[תמונת גרשון הכהן מימין: דובר צה"ל; תמונת ירון לונדון משמאל נוצרה, הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש ב- 2010 על ידי Odedee]

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחד הוויכוחים - הוותיקים ושלעולם לא יסתיימו - הוא הוויכוח על דמותו של צה"ל בעתיד. למרות שהכל כבר נאמר הוא לא מסתיים:

- ראשית, כי העיסוק בעתיד הוא תמיד מרתק, קל וחומר בתחום שהוא חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית, מה עוד שבדיון על העתיד, אין למומחים יתרון עלינו (אבל זה נושא לפוסט נפרד...); ;

- שנית, כי כולנו 'בעלי מניות'. צה"ל הוא הרי צבא העם (ויהיו כאלה שיאמרו, עדיין צבא העם), והעיסוק בו הוא נחלת כלל הציבור, קל וחומר אלה שחוו אותו. כך, כולנו מרגישים ברי סמכא לחוות דיעה;

- ושלישית, כי גורמים אינטרסנטים ינסו לעולם להשיג מטרות דרך הוויכוח הזה: כאלה המנסים לערער על מעמדו של צה"ל בציבוריות הישראלית ועל ההגמוניה שלו מסיבות פוליטיות ואחרות; כאלה שרואים בו חסם בדרך לשילוב חברתי; ועוד.

על חשיבות "מודל צבא העם" קיבלנו, למשל, במאמרים על הצעירים הערבים הנוצרים, שרואים בצה"ל את הגשר לשילוב במדינה כאזרחים שווי זכויות.

על הבעייתיות שלו אנו למדים יום יום במאבק הבלתי נגמר של אוכלוסיית הרוב לכפות על החרדים חובת גיוס.

בחודש האחרון (יוני 2013) הקדיש המדור "דעות" של ידיעות אחרונות שני מאמרים מנוגדים לסוגיה זו:

האחד של ירון לונדון תחת הכותרת: "האמנם 'צבא העם'?" לונדון מציג את "המודל המקצועני" ככיוון שאליו מושכת המציאות את מדינת ישראל, בין אם תחפוץ בכך ובין אם לאו, ועדיף להביא דברים באופן שבו הועלו ע"י הכותב. 

השני של מיודענו, האלוף גרשון הכהן, שהשיב לו, תחת הכותרת: "למרות הכל צבא העם!". על פי הכהן, "המודל המקצועני" פשוט אינו ישים במציאות הישראלית. אחד המרכיבים במאמרו של הכהן שמומלץ לתת עליו את הדעת הוא ההבנה שבעולם מורכב העתיד אינו ברור, ובמציאות משתנה במהירות, האתגר של כולנו הוא לשנות ולעצב את העתיד שאנו חפצים בו... 

ירון לונדון במאמרו "האומנם צבא העם?" (3.6.2013) מצדד בהחלפת השירות בצה"ל מצבא חובה לצבא שכיר ומצטרף לקולות ידועים הטוענים שכבר כיום לא כולם מתגייסים. תשובתי הכנה לטיעון זה פשוטה: אכן לא כולם מתגייסים, אבל לא השאלה 'כמה מתגייסים' קובעת אם זה עדיין צבא העם אלא השאלה - מכוח איזה מניעים מתגייסים.

אמת נכון - לא כל אדם מתאים למלאכת הצבא, ולא כל אדם ראוי לשרת. גם בסין למשל הצבא הוא צבא העם, עם גיוס חובה, אך כיוון שהם לא זקוקים לכולם, הנוהג הוא שאחד מעשרה מתגייסים, הצבא הוא זה שבוחר את מי הוא רוצה לגייס, וכשאדם סיני צעיר מקבל זימון לשרת בצבא הוא גאה על כך שנבחר. 

לגבי הגיוס לצה"ל יש להבחין בין שתי שאלות: האחת, האם בין אלה שכיום אינם מגויסים יש כאלה המתאימים לגיוס וצה"ל אכן זקוק להם? השנייה, מה ראוי לענות לאלה שמתגייסים ושואלים "למה דווקא אני?".

שתי שאלות אלה בלתי תלויות זו בזו. השאלה האחת היא האם אני רוצה שגם האחרים יתגייסו?– התשובה בודאי כן, ככל הניתן, וצריך לעשות את זה בכלים המתאימים, באמות המידה האפשריות. השאלה השנייה היא: האם אני ובָנַי, ובְנֵי בָּנַי ימשיכו להתגייס, גם אם לא כולם יתגייסו? ככל שאני יכול להשפיע - תשובתי היא כן, קטגורית. כמו בשעה שאני נותן צדקה, אני לא שואל ואיפה אחרים, אני עושה את חובתי. האחרים יעשו כמוני - מה טוב. כמובן שאם יהיו יותר - יהיה יותר טוב. אבל קודם כל אני פועל מכוח תודעת החובה שלי. במובן זה שׂיח החובות שבו אני ממַשׁמֵעַ את חיי דרך חובותיי, קודם לשיח זכויותייוהשירות הצבאי הוא במידה רבה זכות גדולה.

