[בתמונה: מכת צפרדעים... המקור: free bible images]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות רבות של מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת בא ממשיכה בתיאור מסכת מכות מצרים וכוללת את מכת הארבה, החושך ומכת בכורות. בעקבות המכה העשירית, פרעה מתרצה ומשלח את בני ישראל מארצו.

ככלל, מסכת מכות מצרים הינה סדרת אסונות, אשר באו אחת אחר השנייה בתכיפות גדולה, ודרגת חומרתם הולכת וגדלה.

תיאור המכות נזכר במקומות אחדים במקרא, כהוכחה לכוחו של האל המקראי. בתהילים מצוינות שתי גרסאות שונות של מכות מצרים, ועל כך דנו במקום אחר[1]. בדברנו הבאים נסקור את מסכת מכות מצרים על פי ספר היובלים.

[בתמונה: מכות מצרים... המקור: free bible images]

בפרק מ"ח בספר היובלים (ראו התמונה משמאל) המחבר מסכם בקצרה את הפרקים ג' – ט"ו, של ספר שמות, חוץ מפרק י"ב, לו הוא מקדיש פרק מיוחד – מ"ט. קודם שנכנס לעובי הקורה, ניתן לומר כי עיקר העלילה בספר היובלים בהקשר למכות מצרים, הינו המאבק בין מלאך הפנים למלאך המשמטה. מאבק זה נועד בתחילתו להגן על משה, כדי שמכות מצרים יחלו. וסופו של המאבק נועד להגן על בני ישראל ולאפשר את נקמה ממצרים עד תומה. המכות המוזכרות בספר שמות עצמו, הן הד של מאבק בין אלוהי מצרים לאל המקראי. בספר היובלים מאבק זה מקבל ביטוי למאבק שמיימי שהוא – מאבק בין שר המשמטה מול מלאכי הפנים והקודש. מאבק שמיימי זה נותן את אותותיו עלי אדמות, והד רישומם מאציל על הקורה ברובד הארצי, במצרים.

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

קודם שנעסוק יותר לעומק בדברי ספר היובלים נביא את עיקר הפסוקים מפרק מ"ח, העוסקים בנושא מכות מצרים מההיבט של מחברו:"  ויעש ה' נקמה בם, נקם כבד בגלל ישראל, ויכם וימיתם בדם ובצפרדע ובכנים ובערוב ובשחין אבעבועות פורח. ואת בהמתם [הרג] בדבר ובברד, ויך בו את כל צמחם, ובארבה אשר אכל את הפלטה הנשארת מן הברד. ובחושך, ואת בכוריהם מאדם עד בהמה [הרג]. ובכל אליליהם עשה ה' שפטים, וישרוף אותם באש. והכל צווה בידך לעשות אותו, וטרם תעשה ותדבר אל מלך מצרים ולפני כל עבדיו ולפני עמו. והכל נעשה בדברך, עשרה שפטים גדולים ונוראים באו על ארץ מצרים לנקום נקמת ישראל. ואת כל זאת עשה ה' בעבור ישראל ועל פי הברית אשר כרת עם אברהם, וינקם מהם על אשר לחצו אותם בפרך.

ויעמוד השר משטמה לך לשטן, ויחפוץ להפיל אותך ביד פרעה, ויעזור את חרטומי מצרים ויושיעם לעשות הדבר לפניך. אמנם נתנו בידם להוציא את המכות, אך את הרפואות לא נתנו להם להעשות על ידיהם. וה' הכה אותם באבעבועות הרעות, ולא יכלו לעמוד לפניו, כי הכחדנו אותם לבלתי עשות עוד גם אות אחת. ובכל האותות והמופתים מאן השר משטמה להכלם, עד אשר התחזק ויקרא אל המצרים לרדוף אחריך בכל חיל מצרים ברכביהם ובסוסיהם, ובכל רוב עמי מצרים. ואעמוד בינך וביניהם בין המצרים ובין בני ישראל ואציל את בני ישראל מידם מיד המצרים. ויוליך ה' אותם בתוך הים ביבשה, ואת כל האנשים אשר חיזק את לבבם לרדוף אחרי ישראל ירה ה' אלוהינו בתוך הים במצולות התהום. תחת בני ישראל אשר השליכו המצרים אותם למאה ולמאות אל היאור, על כן נקום נקם מהם. ואלף אנשי חיל גיבורים ואמיצים טבעו בעבור יונק אחר המומת מבני עמך אשר השליכוהו היאורה"[2].

[בתמונה: מכות מצרים... המקור: free bible images]

דיון

על פי פסוק ה', האל המקראי הוא אשר מביא את מכות מצרים. הסדר שנכתב בספר היובלים, לגבי המכות הראשונות, זהה לנאמר במקרא – דם, צפרדע וכינים. מותם של הבהמות היא מכת הדבר. בספר שמות, הוא מוזכר פעמיים, לפני מכת השחין ולאחריה. ספר היובלים מאחד את הדברים, ושם את מכת הדבר לאחר מכת השחין. כך הוא יוצר מבנה מדורג של מכות מצרים שאיננו קיים במקרא, כדלקמן – דם, צפרדע, כינים, ערוב, שחין, ורק אחר כך מופיעה מכת הדבר. לאחר מכן מתאר ספר היובלים את מכת הברד והארבה, אך מצמצם את פגיעת הברד ליבול בלבד, בעוד שעל פי התיאור המקראי הברד גרם למות האדם והבהמה שנמצאו בשדות. כך הופכת מכת הברד, לפי ספר היובלים, לשווה במהותה למכת הארבה והחושך, שהיו מכות מטרידות אך לא ממיתות.

