעימים. המקרה בו מערכת אכיפת החוק "מגיבה" הוא היוצא דופן.

הנה דוגמה: מהו פשע גרוע יותר? הזנחת המנהלים בתעשייה שגרמה לאסון אקולוגי מחריד בנגב; או שוד של מכולת? מי הוגדר פושע ומי לא? מי נשפט ומי לא?

[לכתבה המלאה של דן לביא ב'ישראל היום', לחצו כאן]

החוק הפלילי מגדיר באופן אקראי מס' קטן מן האירועים ונותן להם כותרת של "פשע" בצורה לא צודקת ולא הגונה. עקב כך זוכות ל"נחת זרועו של החוק" דווקא השכבות החלשות שבחברה בגלל כוחם הפוליטי החלש.

האבולסיוניסטים אינם משתמשים במונח "פשעים" אלא במונחים אחרים כגון "אירועים מצערים", "מקרים בעייתיים", "תופעות בעייתיות", "אירועים שיש למונעם", או "אירועים שיש להגיב עליהם". יש גם שימוש בכינוי "קונפליקט". המדינה מתערבת בקונפליקטים בין פרטים כדי לשלוט ולבקר את התנהגותם של פריטים יחידים, תוך כדי איום והפחדה, ולא כדי לפתור את הקונפליקטים.

האבולסיוניסטים על הענישה והחוק הפלילי

האבולסיוניסטים דוחים את המושג "עונש". הם מכנים את ההליך "גרימת סבל". העונש הוא גרימת סבל בכוונה תחילה. סבל שמטרתו איננה ברורה ויתרונותיו (אם יש כאלו) אינם שווים בחסרונותיו. גרימת סבל זו מתעלמת, הן מהקונפליקט והן מהקורבן.

החוק הפלילי - ע"פ האבולוסיוניסטים - מתעלם מכל הגורמים היכולים להסביר את התנהגותם של הצדדים לקונפליקט ומסתמך במקום זאת על הנחות יסוד מופרכות על טבע האדם.

האבולסיוניסטים על תפקודה והצלחתה של מערכת אכיפת החוק

ע"פ האבולוסיוניסטים, ישנה אפליה מובנית במערכת נגד החלשים והעניים. פעולותיהם של אנשים מהמעמד הכלכלי הגבוה מוגדרות כפשע לעתים רחוקות. וגם כשמוגדרות כפשע, יחס המערכת אליהן סלחני ומתעלם. (אסבסט, סיגריות, הפרת הוראות בטיחות, זיהום סביבה ועוד...):

[כרזה שנוצרה ע"י דודו סלאמה ושמוליק ד' ושהועלתה לפייסבוק ב- 2015]

האבולסיוניסטים טוענים, שאין כל קשר בין הענישה הפלילית לבין כמות הפשע, וסוברים כי מערכת הענישה פועלת מסיבות פנימיות כלכליות של עצמה. "תעשייה" שמטרתה להנציח את עצמה.

הם מותחים ביקורת על הפרטת בתי הסוהר: לחברות המנהלות את בתי הסוהר עניין להגדיל את אוכלוסיית האסירים במידת האפשר, ממניעים כלכליים. עוצמתם הפיננסית מתורגמת ללחץ על המחוקקים להחמיר את החוק. התופעה הזו מורגשת היטב בארצות הברית.

עונש המאסר נחשב בעיני האבולסיוניסטים ללא רלוונטי, יקר ונזקיו גדולים מתועלתו. במיוחד בהתחשב בעובדה המוכחת שאיש היוצא מבית הסוהר איננו יוצא מזיק פחות מאשר נכנס, ההפך הוא הנכון.

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]