[בתמונה: חג המולד. המקור: freebibleimages]

[לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

עודכן ב- 25 בדצמבר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

נִיטָל או  ניטל נאַכט (ביידיש- ליל ניטל), הוא כינויו של ליל חג המולד בפי יהודי אשכנז, הנוהגים בין היתר להימנע בלילה זה מלימוד תורה. כדי להתחקות על מקור המנהג עלינו לחזור למאה ה-11. האכזריות בפרעות במהלך מסעות הצלב, שהכו ביהודי אשכנז, מיקדה ביהודים אלה את האשם בכל  - ישו הנוצרי. אין זה משנה, ויתכן שכלל לא ידעו כי ישו היה יהודי שומר מצוות נאמן, ונצלב כמלך היהודים על ידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס[1], בין השנים 30 ל-33 לספירה, אין ודאות מוחלטת לגבי השנה המדויקת[2].

[בתמונה: ישו היה יהודי שומר מצוות נאמן, ונצלב כמלך היהודים על ידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס. המקור: freebibleimages]

מבחינת ההשקפה היהודית, לאחר נחלי הדם שהשאירו הפורעים הנוצרים, ישו היה הפטרון של רוצחים אלה. וכרגיל אצלנו כאשר יש רבבות מתים מציינים זאת במנהגי אבלות כאלה ואחרים. אשר על כן, כשם שלא לומדים תורה בליל תשעה באב, בו נחרב בית המקדש, כך גם יש לנהוג ביום הולדתו של מייסד הדת הנוצרית, דת האחראית לרציחתם של רבבות יהודים, ויש להימנע מלימוד תורה. שוב, אין זה משנה, או אולי גם לא ידוע, שאת הדת הנוצרית עיצב בעצם פאולוס בנבואותיו לגויים ולא ישו[3]. מבחינת העניין ישו נהפך לאויב היהודים והתוצאות הנוראות שביצעו בשם הנצרות תלוי ועומד על חשבונו.

ישנם עוד מקורות למונח ניטל והמרכזיים שבהם הם:

א - מקור השם בשמו של חג המולד בלטינית של ימי הביניים, Natale Domini - הולדת האדון[4].

ב - השם נובע מכך שמדובר בליל נטילתו מן העולם של ישו.

ג - לפי הסבר אחר, קראו במקור לחג המולד חג הניתול, כלומר החג של התלוי - כינוי מקובל לישו בפי היהודים, היות שלפי המסופר בספר תולדות ישו נתלה ישו בערב הפסח לאחר שנהרג במיתת בית דין. המונח תלוי מופיע כבר במאה ה-13, אך לפי הסבר זה, משום פחד הגויים שונה עם הזמן צורת הכתיבה מחג הניתול לחג הניטול על מנת שהגויים לא יבינו.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

נחזור לספרות ההלכתית. במשנה במסכת עבודה זרה נאמר כך: "לפני אידיהן (חגיהם) של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן". המשנה מונה אלו חגים מדובר, "קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה (של המלך) ויום המיתה"[5].

חג המולד הושפע בין השאר  ממסורות מחגים אליליים עתיקים באירופה, בכללם החגים המוזכרים במשנה קלנדא וסאטורנליה, שנחגגו לקראת בוא החורף בסוף דצמבר ותחילת ינואר. הנצרות מילאה את החגים העתיקים  הללו בתוכן דתי נוצרי כדי למשוך את המוני העם לדת החדשה.

בספרות ההלכתית התקיים דיון בשאלה האם יש להתייחס למאמינים הנוצרים כעובדי עבודה זרה שאסור לסחור איתם בימי חגיהם. בעניין זה מופיע המקור הקדום ביותר לכינוי ניטל, במאה ה-13 אצל רבי מאיר הכהן מרוטנברג" :[6]ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו(רש"י (דמן הדין אינו אסור (לסחור) אלא ביום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל וקינה, אבל שאר איד שלהן אין תופסים בו ממשות". ברוב הדפוסים הושמט אזכור זה על ידי הצנזורה הנוצרית, או מטעמי צנזורה פנימית מטעם הקהילה.

[בתמונה: האם יש להתייחס למאמינים הנוצרים כעובדי עבודה זרה שאסור לסחור איתם בימי חגיהם? המקור: freebibleimages]

רבי ישראל איסרלן[7] מזכיר כעבור למעלה ממאה שנה את היום בכתיב שונה, ניתל, בתוך תשובה לשאלה האם טוב הדבר ש"בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה[8].

רבי עובדיה מברטנורא[9], כתב אודות יום זה כי "אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון, וכן בכל יום איד שלהן שעושין אותו כגון נט"ל, אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופסין בהם שם אלהות מותר"[10].

אזכור נוסף מהמאה ה-14, מצוי בהגהות ספר המנהגים של יצחק אייזיק מטירנא[11], המציין מנהג לומר את תפילת עלינו לשבח בקול רם בליל ניטל, שכלולים בה המילים "שהם משתחווים להבל וריק", אף שלא נהגו כן כל השנה מפני החשש לתגובת הסביבה הנוצרית.

