[מקור התמונה: פייסבוק. הכרזה: ייצור ידע]

[לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ליבי עם השוטרים שעברו את שעברו בהלווייתה של כתבת אל ג'זירה, שירין אבו עקלא, אבל צריך לומר את האמת: הנהגת המשטרה הפגינה באירוע הזה סכלות והוכיח שוב, בפעם המיליון, כי רבים מידי בקרבה אינם ראויים ואינם מתאימים לבכירות ברמה הלאומית.

אודה על האמת, המילה "להכיל" עושה לי בשנים האחרונות טעם חמוץ בפה; אבל אם יש מקרים שצריך להכיל זה בדיוק היה האירוע: לסגת הרחק מהפורעים, לתעד את מעשיהם ולספוג גם את הנזקים שייצרו לאורך הדרך.

חשבונות אחרי!

השוטרים ביצעו - בהנחיית מפקדיהם את ההיפך הגמור. זה לא טעות של "הרב"ט האסטרטגי". זו טעות בדרג הבכיר ביותר: של המפכ"ל והשר.

ביוני 2019 עמד בראש המשטרה ניצב מוטי כהן. מנהיג שראוי לתפקידו (לעג הגורל הוא שדווקא הוא לא זכה לדרגות רב הניצב, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...). באותו לילה מר ונמהר של הירי בסולומון טקה - כשהאמון במשטרה והלגיטימציה שלה בקרב קבוצת הרוב בעם היו בשפל המדרגה; עמד מוטי כהן כחומה בצורה בפני הכפופים לו; סגר אותם בתוך תחנות המשטרה המותקפות; ומנע שימוש בכוח משטרתי נוסף. תארו לעצמכם שהיה נרשם באותו לילה הרוג נוסף מבני העדה האתיופית. לאיזה משבר היו נקלעים העם בישראל ומשטרת ישראל... 

זה היה מבחן מנהיגות ראשון במעלה. היכולת לקבל את ההחלטות הנכונות ולעמוד מאחוריהן כחומה בצורה; גם אם זה הופך אותך לרגע למאוד לא פופולרי בתוך המשטרה. במבחן המנהיגות הזה כשל פיקוד המשטרה הנוכחי. הוא שלח את השוטרים כשה לטבח, למלכודת מתוכננת מראש!

[בתמונה: מ"מ המפכ"ל מוטי כהן. הציל את משטרת ישראל; ובעצם, את עם ישראל כולו... התמונה באדיבות דוברות המשטרה]

ועכשיו מסתבר, מבקש השר עמר בר לב לחקור את האירוע... 

ואלה ששלחו את השוטרים למלכודת נזעקים עתה להגן עליהם: "לא ניתן לשוטרים להיות השעירים לעזאזל במציאות הביטחונית המורכבת ביותר בשנים האחרונות. אלו הם שוטרים שמגינים בגופם על אזרחי ישראל מפני הטרור ואין שום גוף במדינה שעובד בלחץ, העומס, המורכבות והאינטנסיביות כמו שעובדים במשטרה".

[למאמרם של לוי וחלבי ב- ynet, לחצו כאן]

אבל רגע, את מי צריך בעצם לחקור?

התשובה ברורה ומעוגנת היטב: בראש ובראשונה את השר, וגם את המפכ"ל!

קצת היסטוריה: אירועי הר הבית, באוקטובר 1990 - שבהם נהרגו 17פלסטינים נהרגו ונפצעו יותר ממאה מירי שוטרי משטרת ישראל – הביאו להקמת ועדת זמיר, שמסקנותיה יצרו מהפך ביחסי הכוחות שר-מפכ"ל, בהקשר של אחריות השר לטיפול באירועי סדר ציבורי.

דו"ח הוועדה קבע, כי דרושה מעורבותו הפעילה של השר, כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית בתחום הסדר הציבורי. משמעותה של קביעה זו היא - כי שוב לא תהיה לשר המשטרה (אז, היה השר רוני מילוא) חסינות מפני אחריות לכישלונות ולמחדלים של המשטרה, בתחומי הסדר הציבורי לפחות.

[הכרזה: ייצור ידע]

אתם הבנתם את זה?

אחריות זו גררה את הסמכות, שנתנה ועדת זמיר בידי השר הממונה, להתערב בנושאים משטרתיים מבצעיים.

לצורך כך, ועדת זמיר המליצה להקים במשרד המשטרה צוות מקצועי של קציני משטרה - המטה המבצעי שליד שר המשטרה - שיסייע לשר לממש את אחריותו המיניסטריאלית על המשטרה, בדומה למטה שהוקם באותה תקופה, ליד שר הביטחון. מדובר ביחידת מטה מיניסטריאלית, שתעסוק גם בתכנון לטווח ארוך, בפיקוח על פעולות המשטרה ובבקרה עליהן.

[משמאל: האלוף צבי זמיר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי shay aloni Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

לקביעות הללו - של עליונות השר על המשטרה באירועי סדר ציבורי - כבר היו תקדימים בשטח. אציין את הבולטים שבהם:

מחלוקת חשובה ראשונה, בתחום הסדר הציבורי, הייתה העימות של השר, אביגדור קהלני, עם מפקד מחוז ירושלים דאז, ניצב אריה עמית, על רקע אירועי כביש בר אילן, ב- 1966. זאת, למרות הגיבוי החד משמעי שעמית ושוטריו קיבלו ממפכ"ל המשטרה, אסף חפץ.

קהלני דרש מהמשטרה איפוק בפעולות נגד מפגינים. הוא דרש לא להפעיל כוח מיד ולא "לפצח מיד ראשים". "לפני שמפעילים אלות, אמר, יש להידבר עם מפגינים, גם אם הם חוסמים כבישים וצמתים ומפריעים לתנועה".

השר הגיע לשטח ללא תיאום מראש, והסכים לדרישות החרדים להיכנס לישיבת "אור הצפון" ללא מאבטחיו, כשהוא מוקף בחרדים שצעקו 'קהלני הוא שלנו'... " (גלנטי ולימור, 1996, עמ' 2). קהלני הכריז, כי מעתה יש מדיניות חדשה בטיפול בהפגנות ובמפירי סדר, ו"המשטרה צריכה להתרגל לכך". הוא גם מתח ביקורת על השימוש בפרשים לפיזור מפגינים.

[בתמונה: השר לשעבר אביגדור קהלני (מימין) והמפכ"ל לשעבר אסף חפץ משמאל: קהלני תפקד כמפכ"ל על באירועי סדר ציבורי... תמונתו של קהלני באדיבות אתר הכנסת. תמונתו של אסף חפץ באדיבות דוברות המשטרה]

השיא - אירועי ראס אל עמוד וועדת אור

בתגובה האשימו קצינים בכירים במטה הארצי את השר על שהוא מנסה להתערב בשיקולי העבודה המבצעיים של המפקדים בשטח, תחום שבו "אין לו כלל מושג וידיעה, ושבו הוא טירון שיש לו עוד הרבה ללמוד". הם טענו, כי "מעורבים בכך שיקולים פוליטיים של השר".

עוד נטען כי נימוקיו של השר היו פוליטיים: "הסיעות הדתיות הקימו קול צעקה, וקהלני לא רצה משבר קואליציוני כבר בתחילת דרכה של ממשלת נתניהו, בגלל פעילות המשטרה. עמית לא גילה רגישות לעניין, ובין השניים התפתח עימות".

אבל זה עוד כלום. האירוע הבא היה "אירועי ראס אל עמוד", ב- 14 בספטמבר 1997, שבו תפקד השר קהלני כמפכ"ל על, כשהוא ממדר את המפכ"ל חפץ.

בערב אותו יום נכנסו מתנחלים לשני בתים בשכונת "ראס אל עמוד". את ההחלטות קיבל אז השר קהלני ישירות עם מפקד מחוז ירושלים, ניצב יאיר יצחקי (ראו תמונה משמאל).

[מקור תמונתו של ניצב יאיר יצחקי: פייסבוק]

המפכ"ל חפץ אף שקל להתפטר בעקבות האירוע, "משום שהגיע למסקנה שאין טעם להמשיך בתפקיד, כאשר קהלני, להערכתו, מבקש לנהל את המשטרה תוך הפעלת ששיקולים זרים"

גורמים בכירים במשטרה" טענו בתקשורת, בהקשר זה, כי "גם ניצבים אחרים טורחים, לעתים, לעדכן את השר ולא את המפכ"ל".

אבל השיא של ביטוי אחריותו של שר לאירועי סדר ציבורי היו במסקנות ועדת אור לאירועים במגזר הערבי באוקטובר 2000, כאשר נקבע כי השר, פרופ' שלמה בן עמי לא יוכל עוד לכהן כשר לביטחון הפנים, כי לא מימש את אחריותו כשר הממונה.

[בתמונה: השיא של ביטוי אחריותו של שר לאירועי סדר ציבורי היו במסקנות ועדת אור לאירועים במגזר הערבי באוקטובר 2000, כאשר נקבע כי השר, פרופ' שלמה בן עמי לא יוכל עוד לכהן כשר לביטחון הפנים, כי לא מימש את אחריותו כשר הממונה. התמונה היא נחלת הכלל]

אז מה אתם אומרים? את מי צריך לחקור?

קצת מטריד – הרבה מטריד בעצם - אבל תחושתי היא שהשר עצמו אינו מודע לאחריותו ולסמכויותיו בתחום זה; כי אם היה יודע, היה מנסה להצהיר פחות ולהעמיק יותר, לפני מעשה!

מצבו של השר בר לב בסוגיה זו חמור יותר, כי בנוסף למטה המבצעי, יש לו לצידו את סגנו שהוא ניצב וותיק במשטרת ישראל.