[בתמונה: באר 7 בדמאם, באר הנפט המסחרי הראשון בערב הסעודית החל להפיק נפט במרץ 1938. מאז למדו מדינות האזור היטב את סוגיית ההשפעה הגאו-אסטרטגית. כולם למדו חוץ מממשל אחד - הישראלי הנוכחי... התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

לא מעט נכתב, על השימוש האיראני בבעלות בריתה וכוחות הפרוקסי שלה, להפעלת אמצעים קינטיים לצורך רכישת השפעה ברחבי המזרח התיכון. היא עושה זאת בכל מקום שבו היא מאמינה, שהאינטרס שלה נמצא בסכנה, כמו בלבנון או במקומות שהיא רואה בהם הזדמנות לרכוש השפעה כמו סוריה עיראק ותימן.

מעט מאוד נכתב על השימוש האיראני בדיפלומטיית האנרגיה האיראנית על מנת לרכוש השפעה גיאו-אסטרטגית. אסטרטגיה זו משולבת בחוסר היכולת של המדינות האזוריות לספק את הדרישות המקומיות לאנרגיה.

בעירק, הגז והחשמל האיראנים מספקים יותר משליש מצרכי האנרגיה של המדינה במיוחד בדרום עיראק. התלות העיראקית באנרגיה איראנית, בדרום עיראק, היא כל כך גדולה, עד שממשל טראמפ נאלץ לתת פטור מהסנקציות שהוטלו על איראן למגוון חברות עיראקיות. זאת, כיוון שרשת החשמל העיראקית בדרום המדינה עמדה לפני קריסה (ראו המאמר למטה).

ההקלות הללו ניתנו, כיוון שהעיראקים סיפקו הבטחות, שהם יצמצמו את רכישות האנרגיה האיראנית; אבל, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. בגדד עדיין מתקשה לעמוד בתשלומים לאיראנים בעבור שרותי האנרגיה, אותם היא מקבלת; מה שמאפשר לאיראנים ללחוץ על העיראקים, לייצר אי יציבות פוליטית בעיראק, ולחזק את מעמדה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: גאואסטרטגיה, לחצו כאן]

[למאמר המלא, לחצו כאן]

טהרן מייצאת אנרגיה (חשמל או גז) גם לאפגניסטן, לפקיסטן ולטורקיה; אם כי במקרה של טורקיה, הלחץ של וושינגטון והרצון הפוליטי של אנקרה לגוון את ספקי האנרגיה שלה, הוביל לאחרונה לקיצוץ בכמויות האנרגיה המיובאות מאיראן:

[לכתבה המלאה באתר The Hill, לחצו כאן]

לבנון היא שדה המערכה הבא לאנרגיה האיראנית ולהשפעותיה

התפקיד - שמשחקת בלבנון האנרגיה האיראנית - הודגש בגלל המשברים האחרונים במדינה. איראן שלחה, לאחרונה, ללבנון 4 מכליות דלק לסיוע מידי; ולמרות שהמהלך סמלי למדי ולא מהותי, לסמליות יש משמעות גדולה למדי ביחסים המזרח תיכוניים.

המאמץ האיראני הגדול ביותר בשנים האחרונות ,אחרי נושא הגרעין, עוסק בהבאת אנרגיה לדרום אירופה. האיראנים רתמו לנושא את הרוסים; ושתי המדינות מבקשות להקים ביחד צינור, שיחצה את המרחב העיראקי-סורי, יתחבר לתשתית קיימת בחלקה ולתשתית חדשה בחלקה, ויביא אנרגיה איראנית-רוסית לדרום אירופה. אם ישיגו האיראנים יציבות בלבנון - מה שנדמה כבלתי אפשרי - גם לבנון תהיה בתמונה.

המניע העיקרי לצעדים האיראנים במרחב - המשתרע בין טהרן, לבירות וללטקיה - נסוב סביב מאמץ האנרגיה הזה. ישראל היא יעד שלישי בחשיבותו. לכן, מי שחושב, שהוא יצליח לפגוע בהתבססות האיראנית בסוריה, פשוט לא כל כך מבין איפה הוא חי; ומה מניע את האיראנים. לצערי, יש יותר מדי אנשים בקטגוריה הזאת.

