[בתמונה: כשלכל חמולה יש מיליציה חמושה, קטטה במגזר הערבי הופכת לשדה קרב... תרנגול בקרב נשותיו. תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי ArmyAmber לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בליל ה- 24 באפריל 2022 רעדה העיר רהט מעוצמת הירי. עם תום עם סעודת האיפטר היומית של הרמדאן, התלקח ברהט ריב חמולות במלוא עוזו: חמושים משתי חמולות יריבות ירו על בתים וחנויות מתוך כלי רכב ובתים; ומהוואדי בעיר. כתוצאה מהירי, נפצעה בת 14 מהירי, באורח בינוני. הזעם, כרגיל, הופנה למשטרה שבתבונה רבה, לא נכנסה להפריד בין הניצים (ראו הכתבה למטה. הסבר בהמשך המאמר).

בתרבות הערבית החמולתית, אחדות של חמולה (קבוצה משפחתית) מתגבשת דרך סכסוכים בלתי פוסקים עם חמולות אחרות. את זה מכירה משטרת ישראל היטב; כמו גם משטרות אחרות במזרח התיכון; ואם טרם השתכנעתם, לכו ובדקו זאת למשל, עם מפקד המשטרה במרסי - צרפת.

[לאוסף המאמרים על 'קבוצות', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של אסף פוזיילוב ב'כאן', לחצו כאן]

קטטות בין קבוצות חמושות היטב הופכות לשדה קרב

בעבר, קטטה בין חמולות הייתה מתפתחת לחילופי מהלומות ולדקירות סכינים והתמודדות המשטרה עימן הייתה קלה יחסית: עוצרים מספר שווה של מעורבים משתי משפחות ומנתבים את המאמץ החמולתי לשחרור העצורים במקום להמשך הקטטה. כיום באדיבות צה"ל, כשהשטח רווי בנשק אוטומטי; ברימונים; ואפילו בטילי לאו, וכשחלק מהחבר'ה לובשים אפודים קרמיים, קטטה בין שתי חמולות היא סיפור מלחמה. ולמי שחושב שסיפור הקטטה ברהט הוא ייחודי, הנה דוגמית מ- 2012:

[למאמר המלא של ארצי חלפון ב- ynet, לחצו כאן]

ושוב, זו לא הבעיה של משטרת ישראל בלבד!

לא השתכנעתם? הנה למשל דוגמית מבעל-בק לבנון (על גבול סוריה לבנון). כזכור, גם שם כמו פה, הנשק זמין. ואגב, תרגמתי בגוגל את הכתבה גם ללא דוברי ערבית:

[לכתבה המלאה, לחצו כאן]

והנה דוגמית מ'יטא' בנפת חברון (ולא, הם לא יורים ב"צבא הכיבוש" הישראלי, אלא אחד בשני...):

כללי הטיפול המשטרתי בקטטות בין חמולות

בתחילת המאמר כתבתי, שמשטרת המחוז הדרומי, בתבונה רבה, לא נכנסה להפריד בין הניצים. ואכן, יש שני כללי אצבע שתמיד עובדים לטיפול המשטרתי בקטטות הללו:

• כלל ראשון: לעולם לא נכנסים בין הניצים; כי אז, הצדדים מוצאים אויב משותף שיאפשר להם 'לסגור את הקטטה בזול' ולהסכים על 'הודנא' (הפסקת אש): הנשק של שני הצדדים מופנה לכיוון השוטרים; ובסוף הקטטה תישארנה רק קובלנות על אלימות משטרתית ועל כך שנהרגו אנשים בגלל המשטרה.
• כלל שני: סימטריה במעצרים. חוסר שוויון במעצרים בין החמולות עלול ללבות מחדש את המהומות ולהיפך: סימטריה תעודד אותם להתקרב בתהליכי ה'הודנא'.
• כלל שלישי: המפתח ל'הודנא' ולהסכם ארוך טווח בהמשך - לעבוד עם הנכבדים בהתאם לחוקי התרבות, שהם לעולם חזקים מחוקי המדינה:

[לכתבה המלאה של דני ברנר, מ- 2005 במעריב, לחצו כאן]

החידוש בעידן הנשק הרווי: לא שמים על המשטרה

הדבר הבולט ביותר בהתנהגות הצעירים הבדואים ברהט היה הבוז למשטרה והזלזול במערכת האכיפה הישראלית, כשכבר בבוקר שאחרי הקטטה, נמשך הירי על הרכוש של החמולה היריבה. אם תרצו, זה ההבדל המהותי מהקטטות של פעם; ויש לו השלכה ישירה על המשילות בדרום ועל התחושה שהמדינה "בדרך אל קיצה". לאבד כבוד אפשר בין רגע. לרכוש אותו מחדש זה כבר עניין לשנים. האם אנחנו עובדים על זה? ממש לא!

[לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן]

[בתמונה: הדבר הבולט ביותר בהתנהגות הצעירים הבדואים ברהט היה הבוז למשטרה והזלזול במערכת האכיפה הישראלית, כשכבר בבוקר שאחרי הקטטה, נמשך הירי על הרכוש של החמולה היריבה... התמונה היא צילום מסך. לסרטון המלא בטוויטר, לחצו כאן]

ולבסוף: מי שאיננו מבין שהנשק הזה יופנה בערבו של יום אלינו, הוא במקרה הטוב, תמים...

[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), קבוצות בארגון, ייצור ידע, 5/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.