תקציר: כאילו לא די לנו במרורים שמאכילים אותנו בכירי השלטון בירדן, עתה מאשימה המלכה ראניה את ישראל בפייק ניוז בסוגיית הטבח בעוטף ישראל ב- 7 באוקטובר 2023... מה כבר היה קורה, אם ישראל – בתגובה ליריקות בפרצופה – הייתה מפחיתה בחצי את כמות המים המוזרמת לממלכה? טענות ירדניות, שהיו מתחילות להישמע היו נענות בכך ש"אין שינוי במדיניות הזרמת המים" וש"אולי היה מדובר בתקלה טכנית שעיכבה את הזרימה בצינור"…

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

עודכן ב- 26 באוקטובר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 18 באפריל ירקה ירדן שוב, בפעם המי יודע כמה, בפרצופה של ישראל. ואנחנו? מנגבים שוב את הרוק מעל פנינו וממשיכים כרגיל... הפעם זוהי מלכת ירדן (ממוצא פלסטיני, ראניה, שנחלצה להגן על עמה באמצעות האשמת הישראלים בפייק ניוז לגבי טבח ה- 7 באוקטובר 2023:

בראיון לרשת CNN, טענה ראניה כי כלי התקשורת נוקטים במוסר כפול ואמרה כי הצד הישראלי זוכה לבמה גדולה יותר. "נשיא ארה"ב אמר שיש לו ראיות, שהוא ראה ראיות שערפו ראשי ילדים, רק כדי לחזור בו אחר כך כי צה"ל אמר שאין הוכחה לכך", טענה.

"אפילו ב-CNN, בתחילת הסכסוך הייתה כותרת שדיווחה על ילדים ישראלים שנמצאו שחוטים בקיבוץ ישראלי. כשקוראים את זה, זה לא אומת באופן עצמאי. האם תפרסמו משהו שלא אומת שהגיע מהפלסטינים?"

מה שורש הבעיה עם ירדן?

על פי התפיסה האסלאמית, בן דת נחותה (יהודית) שמורשה בהגבלות לחיות במדינת הקדש מוסלמית ('דאר אל אסלאם' משמע, כזו שנכבשה בעבר ע"י מוסלמים; משמע, ישראל), קרוי דימי - או אהל דימא. במדינה כזו, אין מקום לריבון שאיננו מוסלמי, ועליו לחיות כנתין נחות מבעליה המוסלמים. הוא מחויב במס גולגולת (ג'יזיה), תמורת הזכות לחיות על אדמת הקדש מוסלמי, ולא די בכך. מצווה היא להשפילו, בעיקר בעת התשלום.

השלום עם ירדן נראה כאילו הוא כמעט הדדי לחלוטין - בניגוד לשלום עם מצרים שבו נתנו להם את כל האדמה, על הנפט שבה, והרסנו יישובים - פה כמעט שלא החזרנו אדמה (למעט נהרים וצופר), וקיבלנו 'שלום'; אבל, בדיוק פה טמונה הבעיה.

הירדנים - כמו כל מדינה מוסלמית באזורנו, המקיימת עימנו יחסים - זקוקים לסמליות של קבלת דמי החסות מ'הכופרים'. אנחנו לעומתם חייבים לוודא שכל דבר שניתן להם אינו נתפס כך. זה מסר סמוי שבני המרחב הזה מבינים היטב - כולל הפלסטינים שבתוכנו... 

כולם באזור מבינים זאת חוץ מאיתנו, כי היהודים לא מבינים כלום. הם מתנהגים כאילו הם לא חיים במרחב הזה ומתעקשים שלא להבין את מסריו. עובדה זו בלטה במיוחד בסוגיית מתן המים לירדן, והיא משליכה על התנהגותה של ירדן כלפינו היום [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן].

איך מתנהגת ישראל כלפי ירדן? ההיפך!