[בתמונה: גאואסטרטגיה, הלכה למעשה... לכתבה המלאה בynet, לחצו כאן]

מול המאמצים האיראנים הללו והמאמצים המשותפים האיראנים-רוסיים, פתחו הסכמי-אברהם אפשרויות חדשות!

אחת האפשרויות הללו הייתה פרויקט אמירתי-ישראלי בגיבוי אמריקאי שנועד להביא אנרגיה מהמפרץ לדרום אירופה. מתחרה יישיר לצינור האיראני-רוסי. רק שהתנהגות הממשל הישראלי הנוכחי בפרשה, איננה מחמיאה לטעמי, בלשון המעטה, להבנה האסטרטגית שלו:

ממשלת בנט וראש המל"ל החדש חולתא (מתחרז יפה עם גולגולתא – גבעת הגולגולתא ע"פ המסורת הנוצרית היא מקום צליבת ישו) לא הצליחו לזהות את החשיבות האסטרטגית של שוק האנרגיה המזרח תיכוני / דרום אירופאי; והתיישרו לחלוטין לימין מדיניות האנרגיה החדשה של ממשל ביידן.

[בתמונה: ממשלת בנט. ההבנה הגאו-אסטרטגית לא משהו, בלשון המעטה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אבי אוחיון / לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

שר החוץ יאיר לפיד, החרוץ מאוד (שלטעמי, טרם הצליח להבין את דקויות אמנות המדינאות...) , שר הביטחון בני גנץ (ממש כנ"ל) נתנו את הסכמתם לצינור אנרגיה עיראקי מצרי שיעבור דרך ירדן. אבל, הבעיה היחידה עם צינור עיראקי - ירדני - מצרי היא, שהעיראקים אינם מסוגלים לעמוד בדרישות האנרגיה המקומית שלהם, מה שיגרום להרחבת התלות האזורית באנרגיה איראנית, וירחיב את השפעתה של טהרן עד לסיני.

[בתמונה משמאל: שר החוץ יאיר לפיד. חרוץ מאוד, אבל... מה עם ההבנה הגאו-אסטרטגית? מקור תמונתו של יאיר לפיד: טוויטר]

תמר זנדברג, שרת הסביבה שלנו - שגילתה עד כה לטעמי כישורים אסטרטגיים ירודים אף משני עמיתיה - ביטלה מטעמי איכות הסביבה את ההסכם עם האמירויות (ואגב, יצוא אנרגיה מדינתי מתבצע תמיד על ידי חברות פרטיות – גם גז פרום הרוסית היא בבעלות פרטית).

[לכתבה של ענת רואה בכלכליסט, לחצו כאן]

שרת האנרגיה אלהרר, מתקשה לטעמי, בתחום זה, לא פחות: מעדיפה להתבשם ממחיאות הכפיים של האנרגיה החליפית; וביטלה את כל המאמצים לגילוי מאגרי אנרגיה נוספים בשנת 2022.

ההחלטה המטופשת הזאת לא תפגע, אמנם, במדינת ישראל כהוא זה (המאגרים הקיימים מספקים את כל תצרוכתה); אבל היא בהחלט תקטין את היכולת הישראלית להתחרות על השפעה גאו-אסטרטגית וגאו פוליטית בין המדבר הסורי עיראקי ליוון.

אין זו הפעם הראשונה שהשרה אלהרר מפגינה בורות אסטרטגית. הראשונה הייתה בפרשת הסכם המים עם ירדן, שם השפילה ישראל את עצמה, נתנה מתנות חינם לשווא וויתרה על יכולת השפעה אזורית... [משמאל למעלה: השרה קארין אלהרר. זו באמת תהיה ההתחלה של יחסי שכנות טובה? לא ממש... מקור תמונתה של ח"כ קארין אלהרר משמאל: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'הסכם המים עם ירדן – לא לומדים כלום ואין גם שכל להצטער!', לחצו כאן]

[בתמונה: בורות גיאו-אסטרטגית... השרה אלהרר. לכתבה המלאה בוואלה, לחצו כאן]