להיות חייל בעיניי זה אכן ערך. זה אומר שחלק מתהליך בנייה של נער לקראת היותו אדם בעל אחריות ואזרח נאמן, מתהווה לא רק מרגע היותו אדם הממלא את חובת החוק ומשרתאת המדינה בשרות כלשהו, אלא מרגע היותו חייל. מה לעשות, יש הבדל גדול בין שרות המדינה בשירות לאומי חברתי, לבין שרות המדינה כחייל, חייל עושה משהו שמבחינה ערכית הוא בעל ערך מיוחד, הטמון בעצם המוכנות של החייל לחרף נפשו למען המולדת. אולי, זה דיבור מיושן, אבל רבים כמוני אוחזים בו באמונה וימשיכו לאחוז בו.

עד כאן בסוגיית השקפת העולם ומכאן להערכת מצב מקצועית :

האם יהיה ביכולתה של מדינת ישראל לקיים עצמאות בהגנה על גבולותיה אל מול מכלול האיומים המתהווה, אם היא לא תתאמץ לגייס בגיוס חובה את מלוא האיכות והכמות שיש בנוער ובחברה הישראלית? התשובה המקצועית היא בוודאי שלא. אין זו רק שאלה של תקציב.

המענה לאיומים ביטחוניים רחבי היקף הוא מסה שבתוכה משולב צבא מילואים רחב היקף.

למדינת ישראל שבמסגרתה יתגייסו רק אלה שיבחרו בקריירה צבאית במסגרת צבא שכיר - לא תהיה יכולת להעמיד יותר משתי חטיבות ולא ברור איזה איכות תתייצב למלא תפקידים מיוחדים כמו ביחידת 8200.

אנו מעריכים כי מה שמנע בעשורים האחרונים מלחמה קונבנציונלית רחבת היקף נגד מדינת ישראל מסוג מלחמת יום כיפור ומה שנדרש כדי להמשיך למנוע מלחמה כזאת הוא קיומה הידוע של מסה צבאית פעילה וכשירה שבשעת מבחן יכולה להיקרא לדגל. זו מסה של יחידות מאורגנות, של פיקוד מאורגן, שיכולים למלא את השורות בהיקף רחב כפי שנדרש למלחמה קונבנציונלית.

האם בתנאים הקיימים אפשר ורצוי שיהיה מודל אחר של צבא למדינת ישראל?

לרוב הדעות זה נראה ממש בלתי אפשרי.

מבחינה זאת אין מדינות אירופה יכולות להוות עבורנו מודל, ובוודאי לא גרמניה ולא דנמרק. לארצות הברית לעומתם, צבא ענק, השני בגודלו בעולם אחרי הסינים, וצבא ארה"ב הוא אכןצבא שכירים, אלא שהם מגייסים אותו מתוך אומה של 300 מליון. והיכן אנחנו ?

מבחינת תמונת המצב החברתית, אני דוחה את הביטוי "אין מנוס מהחלפת דגם השירות הצבאי זה יקרה במוקדם או במאוחר". ישנה כאן מחלוקת על המגמה הרצויה בעיצוב עתיד פני החברה הישראלית ובינתיים העתיד פתוח ואנו נאבקים על עיצובו. האמירה שהסוף כבר קבוע וידוע, בעצם אומרת לנו שהרכבת כבר יצאה מהתחנה. טענתי היא שבכל הקשור למאבק על עיצוב העתיד, אין רכבות שייצאו מהתחנה. בכל רגע אפשר להשפיע. לכן כאשר מתארים לנו את התהליכים המתרחשים ומספרים בנימה סמכותית איך הכל מתפתח לקראת כך וכך, לא פעם מטרת הדובר היא ליצור שכנוע שחבל על הזמן וכבר אין סיכוי למאבק, העתיד כבר סגור – אז בדיוק כמו שאומרים לאדם 'שמע, אתה שמן ואתה לקראת התקף לב'. האם זה ודאי שיקרה לו התקף לב? הוא יכול לקחת את עצמו בידיו ולשנות זאת.

עתיד צה"ל כצבא עם כרוך אפוא בהתהוויות חברתיות, בניגוד לפיזיקה ניוטונית העתיד פתוח ואנו אכן במאבק על עיצובו. 

איפה אתם בוויכוח הזה שלא נגמר?

אגב, הסדרה של "האוניברסיטה המשודרת" של גלי צה"ל יצרה ב- 2009 קורס שיצא לאור אח"כ כספר בסוגיה זו (ראו תמונת הכריכה משמאל), ולמבקשים להעמיק - דומני שזה החומר המתומצת (112 עמודים בלבד) והמקיף, שמאפשר לקורא לעמוד על רוב ההיבטים הרלוונטיים.

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (עורך) (2009), צה"ל - צבא העם או צבא מקצועי, תל אביב: משרד הביטחון.
• גרשון הכהן (2018), צבא העם - האם הוא עדיין נחוץ?, ייצור ידע, 24/6/18.