כאשר ספר היובלים פונה לתאר את עשיית השפטים באלוהי מצרים, הוא מדגיש כי המדובר בפסלים בלבד, היות ואין הוא מכיר כלל ועיקר באלוהויות נוספת מלבד האל המקראי.

ספר היובלים מכניס לסיפור מכות מצרים, רכיב שאיננו נמצא כלל במקרא, בדמותו של שר המשטמה. זה האחרון נאבק במשה, והוא עושה זאת בעזרתם של חרטומי מצרים. בכך הוא מסביר את כוחם העל טבעי של החרטומים, שמקורו בשר המשטמה. לכן, לפי ספר היובלים, אין תמה כיצד הופכים החרטומים את מי היאור לדם, וכיצד יש בכוחם להעלות את הצפרדעים מהנילוס. מנגד, אין החרטומים מצליחים להסיר את מכת הכינים, משמע שכוחם של מלאכי הקודש שהם שליחיו של האל המקראי, גדול יותר מחרטומי מצרים ומכוחו של פטרונם, שר המשמטה.

[בתמונה: מכות מצרים... המקור: free bible images]

לפי הסיפור המקראי, לאחר מכות מצרים, פרעה נותן אישור לבני ישראל לעזוב את מצרים, אולם זמן קצר אחר כך, פרעה מתחרט על החלטתו זו, ויוצא לרדוף אחר בני ישראל. ספר היובלים מסביר את השינוי בדעתו של פרעה, בעקבות עידודו של שר המשמטה. לפי ספר היובלים, שתי קבוצות רודפות אחר בני ישראל[3]. הקבוצה הראשונה היא חיל פרעה, והשנייה היא קבוצה המורכבת מהמון העם. האל המקראי לפי דברים אלה, מציל את בני ישראל בשני שלבים. השלב הראשון הוא עשיית החציצה בין בני ישראל למצרים, שהוא באחריותם של מלאכי הקודש. השלב השני הוא בקיעת ים סוף, עליה אמון האל המקראי בלבד.

במהלך סיפור מכות מצרים בספר שמות, נאמר כי האל הוא אשר הקשה את לב פרעה, כדי שיוכל להמשיך ולתת את מכותיו בארץ מצרים. ספר היובלים איננו מציין עובדה זו כלל. יתכן שבכך מראה מחבר היובלים שאין ברצונו להתמודד עם בעיה תיאולוגית קשה – ענישת פרעה שהאל המקראי מקשה את ליבו. לחילופין ניתן לומר שהתיאור המקראי האומר כי האל הקשה את לב פרעה, נוגד את הדטרמיניזם המובנה של מחבר היובלים. בכך הוא מעצים את הרושם כי עשר המכות היו חלק מתוכנית סדורה מראש, כדרכו הדטרמיניסטית של ספר היובלים. לכן מסביר מחבר היובלים את עקשנותו של פרעה כפעולה של שר המשמטה, המעודד הן את פרעה והן את עמו במלחמתם כנגד בני ישראל[4].

[בתמונה: מכות מצרים... המקור: free bible images]

אחרית דבר

פרשת בא מסכמת את תיאור מסכת עשר מכות מצרים, וכוללת את מכת הארבה, החושך ומכת בכורות. בעקבות המכה האחרונה, פרעה מסכים לשלח את בני ישראל מארצו. מסכת מכות מצרים הינה סדרת אסונות, אשר באו ברצף ובתכיפות גדולה, ודרגת חומרתם הולכת וגדלה. תיאור המכות נזכר במקומות אחדים במקרא, כהוכחה לכוחו ועליונותו של האל המקראי. בפרק מ"ח בספר היובלים, ישנו תיאור מקוצר של מכות מצרים. לדעת מחבר ספר היובלים, המדובר בתוכנית סדורה מראש, היות ולפי רוח הדברים, ספר היובלים דוגל בדטרמיניזם קיצוני בכל הנוגע לקורה בעולמנו.

זאת ועוד. ספר היובלים מתאר את מכות מצרים, כבבואה לתהליכים המתרחשים בעולם העליון, בין שר המשמטה, אשר נותן כוח לפרעה ולעמו לעמוד נחושים כנגד המכות,  לבין מלאכי הפנים והקודש, המייצגים בעולם העליון את בני ישראל ומאבקם במצרים. מאבק זה מגיע לשיאו, כאשר בני ישראל חוצים את ים סוף, אולם חצייה זו לפי ספר היובלים היא פרי מעשיו של האל המקראי בלבד ולא של מלאכי הקודש. שני הרכיבים הללו, דטרמיניזם קיצוני, והמאבק בעולם העליון שהבבואה שלו מתרחשת עלי אדמות, מסבירה לפי ספר היובלים, את עקשנותו של פרעה ועמו, ואת הסדר הכרונולוגי המלווה בדטרמיניזם קיצוני, במכות מצרים מאידך.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] אבי הראל, המסורת אודות מכות מצרים במזמורי תהילים – ע"ח, ק"ה. ייצור ידע, ינואר 2021.

[2] ספר היובלים, כנה ורמן, יד בן צבי, ירושלים, 2015, עמודים: 533 – 539.(להלן: יובלים, ורמן).

[3] יובלים, ורמן, עמוד 537.

[4] יובלים, ורמן, עמוד 538.