[בתמונה: יהושע מטיל גורלות בסיוע אלעזר, ומנחיל חלק מארץ כנען לכל שבט. יוסף מוּלדר, חֶרארד הוּט, 1728-1720. רייקסמוזיאום. התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 31 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת מטות, בשנה רגילה שאיננה מעוברת, מחוברת לפרשת מסעי. בדברים הבאים נדון בהפטרה של פרשת מטות, שבעטיה של שנה המעוברת, אין היא מחוברת לפרשה שאחריה. המדובר בפרק י"ג וחלק מפרק י"ד בספר יהושע. ככלל, פרק י"ג פותח את חלקו השני של הספר, ומשמש בעצם לתיאור חלוקתה של ארץ ישראל המערבית.

הפרק נחלק לשני חלקים מרכזיים [1]:

• 1 – תיאור הארץ הנשארת, פסוקים: א' – ו'.
• 2 - תיאור התנחלותם של שבטי עבר הירדן המזרחי, פסוקים: ז'- ל"ג.

[בתמונה: יהושע מחלק את נחלות השבטים. צילום מסך מסרטון היוטיוב: 929 יהושע פרקים יג- כד: חלוקת הנחלות. היוצר: 929, תנ"ך ביחד]

החלק הראשון עוסק בארץ הנשארת, להדגיש כאמור כי יהושע לא השלים את משימתו לכבוש את כל ארץ כנען.

[המפה משמאל: מפת נחלות השבטים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Janz. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

זאת אנו רואים על פי גבולותיה של הארץ שהותוו, בפרקים קודמים. כך למשל חבלי פלשת לא נכבשו, כמו גם התחום מהר החרמון עד לבוא חמת. התיאור המפורט נעשה כנראה באופן מכוון, כדי לשוב ולהדגיש את חלקי הארץ שלא נכבשו: "זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת:  כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי,  מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים.  מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה,  עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי. וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת" [2].

התחום של הארץ הנשארת ביהושע, דומה לתיאור של חבל ארץ זה בספר שופטים:" וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהוָה לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם. חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי, וְהַחִוִּי, יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן, מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת" [3]. שני התיאורים מזכירים את הפלשתים ואת הצידונים יושבי הר הלבנון, ובשתיהן הארץ משתרעת עד לבוא חמת. אולם ראוי לציין שיש גם הבדלים בניהם, היות והחוי איננו נזכר ביהושע, ובמקום בעל גד תחת הר חרמון, נזכר בספר שופטים הר בעל חרמון.

החלק השני, תיאור ההתנחלות של שבטי עבר הירדן, נפתח בציון שמותיהם של שבטים אלה, תוך הדגשה שנחלתם זו ניתנה להם כבר על ידי משה. ואכן, קיימת זיקה ברורה בין תיאור נחלותיהם של שבטי עבר הירדן בפרקנו עם מה שמתואר בספר דברים, אולם יש בניהם הבדל בולט לעין. בספר דברים מודגש הציווי שלא להתגרות בעמים השוכנים בעבר הירדן, לא כל שכן לרשת את ארצם:" וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם, וְאַל תִּתְגָּר בָּם, כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה" [4], לבין האמור בפרקנו, שנחלת שבט גד נכללה בחבל ארץ אסור זה:" וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה" [5].

[בתמונה: יהושע מחלק את נחלות השבטים. המקור: free bible image]

נעבור לתאר בקצרה את נחלת השבטים בעבר הירדן המזרחי. נחלת שבט ראובן מקיפה לפי התיאור בפרקנו את כל חבלי הארץ הדרומיים של עבר הירדן הישראלי, מנחל ארנון עד ואדי חסבן וגבול עמון, ומן הירדן וים המלח עד למדבר במזרח. תיאור זה של נחלת שבט ראובן, איננו תואם את הידוע לנו ממקורות מקראיים וחוץ מקראיים. מהמסופר בספר במדבר (פרק ל"ב), לא הקיפה נחלת ראובן אלא מקצת השטחים המתוארים בפרקנו. לכן הדעה הרווחת היא שבנחלת שבט זה ישבו גם אחרים, בני גד, ויסודות אתניים אחרים. היות והתחום המנהלי של נחלת ראובן בפרקנו זהה בקירוב למחוז השניים עשר של ממלכת שלמה:" גֶּבֶר בֶּן אֻרִי בְּאֶרֶץ גִּלְעָד אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" [6], היו חוקרים שחשבו שהפרק ביהושע נערך בימי הממלכה המאוחדת, היות והוא משקף מציאות דומה, אולם אין הסכמה על קביעה זו, ומפאת קוצר היריעה לא נדון בסוגיה זו כאן.

נחלת שבט גד משתרעת מן הירדן ועד עמון, ומנחלת ראובן ועד לקצה של הכנרת ועד נחלת חצי שבט המנשה. עדויות מקראיות וחוץ מקראיות [7], מלמדות כי בני שבט גד, ישבו גם באזורים נוספים, מלבד אלה הנזכרים בפרקנו. כאמור, בני גד ישבו גם בדרום עבר הירדן הישראלי, בערים – ערוער, דיבון, ועטרות, שהן נמצאות בנחלת שבט ראובן. בנוסף לכך, ישבו כנראה בנחלת בני גד גם עמונים ואולי אף כנענים, שישבו בעיקר בבקעת הירדן המזרחית. נחלת שבט גד, זהה כמעט לחלוטין למחוז השביעי של ממלכת שלמה, ושוב היו שטענו כי התיאור הגיאוגרפי בפרקנו נערך סופית בזמנה של הממלכה המאוחדת.

תיאור נחלתו של חצי שבט המנשה הוא הקצר ביותר והפחות מפורט בתיאורי ההתנחלות של שבטי עבר הירדן המזרחי. על פי התיאור בפסוקים, ניתן להתוות את נחלת חצי שבט מנשה בקירוב באופן הבא. הנחלה השתרעה מהכנרת והירדן ועד החורן, ומהחרמון עד עמון ועד נחלת שבט גד. באזור זה היו ערים כנעניות רבות, וסביר להניח שחלקן המשיך להתקיים גם לאחר ההתנחלות הישראלית במקום. במערב הנחלה, ישבו הגשורי והמעכתי שבני ישראל לא הצליחו להורישם. נחלת חצי שבט גד, דומה בהיקפה למחוז השישי של ממלכת שלמה העתידית.

[בתמונה: יהושע מחלק את נחלות השבטים. המקור: free bible image]

אחרית דבר

הפטרת פרשת מטות כאשר היא עומדת בפני עצמה בשנה מעוברת, לקוחה מספר יהושע, פרק י"ג. פרק זה, פותח את חלקו השני של הספר, ומשמש כמבוא לתיאור חלוקתה של ארץ ישראל המערבית. הפרק כולל שני חלקים עיקריים, תיאור הארץ הנשארת, ותיאור התנחלותם של שבטי עבר הירדן המזרחי – ראובן, גד וחצי שבט המנשה.

תיאור הארץ הנשארת באה למעט בהישגיו של יהושע, ואומרת כי הוא לא השלים את משימתו לכיבוש כל ארץ כנען. תיאור התנחלתם של השבטים, מפורט באריכות כאשר מדובר בשבטי ראובן וגד, וחסכוני מאוד כאשר מתוארת ההתנחלות של חצי שבט המנשה. כך או אחרת, שטחי ההתנחלות של השבטים, דומות בהיקפם למחוזות ממלכת שלמה, ראובן – למחוז השניים עשר; גד – למחוז השביעי, ואילו חצי שבט המנשה למחוז השישי. האם יש בכך סימן שקיימת בפרק זה עריכה מאוחרת מזמן הממלכה המאוחדת? היו חוקרים שטענו שאלה הם פני הדברים, אולם קשה לקבוע דבר זה בוודאות. העובדה שפרק י"ג רצה להדגיש באופן בולט וברור היא העבודה שהוזכרה קודם לכן – יהושע לא הצליח בתפקידו להוריש את הארץ, ונשארו חבלי ארץ רבים שלא נכבשו בידי בני ישראל.

[לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת מטות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת מטות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת מטות' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/7/18.

[1] עולם התנ"ך, יהושע, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים 137 – 122.

[2] יהושע, פרק י"ג, פסוקים: ב' – ה'.

[3] שופטים, פרק ג', פסוקים: א' – ג'.

[4] דברים, פרק ב', פסוק י"ט.

[5] יהושע, פרק י"ג, פסוקים: כ"ד – כ"ה.

[6] מלכים א', פרק ד', פסוק י"ט.

[7] מצבת מישע, שורה 10. מַצֶּבֶת מֵישַׁע היא מצבת זיכרון לכמוש, אלוהי המואבים, שהוצבה מטעם מישע מלך מואב בעיר דיבון, במחציתה השנייה של המאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל, בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי