[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Jean-Léon Gérôme, והיא נחלת הכלל]
הערב התבשרנו כי ועדת הבדיקה לבחינת מחדל אבטחת מצעד הגאווה בירושלים סיימה את עבודתה וגיבשה את רשימת המודחים. שבעה קצינים הודחו, ולשלושה נרשמה הערה פיקודית (ראה התרשים בתחתית המאמר).
בימי רומי העליזים - בעיקר בין המאה ה-1 לפני הספירה ועד המאה ה-2 לספירה - היו קרבות הגלדיאטורים מקור השעשוע העיקרי לאזרחי רומי. הגלדיאטורים הללו - עבדים שנידונו לכך כעונש על פשעים מסוימים, שבויי מלחמה, ומתנדבים בתשלום - היו נלחמים ביניהם או כנגד חיית טרף. הקרב היה מסתיים, בדרך כלל, במות אחד הלוחמים.
אם היה הקהל רגוע, אם הימים היו טובים, היה הקיסר מסתפק בהרוג אחד. אם קודם לכן הפסיד הצבא בקרב, אם עלו המסים או התגלתה שערורייה בקרב האצולה, הוא היה מורה להגדיל את מכסת הדם.
אנשי השירות הציבורי הם הגלדיאטורים של ימינו. הם מספקים את תאוות ההמונים לדם...
אדגיש: אין דבר גרוע יותר מהדחות, על רקע תקלה מבצעית, חד פעמית! אנשים שעובדים בלחץ רב מפתחים קונספציות שמסייעות להם לגבש דפוסי פעולה ולעבור מאירוע לאירוע. כיוון שכולנו בני אדם, קונספציות מבצעיות נבחנות רק במבחן המציאות. הדחות בשל טעות מבצעית, או בשל "הליכה" אחרי קונספציה מוטעית, מגדילות את הסיכוי לטעויות בעתיד. התהליך הזה יוצר חורבן בתוך הארגונים הצבאיים. הוא הופך אותם ל"ארגוני חרדה", ומבטל כל סיכוי ללמוד מטעויות:
על שהתרחש במחוז ירושלים בעקבות הוועדה לחץ כאן
בני מתגייס לצה"ל בימים אלה. חישבו איזה מפקד הייתי מבקש בעבורו: כזה שאיבד כבר לוחמים, באימונים ובקרב, שעמד מול משפחות שכולות ושהיה צריך להסביר, או "כוכב" שמעולם לא טעה ולא שגה, ובטוח ש"לו זה לעולם לא יקרה"... התשובה של כל הורה ברורה, אבל אלה שלמדו על בשרם כבר אינם איתנו. הם הודחו מן הסתם וניסיונם האישי - היקר מפז - ירד לטמיון.
עתה הגיע תורו של מחוז ירושלים לספק את הדם להמונים. ועדת החקירה הגישה לשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, את ליטרת הדם שסברה שנחוץ להקריב.
הוא, כמו הקיסרים בעבר - שהבין את רגשות ההמון - שלח אותה להכין שעורי בית. משמע, להגדיל את המכסה.
[הצילום משמאל: חטיבת דובר המשטרה]
במסקנותיה יש חטא כפול:
האחד הוא דרדור המחוז לכאוס תפקודי שייקח לו זמן להתאושש ממנו.
השני, שהמסר שנשלח בעקבות ההדחות הוא הגרוע מכולם: שעתה, במקום שמפקדים יהיו הראשונים לקחת אחריות; נדונים קצינים ושוטרים, לא רק לכפר על מעשיהם ומחדליהם שלהם, אלא גם לגונן בגופם על מפקדיהם... ה"שחיטה" הזו רק חיפתה על האחד שנותר בתפקידו - ניצב משה (צ'יקו) אדרי - למרות שיותר מכל אחד אחר, הוא האחראי לאתר פערי רלוונטיות בין התכנון למציאות בקבוצת הפקודות לפני המבצע, והוא שצריך לוודא את קיומו של היזון חוזר בזמן אמת במהלכו, ולוודא שההנחיות מתקיימות.
אם לא די היה לה למשטרה, בפער הגדל והולך עד היום, בין הקצונה הבכירה לשטח, באו ההדחות הללו והפכו אותו לתהום, שיהיה קשה מאוד לגשר עליה בעתיד!
[בתמונה: מודחי הוועדה, מתוך כתבת ynet]
לשיטתך דנינו הכושל שבע המחדלים השערוריות והפיאסקות ראוי לעוד כמה קדנציות. הלו הלו הלו
אבי הראל כתב בפייסבוק:
ציקו לצערי היה צריך ללכת הבייתה לאחר המקרה הזה. כי לעיתים אין מועד ב'.
מיה ויינשטיין כתבה בפייסבוק:
קראתי. אבל פה, המחדל הזוי. מה היית עושה? כאן ניתן היה למנוע את הרצח המתועב ואת הפציעות. אז רק הפקות לקחים? יש טעות ויש טעות.
בועז לביא כתב בפייסבוק:
וכשאומרים… "ולא יקודם משך 5 שנים" משמע, לך הביתה!
שאף אחד לא ילך וידפוק לעצמו את הפנסיה…
לא לתת ל'כבוד העצמי' לדפוק לך ברז כלכלי
יוסף עטר כתב בפייסבוק:
את המחיר של ההדחות הללו ישלמו השוטרים הפשוטים במשטרת ישראל, היות ומעתה ואילך תגבר תרבות הכסת״ח במשטרה. כל שמועה תהפוך לידיעה מודיעינית, שתועבר בכתב מלמעלה עד לאחרון השוטרים, וכל דרג תחתון יוסיף מקדמי בטחון משלו למען כיסוי ישבנו. וכך יטורטרו השוטרים כפיונים ממקום למקום מאירוע ומזירה זו אחרת, והכל הכל על מנת לשמור על ישבן מפקדיהם. כבר היינו בסרטים הללו כשלאירוע המתחיל בשעה שמונה הובאו השוטרים כדחלילים בשעה חמש. וכך יישארו בחייל רק הטיפשים וממלאי הוראות ללא כל יכולת חשיבה עצמית. ויש לזכור שכאשר קיים ״מפגע בודד״, קשה עד בלתי אפשרי לצפות את מהלכיו. כולם נעשים חכמים לאחר מעשה.
נכון מאוד יוסי!