1. אלטרואיסטית, הכוללת רצח הקשור בהתאבדות, ובכוונה להקל על סבלו של הילד;
2. רקע של פסיכוזה חריפה, שבה ההורים מבצעים את המעשה בהשפעתן של הזיות שמיעה פוקדות, או כחלק ממערכת פרנואידית דלוזיונלית.
3. רצח ילדים שאינם רצויים;
4. הרג ילדים שמקורו בתאונה;
5. רצח ילדים הקשור לנקמה כלפי בן/ בת הזוג (ראו הכתבה למטה):

רזניק תיאר שיטות מגוונות שבהן נעשה שימוש ברצח:

• אמהות השתמשו בעיקר בחניקה, בהטבעה, או בהרעלה באמצעות גז;
• אבות השתמשו בעיקר בהכאה, במעיכה ובדקירה.
• חבלת ראש דווחה כסיבת מוות שכיחה (כמו בכתבה למעלה).

במקרים שבהם נמצא כי ההורים, ובמיוחד האמהות, לקו במחלת נפש בזמן ביצוע המעשה, האבחנות נחלקו באופן כמעט שווה בין סכיזופרניה, דיכאון והפרעה דו-קוטבית ובין הפרעת אישיות. מצבים פסיכוטיים נמצאו יותר בקרב האמהות מאשר בקרב האבות.

רזניק סבר כי הסיכון לרצח הילדים בידי הוריהם הלך ופחת ככל שהילדים בגרו יותר. התקופה הרגישה ביותר היתה כאשר הקשר הקשר "אם-ילד" עדיין לא התגבש.

[הכרזה: ייצור ידע]

גם ממחקר שפורסם ב 2010 עולה כי הסיכון להופעת דיכאון אצל הורים מגיע לשיאו בשנת החיים הראשונה של צאצאם, ורגישות מיוחדת קיימת בקרב הורים שסבלו בעבר מדיכאון, בקרב הורים בגיל צעיר יחסית וכן בקרב הורים שבאים מרקע של עזובה רגשית. מבחינה אבחנתית, צוין כי:

• אמהות צעירות הרוצחות את ילדיהן עושות זאת בדרך כלל כשהן במצב של פחד, אימה, דיכאון או פסיכוזה, או כשהן שרויות במצב דיסוציאטיבי.
• אבות שרוצחים את ילדיהם מצויים לעתים קרובות בהשפעת אלכוהול או סמים; ואין להם כל יכולת לסבול את בכיו של התינוק.

רצח ילדים בידי הוריהם מאתגר ערכים רבים בחברה שבה הוא מבוצע:

• הוא מעמיד בספק מושגים בסיסיים כמו משפחה, תא משפחתי, והורים כדמויות של סמכות מגוננת, תומכת, עוזרת ומכסה מפני דברים רעים שקורים מחוץ למשפחה.
• הוא גם נוטע בציבור תחושה של מבוכה וחוסר ביטחון, בהיותו מעין תמרור אזהרה ביחס למהימנותם של ההורים וליכולתם לספק הגנה לילדיהם.

[בתמונה משמאל: רצח ילדים בידי הוריהם מעמיד בספק מושגים בסיסיים כמו משפחה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

בדיווחים תקשורתיים אודות רצח ילדים, מעורב מגוון רחב של היבטים אידיאולוגיים, חברתיים, תרבותיים, דתיים ואתניים אשר עומדים מאחורי ההחלטה כיצד לדווח עליהם לציבור. מהאמור לעיל ניתן להציע כמה עקרונות שאותם אפשר ליישם כאשר מבקשים לנסות ולהגיע לאיתור מוקדם של הורים בעלי סיכון לגרימת נזק בלתי הפיך לילדיהם:

• בראש ובראשונה, כל בעל מקצוע אשר עוסק בטיפול בקטינים רופאים למיניהם, עובדי סיעוד, פסיכולוגים, עובדי חינוך ורווחה וכיו"ב חייב לשקול את הסיכון שהורים ספציפיים מהווים לילדיהם.
• למרות שהתופעה יכולה להיות קשורה בקיום בעיות נפשיות בקרב מי מההורים, נמצא בסקר שנערך בקרב 220 פסיכיאטרים כי רובם המעיטו בהערכה נכונה של שכיחות התופעה אצל אמהות, וכמחציתם אף ציינו כי אינם נוהגים לשאול שאלות ספציפיות אודות רעיונות לפגיעה בילדים...

לסיכום

ילדים נהרגים בצורה אלימה במגוון מצבים מופיעים בתוך המשפחה ומחוצה לה. התופעה של רצח ילדים בידי הוריהם קיימת לאורך ההיסטוריה של המין האנושי.

מרבית הילדים שנופלים קורבן לרצח נרצחים בידי הוריהם. מסקירת הספרות עולה כי חלק ניכר מההורים הרוצחים לוקים בהפרעות אישיות, ואחדים מהם(בעיקר האמהות) לוקים במחלות נפש משמעותיות. האיתור והמניעה של תופעה טראגית זו הם קשים בשל העובדה שגורמי הסיכון הם מרובים ואינם ייחודיים.

מעשהו המחריד של איתי בן דרור, גרם לי לחקור ולהתעמק בתופעה הנדירה. מקרה זה, מהווה תזכורת לכך שהורים מסוגלים לפגוע בילדיהם פגיעה קטלנית וסימן אזהרה לצורך בעשיית כל מאמץ אפשרי, על אף הקשיים, לנסות לאתר ולמנוע מעשים מסוג זה ראו כתבה.

להרחבה ניתן לקרוא את הספר של פרופ' לימור עציוני הסוקר את תופעת רצח ילדים בידי הוריהם לאורך ההיסטוריה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במדינות השונות ברחבי העולם ובמדינת ישראל. "רצח ילדים בידי הוריהם" (2016), הוצאת נבו.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: "רצח ילדים בידי הוריהם", שראה אור בהוצאת נבו ביוני 2016. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]