עם חלוף הזמן, הפכה הבטלה מלימוד התורה בלילה הזה למנהג, שמסביבו התפתחו מנהגים שונים, בעיקר בקהילות חסידיות של מזרח אירופה. התיחום של האיסור ללמוד תורה לא היה גורף והמנהג העיקרי היה  להימנע מלימוד תורה בערבו של חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. בהתאם לכך, תלמידי החתם סופר[12] הלכו לישון מוקדם ולמדו תורה לאחר חצות הלילה. אבל המנהג הידוע והמרכזי בלילה הזה הוא משחק השחמט, ואחת התמונות המפורסמות בהקשר זה היא התמונה של האדמו"ר מלובביץ' משחק שח עם חותנו. אחרים, שיחקו במשחקי קלפים שונים, מפוקר ועד משחק ה21 המפורסם.

אחד מאדמו"רי גור נהג בלילה הזה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה, שהוא עיסוק עם משמעויות מיסטיות עמוקות, מאחר שבספרות הקבלה, נתפסה הנצרות כפסולת שהופרשה מגופו  של העם היהודי[13]. אחרים עסקו בלימוד חכמות חיצוניות, או ניצלו את הערב האמור  לחשב את  המאזן חשבוני והעסקי של כל השנה החולפת.

ברם, בקרב קהילות ספרד לא התקבל המנהג שלא ללמוד תורה בליל חג המולד. הרב עובדיה יוסף פסק על עניין זה באופן הבא: "אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל"[14], היות שלפי דעתו הייתה גזירה על הלומדים שלא לשוטט או לצאת לבית המדרש, מחשש לפגיעה מצד מאמינים נוצרים, וכך השתרבבה הטעות שאין ללמוד כלל, ואכן - הליטאים והספרדים, אינם מתייחסים כלל לניטל, ולומדים בלילה תורה כרגיל[15].

[בתמונה: הרב עובדיה פסק - לומדים תורה כרגיל... התמונה היא צילום מסך]

אחרית דבר

ליל חג המולד, שנחגג ברוב פאר והדר בקהילות הנוצריות, הפך החל מהמאה ה11 בקהילות אשכנז, מפאת רבבות הנרצחים במסעות הצלב, לערב בו נמנעים מלימוד תורה. מנהג זה, שהתקיים בעיקר על ידי חסידיות שונות במזרח אירופה, קיבל בחלוף השנים צביון של מנהגים שונים, כמו משחק השחמט, קלפים, לימוד חכמות חיצוניות ועוד. מנגד, יהודי קהילות ספרד והליטאים לא אימצו מנהג זה, והם שוקדים על תלמוד תורתם, וליל חג המולד מבחינתם הוא ערב לימוד רגיל בתכלית.

[לאוסף המאמרים על נצרות ונוצרים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] פונטיוס פילאטוס  ( Πόντιος Πιλᾶτος) היה נציב יהודה, בין השנים 26   עד 36  לספירה. על פי הברית החדשה השגיח פילאטוס על משפטו של ישו, ונתן את ההוראה לצליבתו.

[2] דוד פלוסר, ישו, מאגנס , 2009, עמודים: 197 – 226.

[3] הנ"ל, יהדות ומקורות הנצרות, ספריית פועלים, 1989, עמודים: 359 – 380.

[4] יום-טוב לוינסקי, על הפולקלור בליל הניטל, דבר, 28 בדצמבר 1934.

משה זאב סולה, אנציקלופדיה למועדי ישראל, תל אביב: יסוד, 1980, עמוד 138.

[5] עבודה זרה, פרק א', משנה ג'.

[6] רבי מאיר בר יקותיאל הכהן מרוטנבורג , היה בן דורו ומתלמידיו הגדולים של המהר"ם מרוטנבורג, שהיה עמו גם בזמן שהותו במאסר. נולד בערך בשנת 1260  ונרצח עם כל משפחתו במהלך פרעות רינדפלייש בשנת 1298.

[7] רבי ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי המכונה תרומת הדשן, על-שם ספרו, היה מגדולי יהדות אשכנז במאה החמש עשרה. 1390 – 1460.

[8] אזכור זה מופיע אצל ר' משה איסרליש, הרמ"א, בעל ההגהות על שולחן ערוך,  בסימן קמ"ח.

[9] רבי עובדיה ירא מבַּרְטְנוֹרָא , היה פרשן, רב העיר ירושלים ומנהיג הקהילה היהודית בה בשלהי התקופה הממלוכית. נודע בעיקר בשל פירושו למשנה. 1440 – 1515.

[10] פירוש למסכת עבודה זרה, פרק א',  משנה ב', דפוס וניצה שנת ש"ט. צונזר במהדורה המאוחרת מנטובה שנת שכ"ב.

[11] רבי יצחק אייזיק מטירנא,  מגדולי רבני אשכנז בימי הביניים, מחבר ספר המנהגים שהשפיע רבות על נוסח אשכנז המזרחי ועל מנהגי יהדות מזרח אירופה לעתיד. תאריך הולדתו לוט בערפל, נפטר בשנת 1425.

[12] הרב משה סופר, נודע בכינוי החתם סופר, היה ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית-אורתודוקסית. 1762 – 1839.

[13]  Nittel (Nacht), in: Isaak Landman, The Universal Jewish Encyclopedia, Volume 8, p. 224.

[14] עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ז', יורה דעה סימן כ'.

[15] שחר אילן, על החסידים וליל הניטל, הארץ,24 בדצמבר 2004.