ייסורי השר לביטחון הפנים…

גלעד ארדן

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Avi1111 dr. avishai teicher. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

פעם, חצי השנה שקדמה להכרזה על המפכ"ל הבא הייתה תקופה של עדנה עבור השר לביטחון הפנים. היום, אינני בטוח כלל שגלעד ארדן נהנה מהתהליך שנכפה עליו עם תחילת כהונתו!

כיוון שהמפכ"ל מהווה – על פי ס' 9 לפקודת המשטרה – רשות עצמאית-סטטוטורית וסמכויותיו מעוגנות בה. הוא אינו מקבל את סמכויותיו מהשר, כפי שהדבר קיים בקרב עובדי המדינה הבכירים במשרדי ממשלה אחרים. דומים לו רק עובדי ציבור בודדים כמו הרמטכ"ל מול שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה מול שר המשפטים. לכן, כתוצאה מחלוקת העוצמה הבלתי מאוזנת בין השר למפכ"ל, רצופה ההיסטוריה של המפכ"לים והשרים, לדורותיהם, במאבקי כוח, והרמוניה שררה ביניהם רק במקרים בודדים. בשל כך, תקופת החיזור של הקצונה הבכירה עם השר הממונה הייתה תמיד ערב מינוי המפכ"ל, ולאחר מכן - עולם כמנהגו נוהג. שרים נוהגים בדרך כלל למנות את הלא צפוי ו/או הצעיר שבמועמדים על מנת להבטיח נאמנות גם אחרי המינוי ולשווא. מרגע שמתיישב המפכ"ל על כסאו, מתחילה מערכת היחסים הלא נוחים עם השר. חריגים למצב הזה יש בודדים. אני זוכר, למשל, את ההרמוניה החריגה ששררה בין השר, חיים בר לב ז"ל למפכ"ל דוד קראוס ז"ל (1990-1985). זוכרים דוגמה נוספת?

לשר הנוכחי לא היה זמן להתענג על החיזורים, לא במשטרה וגם לא בשב"ס (שם הוא נחשף מיד עם מינויו למערכת לחצים, לא למנות נציב מבחוץ...). יש לזכור שמאז מסקנות "וועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראליים באוקטובר 2000" (וועדת אור, 2003), האחריות על כשלים באירועי סדר ציבורי אינם נחלת הקצונה הבכירה לבדה. הוועדה סימנה גם את השר הממונה ואת ראש הממשלה כאחראים. משמע, אירוע סדר שיצא משליטה בעוד השר מתמהמה עם מינוי המפכ"ל עלול לעלות לשר בקריירה שלו; וגם לראש הממשלה, מה שמבטיח חוסר הסכמות פוטנציאלי ביניהם לגבי המינוי!

בתקשורת נכתב כי בכוונת השר למנות לתפקיד "דמות ערכית, שתתקן את התרבות הארגונית במשטרה ותשקיע רבות בחיזוק המשמעת, האמון והחינוך לערכים"... מציאה של דמות כזו היא מלאכה למדעני העתיד. כדי לטפל בתרבות הארגונית דרושה יד ברזל ותחכום על סף הנוכלות הארגונית. זה בטח לא עבודה ל"איש ערכי" המחנך לערכים, שהמנגנון הארגוני יאכל אותו חי! מצד שני, מפכ"לים וניצבים חזקים (ולא "ערכיים") מן העבר הן תוצר של המנגנון. האם הם יפנו נגדו?

ומה עם מועמד מבחוץ? למשטרת ישראל יש את התרבות הארגונית היצרית והבעייתית ביותר בין הארגונים הציבוריים. ייקח לאותו "חדש" שלוש שנים (אם ישרוד) להבין איפה עבדו עליו, ואז הקדנציה שלו תעמוד כבר לפני סיום. משמע, מועמד כזה זקוק לקדנציה ארוכה של שבע שנים להתמקם ולבצע רפורמה ורבים הסיכויים שאו שהתרבות תחברת אותו או שייפלט לפני כן. להזכירכם, המפכ"ל המוצנח היחידי (ללא תפקידים קודמים במשטרה) היה גיבור מלחמת ששת הימים, האלוף הרצל שפיר, ששרד שנה אחת בלבד.

היה קל יותר לשר אם היה לו מושג ברור על דמות השינוי שעל המשטרה לעבור. אבל, ריבוי תפקידיו ומעמדו אינם מסדרים לו את הקשב ואת הזמן הדרושים ללמוד את הסוגיה לעומק. על כן, הוא תלוי גם ברפורמה במפכ"ל שלו, ורפורמה יודעים איך מתחילים, אך לא איך גומרים. כשתתחיל ההתנגדות לשינוי עם רצח האופי התקשורתי למפכ"ל רפורמטור, בכלל לא בטוח שיקבל גיבוי, לא מהשר ולא מראש הממשלה...

