[התצלום: משטרת ישראל, אגף התנועה]

משטרת ישראל היא ביורוקרטיה לא מקצועית, שאחד ממאפייניה הוא ששוטרים אינם לומדים את המקצוע במוסדות אקדמאים ומתגייסים לאחר מכן, אלא מתגייסים ומקבלים את הכשרתם במשטרה. מכאן, שהאחריות על השכלת השוטר והכשרתו היא על הארגון (על הכשרות שוטרים בחול, לחץ כאן).

פירוט ההכשרות

• שוטרים מתחילים את שירותם במכללה הלאומית לקציני משטרה בבית שמש, שם הם מקבלים קורס שוטרים בסיסי בן כשלושה חודשים.
• לאחר מכן מקבלים השוטרים החדשים כשלושה שבועות חניכה בשטח, וחוזרים אל המכללה.
• עתה, מחולקים השוטרים ש"שרוולים מקצועיים" (סיור, חקירות, בילוש וכדומה) ועוברים קורס מקצועי בסיסי בן שלושה חודשים נוספים.
• אז מתחילים השוטרים את שירותם בשטח, כשמידי שנה הם יוצאים לשבוע "ריענון", שבו משתנים ההדגשים ההכשרתיים באופן דינמי, על פי הצורך.
• לאחר מספר שנים יוצא השוטר לקורס מתקדם בתחום עיסוקו.
• בנוסף, מתקיימים כל העת הכשרות בנושאים פרטניים (למשל, הכשרה לחוקרי אלימות במשפחה).
• כששוטר עובר ממגזר למגזר הוא מחויב בקורס הסבה בן חודשיים, ולאחר מכן בקורס המתקדם בתחום החדש.

נקודת התורפה

למרות מערך ההכשרה היקר והמרשים, הישגיו דלים משתי סיבות עיקריות:

• התרבות הארגונית יוצרת מצב לפיו "לשטח יש חוקים משלו". משמע, ההכשרות, טובות ככל שתהיינה, אינן משנות לטובה את תפקוד השוטרים בשטח.
• האנטי אינטלקטואליזם כמרכיב דומיננטי בתרבות הארגונית, יוצר מצב של חוסר סקרנות מקצועית וחוסר רצון ללמוד.
• כשהאחריות על ההשכלה על המשטרה, פטורים השוטרים מרצון ומצורך ללמוד ולהעשיר את עצמם.