למים יש משמעות מיוחדת ביחסי הכוחות במזרח התיכון, הן במאבקי המדינות במאה השנים האחרונות; והם בהיסטוריה הקדומה ביותר. מים הם סם החיים. ראו, למשל, מה קורה למצרים עם האתיופים במאבק על מי הנילוס; או מה שעושים התורכים לסורים בסכירת פי נהר הפרת הזורמים אליהם... על כן יש במים אלמנט של כבוד, ולמענם יש מאבק. במרחב הזה כבוד הוא חלק מהמשוואה הביטחונית. "כאן" - טוען האלוף גרשון הכהן - "אנחנו צריכים להכיר את המקומות שאנחנו מושפלים בהם גם בלי שאנחנו יודעים שאנחנו מושפלים!" (הכהן, 2021).

אריאל שרון היה זה שהסדיר את הסכם המים הראשון במסגרת הסכם השלום, ונתן לירדנים חמישים מיליון קוב כבונוס חינם, בנוסף על חמישים מיליון הקוב שבהסכם.

כך תמרנה ישראל את עצמה למצב קלאסי שבו היא נתונה לסחיטה: כאשר היחסים המדיניים מתערערים מסיבה כלשהי, היא נדרשת לתמורה כלשהי על מנת לרצות את הצד הירדני, וחוזר חלילה... (כך עשה גם חמאס, בבוטות גדולה יותר). כאשר היא משלמת את הפרוטקשן הזה, הוא נתפס בעיני כל כתשלום של מס גולגולת (ג'יזיה), תמורת הזכות לחיות פה. ובאמת, ב- 16 באוקטובר 2021 נחתם הסכם מים עם ירדן, שבו התחייבה ישראל, ללא תמורה, להכפיל את כמות המים שתעביר ישראל לירדן בשנתיים הקרובות.

כתב על כך האלוף גרשון הכהן: "המזרח התיכון הוא בזאר של סוחרים וקונים; ובבזאר, מי שיכול סוחט. זו כאילו אמירה מכלילה, אבל זה עניין של תרבות. הערבי יודע להיות סוחר, ולסחוט; כמו גם להציג את הדברים באור הנוח לו. גם את מה שהיה בעבר, כחלק מהסכם, הוא יודע להעמיד במקום חדש, שיוצרת התניה של סמלי אי כבוד" (הכהן, 2021).

18/4/22: ראש ממשלת ירדן יורק בפרצופה של ישראל

ב- 18 באפריל 2022, התבטא ראש ממשלת ירדן בישר אל-חסאוונה - אחד האנשים המקורבים ביותר למלך הירדני, עבדאללה השני - בפרלמנט הירדני, בחריפות חסרת תקדים כלפי ישראל, כשהוא מגדף אותה ("הציונים מטמאים את אל-אקצא") ומסית בפומבי ("מצדיע לכל פלסטיני שמיידה אבנים נגד הציונים").

ואנחנו? במזרח התיכון - שכללי הכבוד האישי והלאומי משחקים בו תפקיד מכריע - המשיכה ישראל להתנהג כאילו היא שוויץ וכאילו שכנותיה אירופיות: ראש הממשלה דאז בנט מפרסם סרטון גינוי (ראו למטה); והשגריר הירדני נקרא לנזיפה במשרד החוץ.

10/21: לא רק שהירדנים מקבלים מים, הם מתעקשים לקבלם משהו ששייך להם!

תתת כאשר ניצבה ישראל מול הבקשה (הדרישה...) להוסיף מים בחינם על אלה שהיא כבר נותנת, הייתה הצעה ישראלית לנצל את המתנה הזו לפחות לשיקום הירדן מבית זרע ועד נהרים, שהפך לתעלת ביוב משמימה ומעופשת. אם הירדנים יקבלו את המים בזרימה טבעית, ווישאבו אותם מנהרים, הדבר היה נותן חיים חדשים ושיקום אקולוגי של אפיק הירדן עד נהריים, בבחינת זה נהנה וזה לא חסר (הכהן, 2021).

אבל, הירדנים סרבו. הם דרשו - ומשום מה קיבלו - לקבל את המים בצינור. למה? את זה, אף אחד כמעט בישראל - למעט המזרחנים והפלסטינים - לא הבין: כי יש לזה ממד סמלי שכאילו זה שלהם. הם סבורים שמי הכינרת שלהם. הם לא מבקשים מים מהכנרת. הם תובעים מים מהכינרת. לכן, כשאתה נותן להם, הם לא מציגים את זה כאקט של רצון טוב, שראוי להכרת תודה, אלא כמשהו ששייך אליהם, שיהודי - ה'דימי' נותן להם, את מה שהוא מחויב, כי מטבע העולם זה שלהם! (הכהן, 2021).