על כן, ראוי לו לשר ללכת על אסטרטגיה של מטרות מוגבלות: להביא מפכ"ל חזק מן העבר לתקופה של שנתיים [אני מכיר רק אחד - דודי כהן (שמעולם לא נמניתי על סביבתו הקרובה, להפך...)], ובשנתיים הללו לקיים סמינר מעמיק על אופן השינוי הנדרש למשטרה, ואז, חמוש באג'נדה רצינית, יוכל השר לחפש את המוציא שלה לפועל.

כך או כך, אני לא מקנא בו... 

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה של מטרות מוגבלות', לחצו כאן]

מקורות והעשרה 

4 thoughts on “ייסורי השר לביטחון הפנים…

  1. שלום בן חמו כתב בפייסבוק:
    פיני יקירי אהבתי את אשר כתבתה ניתוח מעמיק ששורשיו שזורים בתולדות המשטרה ומפקדיה. נכון הוא שבקדנציה בת שלוש או ארבע שנים לא ניתן לבצע שינויים משמעותיים שבכוחה לשנות את פני המערכת ולהבריאה מתחלואיה. אחת הבעיות הקשות לדעתי של המפכ"לים שהם נכנסים לתפקיד עם תפיסת עולם שגוייה כל אחד בדורו מבטל אוטומטית את תורת קודמו .נוהלים והחלטות ועבודות מטה בהם הושקעו מאמצים רבין של טובי האנשים . השקעה של חודשי עבודה והון עתק, והנה "בא מלך חדש שלא ידע את פרעה "ובהינף יד פוסל ומבטל כל דבר שנקבע על ידי קודמו. המפכ"ל שפרש לאחרונה בא עם תפיסת העולם על" שנת המפנה." כולנו יודעים לאיזה מפנה הביא את המשטרה הכניס אותה לבור עמוק שמעולם בתולדותיה לא הייתה בו .לרגע לא תיאר לעצמו איזה מפנה יחול , ציבורית ,תדמיתית , והסטטיסטיקה נסקה לשמים. לא צריך לספר סיפורים" צא ושמע" אהבתי את הכוון שלך להביא מפכ"ל לשעבר, אני מכיר אישית מספר ניצבים בעלי פוטנציאל אדיר להביא לשנוי בתוך המשרה, וחלקם לא רצו בכלל להיות מפכלי"ם גם כשזה הוצע להם, ויש כאלה שהם בעלי פוטנציאל גדול אני לא מאמין שירצו באיזשהו שלב לחזור כי הם עושים חייל בחוץ ושוב ,ובמיוחד כאשר לא ניתנה להם ההזדמנות להביא לידי ביטוי את יכולותיהם. לכן לדעתי הצנועה אני סבור שצריך למנות מפכ"ל למשטרה ללא דחוי, שיעסוק בנושאים הפנים אירגוניים ובשגרת התרחישים והאירועים . לידו ולא לצידו ולא במקום הסמפכ"ל ישב אותו ניצב או רב ניצב לשעבר איש האשכולות ,שיעסוק בבנייה ובהבראת המערכת (,מפכ"ל לא יכול לעסוק בכל בו זמנית בקדנצייה קצרה ושיהיה מוכשר ככל שיהיה.) שיקיים עבודות מטה בכל אחד מתחומי העשייה המשטרתיים רה -ארגון פנימי , פירוק ובניית יחידות , עבוי מערכות שטח וצימצום בתקורות מטה ועוד .כהנה דברים, ובהדרגה יחד עם המפכ"ל יישמו את הדברים הלכה למעשה. האיש צריך לפעול על פי מנוי וסמכויות שיוקנו לו על ידי השר, אבל הוא לא המפקד על המשטרה, הקדנציה שלו לא מוגבלת מפכלי"ם יכולים להתחלף והוא ימשיך בתהליכי הבנייה וההתחזקות של המערכת .על מנת להסיר כל ספק . אנשי המשטרה שוטרים וקצינים כאחד ,אנשים טובים ומסורים ,והציבור חב להם הרבה על ההשקעה הרבה ,ימים כלילות ,שבתות וחגים ..אני חש שהם נפגעים מהעליהום הציבורי שלא בצדק. אבל האשם הוא לא בהם ,מנהיגות אחרת תזקוף את קומתם ותציב אותם במקום לו הם ראויים.

  2. אבי הראל כתב בפייסבוק:
    יחסי מפכ"ל שר אכן היו בעייתיים. שר המשטרה הראשון והמפכל הראשון, סהר והשני נחמיאס יצרו את דפוס ההתנהגות העתידי. סהר הודח מתפקידו בשנת 1958 לאחר עדות שקר בפרשת שורת המתנדבים. מאז אין שקט בגזרת השר והמפכל. קראוס ובר לב הם באמת יוצאים דופן בחזית זו. שאר המפכלים והשרים התנגשו אחד ברעהו בעוצמות משתנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *