[בתמונה: שוטרים בריטיים בודקים עוברים ושבים ברחוב בירושלים, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, 1947. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על משטרת המנדט הבריטי ומורשתה באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

לפרק זמן מסוים היה נדמה שמשטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל (1948-1920) משנה את פניה ואת תרבותה, ומאמצת גישה שירותית כמו משטרת המולדת בבריטניה. אם כך היה, אולי גם הדנ"א של משטרת ישראל היה אחר... הנה הסיפור לפניכם:

לאחר כיבוש ארץ ישראל בסוף שנת 1917, בעטיו של חוסר הסדר ששרר בעקבות היעלמותה של הפקידות התורכית, הוטל על ידי גנרל אלנבי ממשל צבאי על הארץ, ועל חבליה מונו מושלים צבאיים מחוזיים, שפעלו פעלו מכוח צווים תורכיים, ללא פיקוח מרכזי.

.

ביולי 1920, התחלף הממשל הצבאי באזרחי, ולארץ הגיע הנציב העליון הראשון הרברט סמואל, שחתר למיסוד המשטרה הארצישראלית. התפיסה הייתה שיש להשעין את עיקר אכיפת החוק והסדר על המשטרה ולא על הצבא.

לצורך כך, חוברה פוקדת המשטרה בשנת 1921. חלק מדגשי הפקודה, מדברים במפורש על מניעת עבירות, שמירת הסדר הציבורי, גילוי עבריינים, תפיסתם ומעצרם. הקולונל פרסי ברוק ברמלי (Percy Brooke Bramley) התמנה למפכ"ל הראשון של משטרה זו, וקצינים בריטיים מונו למפקדי ארבע מחוזות שהוקמו באותה עת. המשטרה התבססה על תשתית מעורבת של כוח אדם, שכלל בריטים, ששימשו לרוב בתפקידי פיקוד, ערבים ויהודים.

בהמשך, הוקמו שבעה מחוזות משטרה, תחת הארבעה שהיו קיימים קודם לכן, שבראשם עמד קצין עליון בריטי. כל מחוז חולק לנפות, שישה עשר במספר. כמו כן הוקמו 24 תחנות משטרה ביישובים המרכזיים של א"י, ו- 65 נקודות משטרה (הרעיון המנחה של החלוקה הטריטוריאלית המנדטורית עדיין תקף במשטרת ישראל שירשה אותה).

התסיסה הביטחונית והעיסוק הבלתי פוסק במאבק היהודי-ערבי, הקשה על המשטרה לעסוק בתפקידיה הרגילים וגיבש את אישיותה. תפקוד המשטרה לא השביע את רצון שלטונות המנדט, כשם שלא הוכיח את עצמו כיעיל בעיני הציבור. השיטור הבריטי היה קולוניאלי, מתנשא ומרוחק, ולא היה בו אמפתיה למצוקות היום יום של האזרחים.

בשנת 1926 חוברה פקודת משטרה חדשה, שבתוכה נשזרו גם אלמנטים, שהיו בתוקף בקולוניות הבריטיות שבמערב אפריקה. הפקודה ארגנה את המשטרה כגוף ארצי, הנתון לפיקוד מרכזי ואשר תפקידיו מניעת עבירות, בילוש, הבאה למשפט, מעצר עבריינים, שמירת אסירים ושמירה על הסדר והביטחון.

בשנת 1931 נעשה ניסיון חד פעמי לשנות את אופיה של המשטרה המנדטורית ואת תרבותה: הפיקוד על המשטר התחלף, והמפכ"ל החדש, רוי גודפרי בולן ספייסר (Roy Godfrey Bullen Spicer), הבין בניגוד לקודמיו, שמפתח להצלחתה של המשטרה נעוץ ברמת השוטר, בהתנהלותו, במקצועיותו ובטיב המשמעת הקיים בתוכו. חלק מהמקצועיות הזו היא הצורך לראות באזרח מקבל שירות ולא רק נתין שצריך לשלוט בו, אם רוצים לזכות בשיתוף הפעולה שלו. בגין ניסיון הרפורמה הזו נחשב ספייסר למוצלח מבין המפכ"לים של הוד מלכותה ששרתו בא"י, ותקופתו - לתור הזהב של משטרה זו.

לאחר שהמפכ"ל ספייסר נפצע בעת ניסיון התנקשות ביוני 1937 בשנתו הראשונה של המרד הערבי הגדול (וסיים רשמית את תפקידו בנובמבר אותה שנה), חזרה התרבות הארגונית הלוחמנית של המשטרה המנדטורית להשפיע; הססמה של "שירות לציבור" נותרה ריקה מתוכן; וחלה הרעה הדרגתית בתפקודה עד לעזיבתם של הבריטים, בתום המנדט בא"י ב- 1948. למעט תקופתו, המשטרה הבריטית המנדטורית הייתה בעלת גוון אכיפתי. היא ניסתה להשליט סדר חברתי שהציבור לא חפץ בו, לא שירתה את אזרחי הארץ, וברובה הייתה זרה, מנוכרת וחיצונית.

כאשר הוקמה משטרת ישראל, היא נפרסה בתחנות הבריטיות, התבססה על פקודת ההפעלה בריטית, הדרגות והמדים נלקחו ממשטרת המנדט, וגם מבנה התחנה, המשמעת הקשה ושאר נהלים בנושאים שונים נלקחו ותורגמו לעברית. השוני היה אמור להיות ברוח האכפתיות כלפי האזרחים, או בגוון השרותי שהיה אמור להחליף את הניכור הבריטי/מנדטורי. במשך השנים חלה התדרדרות קשה בפרמטרים אלו בתפקודה של משטרת ישראל. למרות הניסיונות הרבים -שהאחרון בהם היה של השיטור הקהילתי, שבא לצקת תוכן זה מחדש - המשטרה נכשלה בישום תכניות אלה, ונשארה משטרה אכפתית באופייה, עם חתימה של פרופיל נמוך של פן שירותי.

המפכ"ל המיועד חייב להטמיע באופן גורף פקטור זה בצמרת המשטרה, עד אחרון השוטרים בארגון, אחרת, האזרחים - שהם היד המאכילה את הארגון - ידרשו בצדק את שלהם. כל זמן שפן שירותי זה לא יהיה מובהק, תדמית המשטרה ומשרתיה ייוותרו לוקים בחסר בעיני הציבור.

[לאוסף המאמרים על משטרת המנדט הבריטי ומורשתה באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות

• קיצור תולדות ההגנה, משרד הביטחון, 1978.
• ג. ריבלין (עורך) (1962), לאש ולמגן, תולדות הנוטרות העברית, תל אביב: מערכות.
• משטרת ישראל (2004), תולדות משטרת ישראל, כרך א', שלב המסד, הוצאה שנייה ומורחבת, ירושלים: יח' היסטוריה של מ"י.
• Morton. G. (1957), Just the Job, London.