[בתמונה: ויידום אהרן... המקור: free bible images]

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם, לחצו כאן]

עודכן ב- 4 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר חמישי מתוך שישה על נדב ואביהוא, בני אהרן, חטאם ומותם. למאמרים האחרים לחצו כאן: 

• אבי הראל: מהות חטאם של נדב ואביהוא בחנוכת המשכן;
• אבי הראל: חטאם של בני אהרן והקשר לדוד ולמיכל בת שאול;
• אבי הראל: מות שני בני אהרון, ומותו של עוזא;
• דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת שמיני;
• פנחס יחזקאלי: פרשת שמיני שבספר ויקרא – שיעור בנהלים ארגוניים.

*  *  *

פרשת שמיני עוסקת בחלקה הראשון באירועי היום השמיני שאחרי שבעת ימי המילואים, הוא יום חנוכת המשכן ובחטא נדב ואביהוא, בני אהרן. בחלק השני של הפרשה מופיעים דיני מאכלות אסורים וחלק מדיני טומאה וטהרה. על חלק מהנושאים הללו עסקו במקום אחר [1], והפעם נתמקד בתגובתו של אהרון למותם של שני בניו, נדב ואביהוא.

[בתמונה: אהרן ובניו הכוהנים... המקור: free bible images]

המספר המקראי מתאר בדרך קצרה ויבשה את תגובתו של אהרון למות בניו באופן הבא: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן"[2].

קודם שנדון בתגובת אהרון נתעכב לרגע על רקע הדברים. המדובר כאן בקורבנות שהובאו ביום השמיני, כלומר יום למחרת טקס המילואים. ביום השמיני האמור, החלו בהקרבת קורבנות הציבור, שהובאו על ידי נציגי העם, בנוסף לקורבנות של הכוהנים עצמם. התופעה שלאחר מניין שבעת ימי המילואים, בא המספר שמונה, מספר עם חשיבות עצמית ולא כהמשך סתמי, מוכר לנו מהדפוס של חג האסיף. בחג זה, נמנים שבעה ימים, ויומו השמיני, הוא יום בעל חשיבות בפני עצמו הנקרא - יום עצרת: "בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם:  כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ" [3].

היום השמיני האמור בפרשתנו הוא יום שמיני לחודש ניסן, בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. על פי האמור, המשכן הוקם ביום אחד לחודש הראשון, הוא חודש ניסן, כדלקמן: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" [4], והיום השמיני האמור אצלנו הוא היום השמיני בחודש ניסן. ברם, יש פרשנים החולקים על כך ואומרים שהיום השמיני האמור בפרשתנו הוא ראש חודש ניסן [5], ואילו שמונת ימי המילואים החלו בתאריך כ"ג באדר, אולם אין כאן המקום להכריע במחלוקת פרשנית זו.

נחזור לעניינינו. משה קורא ביום השמיני לכוהנים ולזקני העם ליטול חלק בטקס פולחני במשכן. כל אחד מהם מביא קורבן אחר מחברו, כך שאהרון והכוהנים מקריבים עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה, ונציגי בני ישראל מקריבים שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים כקורבן עולה. לפי דברי משה הבאים, ההתגלות האלוהית במשכן תגיע רק לאחר עריכת הקרבת הקורבנות:" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם, כְּבוֹד יְהוָה"[6], ואכן בסוף פרק ט' בפרשתנו נאמר כי:" וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה, אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם"[7].

[בתמונה: אהרן הכוהן... המקור: free bible images]

רק לאחר מכן מספר לנו המקרא על מעשיהם האסורים של שני בני אהרון, נדב ואביהוא, ועל התגובה האלוהית הקשה למעשה זה:" וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה"[8]. בעקבות האירוע הטרגי אומר משה בפסוק הבא כך:" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן". דבריו אלה של משה באים להדגיש כי את הדברים האלה ה' לא אמר קודם לכן בפרשתנו, לכן כוונת משה היא ככול הנראה לרוח הדברים שנאמרו בספר שמות כדלקמן:" וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי" [9].