20/10/21: ירדן אוסרת אישורים על עסקאות נדל"ן ביו"ש

עשרה ימים בלבד מיום חתימת הסכם המים, שבו הסכימה ישראל להכפיל את אספקת המים, חינם, לירדן - מתנה על היריקה בפרצופנו בסיפור נהריים - עשרה ימים בלבד מהצהרתה של שרת האנרגיה דאז, קארין אלהרר, על כך, ש"אנחנו רוצים יחסי שכנות טובים" עם ירדן; ועל כך ש"זוהי רק ההתחלה", וכבר הגיע מטח רוק עסיסי נוסף מכיוון ירדן, לתוך פרצופנו: שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי, הוציא הנחייה בכתב למשרד המשפטים: "לא להסדיר כל הסכם מכר הנוגע לאדמות פלשתיניות":

ושיא הבדיחה הוא, שהמדיניות הירדנית - לא לאשר עסקאות מקרקעין ביהודה ושומרון מתקיימת בפועל זה שנים רבות - אבל הוחלט מלמעלה לפרסם אותה בכתובים דווקא כשישראל הראתה נדיבות.

10/11/19: הירדנים, תוך ביזוי ישראל, מכילים ריבונות על צופר ונהרים

באוקטובר 2019, ביטל המלך הירדני, עבדאללה השני, בהתרסה ובאופן חד צדדי, את ההיתר שניתן לישראל בהסכם השלום, לעבד חלקת קרקע באזור ארם נהריים באחד מפיתולי נהר הירדן בו הוקמה גם אנדרטה לזכר קבוצת תלמידות שחייל ירדני הרג, הסכם שאמור להתחדש, באופן אוטומטי, כול 25 שנה, למעט אם אחד הצדדים יתנגד לכך (להזכיר, מדובר באדמה יהודית בקושאן, עוד מימי רוטנברג; שהיו מעובדות על ידי קיבוץ אשדות יעקב). 

בהתראה של שנה מראש, סיימה ירדן את הסכם; וב-2019 הועבר השטח לריבונות ירדן, כשהמלך מתגאה על כך ש"שחרר את השטח" כאילו היה כבוש. לתרועות חברי הפרלמנט שלו, שקיים שם ישיבה מיוחדת, כאילו להכעיס: "אני מודיע על סיום הסיפוח של שני האזורים צופר ונהריים מהסכם השלום ועל החלת ריבונות ירדנית מלאה על כל אינץ' מהאדמות האלה" - כאילו מדובר בשחרור שטחים כבושים. 

ישראל הסתפקה ב"הבעת צער"...

היו אצלו שהבינו... כך למשל שאל גלעד שרון מדוע שישראל לא תדרוש בתמורה לחמישים מיליון הקוב, לפחות את אדמות נהריים, שהם אדמה יהודית בקושאן עוד מימי רוטנברג; עד שהירדנים ביטלו את ההסכם, תוך ביזוי ישראל לעין כל. למה לא יצרה ישראל התניה, כשהגיעה ההזדמנות?

אפשר להשוות: איך סעודיה שומרת על כבודה הלאומי?

אחד הקודים החשובים ביותר בפרדיגמת חשיבה המזרחית - הערבית הוא, הבוז למי שאיננו שומר על כבודו. הנה תראו מה קרה כפורסמו דבריו של שר האינפורמציה הלבנוני, ג'ורג' קרדחי, שתקף את הסעודים על הפעולות הצבאיות שהם מבצעים נגד החות'ים, שלוחיה של איראן. קרדחי טען, שהחות'ים רק מגנים על עצמם מפני התוקפנות הסעודית.

ומה עשו הסעודים?

• גרשו את השגריר הלבנוני מארצותיהם;
• קראו את שגריריהם בלבנון להתייעצויות;
• הפסיקו את כל הייבוא מלבנון.

כתוצאה מכך החלו תגובות נגד בלבנון; וכולם פועלים לפתרון המשבר; שכן, לבנון תלויה בכסף הסעודי שסייע לה לשרוד בעקבות המשברים התכופים שהיא עוברת.

ואיך שומרים הירדנים על כבודם, כשישראל עולבת בהם?

במרץ 2021 התכוון יורש העצר הירדני, חוסיין בן עבדאללה, לבקר ביקור בזק בירושלים. במסגרת ההכנות לבואו, החלה היערכות בשטח ונסגרו כבישים מסוימים. שני אוטובוסים מצוותו של חוסיין, ללא יורש העצר הירדני, כבר הגיעו לירושלים (אייכנר וסלאמה, 2021).

אלא שאז התעוררה מחלוקת בנוגע לסידורי האבטחה, היקפי האבטחה וסוגיות נוספות. הפרטים אינם משנים. הירדנים התרגזו והחליטו לבטל את הביקור. הם טענו כי ישראל שינתה את תוכנית הביקור באופן שיקשה על תושבי ירושלים, ובשל כך החליט יורש העצר לבטל את הגעתו בכדי לא להקשות על הפלסטינים להגיע ולהתפלל. יורש העצר לא הספיק להגיע לגשר אלנבי וצוות האבטחה המקדים הונחה לעזוב מיד את ירושלים ולחזור לירדן (אייכנר וסלאמה, 2021).

ירדן הגיבה מיד על העלבון הזה: היא מנעה את מעבר מטוסו של ראש הממשלה דאז, בינימין נתניהו בשטחה, וגרמה לדחיית ביקורו באמירויות.

עכשיו, תארו לכם את העלילה הדמיונית הבאה

בתגובה לדברי המלכה הירדנית עולה ראש הממשלה הישראלי להשיב בכנסת. את החלק הראשון של דבריו הוא נושא בערבית:

"אני רוצה לשאת דברים עם העם הירדני. אתם עם חשוב ומשמעותי במזרח התיכון. אתם בני הדודים שלנו; ואנחנו רוחשים לכם כבוד רב. חתמנו אתכם על הסכם שלום, ואנחנו משתפים אתכם במשאבים שלנו - מים ואנרגיה למשל. אבל, למה אתם לא מכבדים אותנו כפי שאנו מכבדים אתכם? איך הייתם מתנהגים כלפי מדינה שכנה, שמבזה אתכם? חשוב לנו להדגיש: עבורנו כמו עבורכם, אין דבר שחשוב יותר מהכבוד - האישי והלאומי - ואל תצפו מאיתנו שנתנהג אחרת מהאופן שבו הייתם מתנהגים אתם".

כזכור, ב- 16 באוקטובר 2021 נחתם הסכם מים עם ירדן, שבו התחייבה ישראל, ללא תמורה, להכפיל את כמות המים שתעביר ישראל לירדן בשנתיים הקרובות. תארו לעצמכם שלאחר נאום ראש הממשלה - בלי דיבורים מיותרים - פשוט הייתה ישראל חוזרת להזרים מים על פי ההסכם הקודם. טענות ירדניות שהיו מתחילות להישמע היו נענות בכך ש"אין שינוי במדיניות הזרמת המים" וש"אולי היה מדובר בתקלה טכנית שעיכבה את הזרימה בצינור"...

מה היה עושה המלך הירדני אז?

יורק בפנינו שוב? פועל נגדנו בזירה הבינלאומית (הוא כבר ושה זאת במלוא המרץ כבר עתה...); או אולי מבין שהיהודים אינם דימי - כופר בן חסות, שחייב לשלם למוסלמי תמורת חייו על אדמתו - ושנגמר העידן של ארוחות חינם?

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הרחבה בנושא 'חדשות מזויפות – Fake News'.
• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי').

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), חדשות מזויפות – Fake News, ייצור ידע, 19/2/17.
• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.
• גרשון הכהן (2021), הסכם המים עם ירדן – לא לומדים כלום ואין גם שכל להצטער! ייצור ידע, 16/10/21.