תגובתו של אהרון על פי המסופר לא ברורה, ועמומה נוכח האסון שפקד אותו – וידום אהרון. האם אב יכול לשתוק כאשר שני בניו מתים לצידו בפתע? על פי הפשט הדברים, אהרון שתק ולא התאבל הן מפני שקיבל עליו את הדין, והן מפני שאסור לו להתאבל נוכח מעמדו ככוהן גדול, כפי שאנו מוצאים ציווי בנושא זה אחר כך:" וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ, לִלְבֹּשׁ, אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע, וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא:  לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ, לֹא יֵצֵא, וְלֹא יְחַלֵּל, אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו:  כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו, עָלָיו אֲנִי יְהוָה"[10]. ברם למרות ציווי ברור זה, קשה לחשוב מההיבט האנושי שאהרון לא הגיב כלל. ואכן, הרמב"ן על אתר אומר כך:" וטעם וידום אהרון – שהיה בוכה בקול, ואז שתק". כלומר התיאור וידום אומר דרשני. לפי הרמב"ן פירושו דממה לאחר צעקה ובכי גדול. אברבנאל במקום מפרש את צמד המילים וידם אהרון כך:" נהפך ליבו והיה כאבן דומם ולא נשא קולו בבכי ומספד כאב על בנים, וגם לא קיבל תנחומים ממשה, כי לא נותרה בו נשמה והדיבור אין בו", כלומר אהרון קפא בתגובתו ולקה בסוג של שוק, ולכן לדעת האברבנאל, אהרון מפאת מצבו הנפשי הקשה, הוא לא הצליח להוציא הגה מפיו.

לפי דבריו של ר' יעקב צבי מקלנבורג[11], וידום אהרון האמור בפסוק הוא "שבחו של אהרון שהיה שותק ברצון גמור בלי שום ערעור על המקרה שקרה לו".

דוד הופמן [12] מפרש את וידום אהרון על אתר כך:" אהרון נרגע כששמע שבניו נענשו עונש חמור כל כך, דווקא מפני שהיו מקורבים להשם", כלומר – אין ספק שאהרון הגיב ברגעים הראשונים כמו כל אב שכול, אבל היות ומשה סיבר את אוזנו כי מותם של שני בניו מגיע בגלל קורבתם אל האל, הוא נרגע ושתק.

[בתמונה: אהרן הכוהן... המקור: free bible images]

אחרית דבר

ביום השמיני לאחר טקס המילואים, נקבצו אהרון ובניו הכוהנים ונציגי בני ישראל להקריב קורבנות מיוחדים, שלאחריהם תגיע ההתגלות האלוהית לעיני כל. אהרון ונציגי בני ישראל עושים את המצווה עליהם והאש האלוהית יורדת על המזבח כמובטח. ברם, בסמוך לכך עושים שני בני אהרון ריטואל פולחני שלא ציוו אותם, והתגובה האלוהית לכך היא הריגתם במקום, לעיני משה אהרון והעם.

כיצד מגיב אהרון? על פי הסיפור המקראי אהרון מחריש – וידום אהרון, הוא בעצם לא מגיב, האומנם? על פרשנויות שונות, יש האומרים שהוא שתק לאחר בכי וזעקה גדולה, ויש האומרים כי הוא קיבל עליו את הדין ושתק מלכתחילה. יתכן שבמקרה זה כדי לאמץ את דבריו של ר' יונה בן ר' שלמה פילווארג [13], שאמר כי במקרה דנן אין אנו יודעים מה פירוש צמד המילים וידום אהרון, ואולי כדאי שלא לנסות לפרשם כלל.

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שמיני.
• אוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שמיני באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 29/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם, ייצור ידע, 5/4/24.

[1] אבי הראל, מהות חטאם של נדב ואביהוא בחנוכת המשכן, ייצור ידע, מרץ 2016 ; אבי הראל, אלמנט המסורת בכשרותם של בעלי חיים המותרים באכילה, ייצור ידע, מרץ 2019.

[2] ויקרא, פרק י', פסוקים: א' – ג'.

[3] במדבר, פרק כ"ט, פסוק ל"ה.

[4] שמות, פרק מ', פסוק י"ז.

[5] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 58 – 60.

[6] ויקרא, פרק ט', פסוק ו'.

[7] שם, פסוקים: כ"ג – כ"ד.

[8] שם, פרק י', פסוק ב'.

[9] שמות, פרק כ"ט, פסוק מ"ג.

[10] ויקרא, פרק כ"א, פסוקים: י' – י"ב.

[11] ר' יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג היה מרבני גרמניה במאה ה-19. התפרסם בחיבורו על התורה הנקרא - הכתב והקבלה. ספרו זה היה הראשון בסדרת ספרים שהתפרסמו בתקופתו על ידי רבנים אורתודוקסים שונים במגמה למנוע את התפשטות הרפורמה. 1785 – 1865.

[12] ר' דוד צבי הופמן היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19 וממנהיגיה של אסכולת תורה עם דרך ארץ. כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו. 1843 – 1921.

[13] פרשן על אברהם אבן עזרא, מתוך ספרו בני רשף, מקור - גיליונות פרשת שבוע, נחמה ליבוביץ', פרשת שמיני, תשכ"א.